מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁיר קִינָה עַל וַרְשָׁה שֶׁאֵינֶנָּה

מאת: ראובן וינטרויב

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּלִבִּי צָפַנְתִּי מַרְאוֹתַיִךְ, וַרְשָׁה, עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

חָבֵר אֲנִי לַמְבַכִּים עֱנוּתֵךְ, וַרְשָׁה הַשְׁדוּדָה!

אֶשָׂא קִינָה וָנֶהִי עַל חֻרְבָּנֵךְ וְכִלְיוֹנֵךְ,

עַל מַשׁוּאוֹתַיִךְ אַקוֹנֵן, עָלַיִךְ, הֲרוּסָה וּשְׂרוּפָה.


וַרְשָׁה עִיר עֹז, רַבָּתִי עָם, מְשׂוֹשׂ יְהוּדֵי תֵבֵל כֻּלָהּ,

תּוֹסֶסֶת כִּשְׂאוֹר בַּמִשְׁאֶרֶת.

שׁוֹקֶקֶת כִּבְאֵר מַיִם חַיִים –

עַתָּה שׁוֹמֵמָה וַחֲרֵבָה, כִּלְאַחַר רְעִידַת אֲדָמָה.


רְאִיתִיךְ, וַרְשָׁה, גוֹסֶסֶת, שׁוֹקַעַת,

נְטוּשָׁה, עֲזוּבָה, בּוֹדֵדָה.

שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ כָּל מְבַקְשֵׁי נַפְשֵׁךְ

אָטְמוּ אָזְנָם שָׂשׂוּ לְאֵידֵךְ.


רָשׁוּ וְרָעֲבוּ, עֲשִׁירַיִךְ, וַרְשָׁה, שֶׁבָּטְחוּ בְּחֵילָם וּבְעָשְׁרָם הִתְהַלְלוּ.

רְאִיתִיכֶם נוֹפְלִים בְּחוּצוֹתֶיהָ כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה;

וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא הוֹסִיף קוּם מִצַעַר וּמִיסוּרִים.

עֲזָבָם כֹּחָם לָנֶצַח, נֶאֶלְמוּ דוּמִיָה.


גְבִירוֹתַיִךְ וּבְתוּלוֹתַיִך הָעֲדִינוֹת וּמְדֻשְׁנוֹת עֹנֶג,

רָזוֹן שֻׁלַח בְּגוּפָן, כַּחַשׁ בְּמִשְׁמַנֵיהֶן.

שְׁבוּרוֹת לֵב רָאוּ עֵינֵיהֶן בִּגְוֹעַ עוֹלְלֵי טִפּוּחִיהֶן

נֶעְלְמוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ, שְׁלַל רְקָמוֹת וְהָעֲנָקִים לְגַרְגְרוֹתֵיהֶן.


מִסָבִיב קִבְּצוּם אֵלַיִךְ מִמִזְרָח, מִמַעֲרָב, מִצָפוֹן וְדָרוֹם,

בְּזוֹ הַמִכְלָאָה הַקְרוּיָה “גֶטוֹ” בִּלְשוֹן עָם נָבָל.

הוֹי, יְהוּדֵי וַרְשָׁה הַשְׁדוּדָה, הָעֲשׁוּקָה,

מִי יִשָׂא שִׁבְרְכֶם, עֶלְבּוֹנְכֶם יִתְבַּע וּכְלִמַתְכֶם?!


הַגֶטוֹ סָגוּר וּמְסֻגָר אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא,

סְבָבוּם, כִּתְּרוּם, הֵמָה מִסָבִיב שָׁתוּ עֲלֵיהֶם

וּמִבַּיִת שְׁכוֹל וְיָתוֹם בַּאֲשֶׁר אַבִּיטָה!

הַמָוֶת מִשְׂגַבָּם, מִפְלָטָם הָאַחֲרוֹן, לָהֶם, לִנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם.


הוֹי אָדוֹן לֹא יִסְפְּדוּם, לֹא יִקָבְרוּ כַּדָת בַּקֶבֶר!

עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת בְּרָאשֵׁי חוּצוֹת הֵם סְרוּחִים.

כְּרֵסָם צָבְתָה, מַרְאָם זְוָעָה, תִּינוֹק, אִשָׁה וָגֶבֶר

כְּזֶבֶל עַל עֲגָלוֹת יַעַרְמוּם שְׁחוּטִים וַעֲרוּפִים.


