מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִפּוּר הַמְשָׁרֵת שֶׁהִתְיַמֵּר לְהָבִין לְשׁוֹן הָעוֹפוֹת

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1968

סוגה:

שפת מקור: ערבית

סִפְּרוּ שֶׁאָדָם מִבַּעֲלֵי הַתַּרְבּוּת וְהַנִּמּוּסִים הַמְעֻדָּנִים, נִכְנַס לַשּׁוּק וּמָצָא עֶלֶם, שֶׁמַּכְרִיזִים עָלָיו לְמָכְרוֹ. קָנָה אוֹתוֹ וְהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “טַפְּלִי בוֹ”. עָמַד הָעֶלֶם מֶשֶׁךְ זְמָן אֶצְלָם. כְּשֶׁהָיָה אַחַד הַיָּמִים, אָמַר הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ: “צְאִי מָחָר לַגָּן וְטַיְּלִי וְהִתְעַנְּגִי וְהֵיטִיבִי אֶת לִבֵּךָ”. אָמְרָה לוֹ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. כְּשֶׁשָׁמַע הָעֶלֶם כָּךְ, נִזְדָּרֵז אֶל הַמַּאֲכָל וְהֵכִין אוֹתוֹ בְאוֹתוֹ לַיְלָה, וְאֶל הַמַּשְׁקֶה וְהַפַּרְפְּרָאוֹת וְהַפֵּרוֹת. אַחַר-כָּך שָׂם פָּנָיו אֶל הַגַּן וְשָׂם אוֹתוֹ מַאֲכָל תַּחַת עֵץ, וְשָׂם אֶת הַמַּשְׁקֶה תַּחַת עֵץ שֵׁנִי וְאֶת הַפֵּרוֹת תַּחַת עֵץ אַחֵר, בְּדֶרֶךְ אֵשֶׁת-אֲדוֹנָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר צִוָּה הָאִישׁ אֶת הַנַּעַר, שֶׁיֵּלֵךְ עִם גְּבִרְתּוֹ לְאוֹתוֹ גַן, וְצִוָּה עַל מַה שֶּׁהֵם זְקוּקִים לוֹ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה וְהַפֵּרוֹת. עָלְתָה הַנַּעֲרָה וְרָכְבָה עַל סוּסָהּ, וְהָעֶלֶם עִמָּהּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ גַן. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ צָרַח עוֹרֵב. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”. אָמְרָה לוֹ גְּבִרְתּוֹ: “כְּלוּם יוֹדֵע אַתָּה מַה שֶׁהָעוֹרֵב אוֹמֵר? אָמַר לָהּ: “הֵן גְּבִרְתִּי”. אָמְרָה לוֹ: “וּמַה הוּא אוֹמֵר?” אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, אוֹמֵר הוּא: “הֲרֵי תַחַת עֵץ זֶה אֹכֶל, בּוֹאוּ אִכְלוּהוּ”. אָמְרָה לוֹ: “רוֹאָה אֲנִי אוֹתְךָ שֶׁאַתָּה יוֹדֵע לְשׁוֹנוֹת הָעוֹפוֹת”. אָמַר לָהּ: “הֵן”. נִגְּשָׁה הָאִשָּׁה אֶל אוֹתוֹ עֵץ וּמָצְאָה מַאֲכָל מוּכָן, כְּשֶׁאֲכָלוּהוּ הִתְפַּלְּאָה עָלָיו תַּכְלִית הַהִתְפַּלְּאוּת, וְהֶאֱמִינָה שֶׁהוּא מַכִּיר בִּלְשׁוֹן הָעוֹפוֹת. אַַחֲרי שֶׁאָכְלוּ אוֹתוֹ מַאֲכָל הִסְתַּכְּלוּ בַגָּן. צָרַח הָעוֹרֵב. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”. אָמְרָה לוֹ גְבִרְתּוֹ: “אֵיזֶה דָבָר הוּא אוֹמֵר?” אָמַר: “גְּבִרְתִּי אוֹמֵר הוּא שֶׁמִּתַּחַת לְאִילָן פְּלוֹנִי כּוּז מַיִם מָסוּךְ מֹר וְיַיִן יָשָׁן”. הָלְכָה הִיא וְהוּא ומָצְאוּ זֹאת. נִתְוַסְּפָה תְמִיהָתָהּ וְעָלָה עֶרְכּוֹ שֶׁל הָעֶלֶם בְּעֵינֶיהָ. יָשְׁבָה עִם הָעֶלֶם לִשְׁתּוֹת. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתוּ הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל עֵבֶר אַחֵר שֶׁל הַגַּן. צָרַח הָעוֹרֵב. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”. אָמְרָה לוֹ גְבִרְתּוֹ: “אֵיזֶה דָבָר אוֹמֵר עוֹרֵב זֶה?” אָמַר לָהּ: אוֹמֵר הוּא שֶׁתַּחַת אִילָן פְּלוֹנִי פֵּרוֹת וּפַרְפְּרָאוֹת”. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל אוֹתוֹ אִילָן, וּמָצְאוּ זֶה, וְאָכְלוּ מֵאוֹתָם הַפֵּרוֹת וְהַפַרְפְּרָאוֹת. אַחַר-כָּךְ הִתְהַלְּכוּ בַגָּן, וְצָרַח הָעוֹרֵב. נָטַל הָעֶלֶם אֶבֶן וְיִדָּה אוֹתָהּ בּוֹ. אָמְרָה לוֹ: מַה לְּךָ שֶׁאַתָּה מַכֵּהוּ? וּמַה הוּא זֶה שֶׁאָמַר?” אָמַר לָהּ: “גְּבִירְתִּי, אוֹמֵר הוּא דְּבָרִים שֶׁאֵין אֲנִי יָכֹל לְהַגִּידָם לָךְ”. אָמְרָה לוֹ:" אֱמֹר, וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ בְּפָנַי, הֲרֵי אֲנִי אֵין כְּלוּם בֵּינִי וּבֵינְךָ". הָיָה אוֹמֵר: “לֹא”, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “אֱמֹר”. הִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ, וְאָמַר לָהּ: “אוֹמֵר הוּא: עֲשֵׂה בִגְבִרְתְּךָ כְּמָה שֶׁבַּעֲלָהּ עוֹשֶׂה בָהּ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו צָחֲקָה עַד שֶׁנָּפְלָה עַל גַּבָּה, וְאָמְרָה לוֹ: “דָּבָר קַל הוּא, וְלֹא אוּכַל לְהָשִׁיב אֶת פָּנֶיךָ בּוֹ”. פָּנְתָה וְהָלְכָה אֶל אִילָן מִן הָאִילָנוֹת וְהִצִּיעָה תַחְתָּיו יָצוּע וְקָרְאָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ. וְהִנֵּה אֲדוֹנָיו מֵאַחֲרָיו מַבִּיט אֵלָיו. קָרָא אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: “נַעַר, מַה לִּגְבִרְתְּךָשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת כָּאן וּבוֹכָה?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, נָפְלָה מֵעַל עֵץ וּמֵתָה. וְלֹא הֶחֱזִירָהּ לְךָ אֶלָּא אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