וְרַבָּה הַמְלָאכָה וּסְחוּבוֹת הָעֲגָלוֹת בִּידֵי סוּסֵי אָדָם.

מַצְחִין וּמַרְעִיל הָאֲוִיר, רָאשִׁים וְרַגְלַיִם שְׁמוּטִים,

נִגְרָרִים, נִסְחָבִים לַמַשׂרֵפָה, רְפוּשִׁים זָבֵי דָם.

וְכִגְלָלִים בָּאֵשׁ יִשָׂרְפוּ, גוּפָם עַל בִּגְדֵיהֶם הַמְרֻפָּטִים.


עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת כֻּלָם הִגִיעוּ, לְפִתְחֵי שְׁאוֹל.

בְּלָעָתַם מְצוּלָה בְּאֶרֶץ נְשִׁיָה וַאֲבַדוֹן, עַד אַחֲרוֹן הָכְרְעוּ לָטֶבַח.

זָרִים בָּזְזוּ יְגִיעָם, חֵילָם לִמְשִׁסָה וּשְׁאֵרִית אוֹנָם לַבּוֹזְזִים.

כֻּלָם שָׂשׂוּ, שָׂמְחוּ לְאִידָם, הִתְכּוֹנְנוּ לָזֶבַח.


בְּצִלְלֵי רְפָאִים הִתְעַלְלוּ, הִשְׁפִּילוּם עַד עָפָר, עַד דַכָּא,

הִרְקִידוּם כַּעֲגָלִים, לְחוֹלֵל צִווּם, לָתֵת קוֹלָם בְּשִׁיר

“הָבוּ לְגֶרְמַנְיָה, בְּנֵי תּוֹלֵעָה, הָבוּ לְגֶרְמָנְיָה כָּבוֹד וָעֹז” –

כֹּה יִרְקְדוּ רִקוּד הַמָוֶת עַד הַשָׂטָן דָמָם יַגִיר.


גַם בְּקָדְשֵׁיכֶם הָיְתָה הַזָדוֹן, טִמְאוּ מִקְדְשֵׁי אֵל וְתוֹרָתוֹ חִלְלוּ,

נִשְׂרְפוּ עַל הַחוֹסִים בְּצִלָם, הָיוּ לְשַׁמָה, נָפְלוּ לְמַשׂוּאוֹת.

חִלְלוּ נִזְרָם, נִפְרְצוּ גְדֵרוֹתַיִךְ, בַּגְוִילִין הַקְדוֹשִׁים הִתְעַלְלוּ

עָרוּם עָרוּם עַד הַיְסוֹד בָּם, נֶחְבְּאָה הַשְׁכִינָה, אֵל הַיְשׁוּעוֹת.


תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁל יְסוּרִים בְּחֶלְקְכֶם נָפְלוּ, יַלְדֵי וַרְשָׁה הַתְּמִימִים וּמְשׁוֹבְבֵי נֶפֶשׁ.

כָּבָה הַבָּרָק בְּעֵינֵיכֶם, שַׂעַרְכֶם פָּרוּעַ, בִּגְדֵיכֶם בְּלוּיֵי סְחָבוֹת.

בַּחוּצוֹת תְּשׁוֹטְטוּ עֲזוּבִים, מְעוֹרְרֵי רַחֲמִים, מִתְגוֹלְלִים בִּסְחִי וָרֶפֶשׁ.

אֵין מְתוֹם בִּבְשַׂרְכֶם. נְגוּעֵי שְׁחִין תּוֹשִׁיטוּ יָד בַּחוּצוֹת, בָּרְחוֹבוֹת.


מִי יְתַנֶה עֱנוּתְכֶם, מַר גוֹרַלְכֶם יְבַכֶּה, יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, מְאִירֵי עֵינַיִם.

אֶת כָּל חֲמַת הַפְּתָנִים כִּלוּ בָּכֶם רִאשׁוֹנִים, הַזֵדִים, גוֹי הָרְהָבִים,

הִצְמִיתוּכֶם בִּדְמִי יְמֵיכֶם, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה קִצְרוּ עֲלוּמֵיכֶם.

עָצְמוּ מִסְפֹר צָרוֹתֵיכֶם, טַל הַיַלְדוּת לֹא עוֹד נוֹצֵץ בְּעֵינֵיכֶם.


רְעֵבִים גַם צְמֵאִים מִשׁוּט בָּרְחוֹבוֹת וּמֵחִטוּט בָּאַשְׁפַּתּוֹת;

אֶל מִשְׁכְּנוֹתֵיכֶם הַדַלִים תָּשׁוּבוּ עִם עֶרֶב.

נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשְׁכֶם, לְפַת חֲרֵבָה, לְכַף גְרִיסִין דַלָה,

אַךְ לַשָׁוְא תּוֹחַלְתְּכֶם, עַל הָרִצְפָּה תִּרְבְּצוּ בְּלִי מָזוֹן וָטֶרֶף.


מִעִמְקֵי מַרְתֵּפִים אֶנְקַתְכֶם הַשָׁמַיְמָה לֹא עָלְתָה.

מַצְמִיתֵיכֶם עָצְמוּ מִכֶּם, שַׁוְעַתְכֶם בִּגְרוֹנְכֶם נֶחֶנְקָה.

לַשָׁוְא לְחַסְדֵי הַזֵדִים תְּיַחֲלוּ!

עַד תֹּם שְׁתִיתֶם, מִצִיתֶם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה.


*


יְהוּדֵי וַרְשָׁה אֵינָם עוֹד, סָפוּ תַּמוּ מִן הָעוֹלָם.

עַל מַשׁוּאוֹתֵיהֶם בָּתֵּי מִדוֹת יִתְרוֹמְמוּ אֶל עָל,

נְטוּעִים גַנִים, עֵצִים מְלַבְלְבִים, וִילָדִים בְּרֹן מְשַׂחֲקִים,

וּכְעֵד אִלֵם מִתְנַשֵׂא רַק גַל-עֵד קַר, מְיֻתָּם, רַק גַל.

ראובן וינטרויב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

מחולות

מאת דוד פרישמן (פרוזה)


אמי קיבלה את הדברים מאמה ואמה מאמה, זקנתה מזקנתה וזקנתה מזקנתה, דור מפי דור – ואמי מסרה לי את הדברים.

בצאת בני ישראל ממצרים היה בין היוצאים איש מן הערב הרב 1, יפה קומה ויפה פנים, ושמו פוט, ותהיינה כל הנשים וכל הנערות מקצה הגבול ועד קצה הגבול מביטות אחריו כל היום, ובלילה בהיותן שוכבות על משכבן ראו אותו בחלומות. בימים ההם ראתה אותו נערה מבני גרשוֹם ממשפחת חצי מטה מנשה, ושמה תִּמְנָע; ברגע ההוא האדימו פניה ואחרי-כן הלבינו מאד – ותאהבהו.

ובימים הנפלאים ההם היו עוד ה שמים חדשים וכחולים אלף אלפי פעמים מאשר הם עתה, האדמה היתה עוד רעננה וירוקה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה, וגם האהבה היתה חזקה ועזה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה.

והעלם דבק אחרי הנערה, ויסע גם הוא אחרי האוהל אשר לה, הלוך ונסוע. כאשר נסעה מרעמסס סוּכּוֹתָה, נסע אחריה דומם, ובנוֹסעה מסוכות עד אֵיתָם, ויסע אחריה דומם גם הוא, ובנוסעם מאֵיתָם על פִּי החִירוֹת אשר על פני בעל צְפוֹן, ויסע אחריה דומם גם הוא. כצל אשר על הקיר נסע אחריה, ובפי החירות ניגש אליה פעם אחת בבוקר, ברגע אשר הבהיקה השמש במאוד מאוד, ויתן לה טבעת קטנה עשויה זהב שחוט 2, וישם על אצבעה; אז ירדו קרני השמש על הטבעת, ותרחץ הטבעת ברוב האור, ותברק ותאר רגע אחד על כל סביבה. ברגע ההוא היטה העלם את קודקודו וישק לה נשיקה גדולה וארוכה, והנערה נשקה לו גם היא – ועיני הנערה השחורות והגדולות גדלו פי שניים מאשר היו.

ומפִּי החִירוֹת נסעו עוד יחדיו עד מִגְדּוֹל ועד מָרָה ועד אֵילִים ועד ים סוף ועד מדבר סין. יומם ולילה האיר להם השמש עד להתעלף והם לא ידעו, ובלילה רבצו בשער על-יד פתח האוהל על המפתן. שמאלו מתחת לקודקודה וימינו על לבה ולא דיברו דבר. במדבר סין נעלם העלם פתאום ולא נראה עוד מקצה הגבול ועד קצה הגבול, ויהיו רבים אשר אמרו, כי נקעה נפשו פתאום מעליה והוא שב מצרימה.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.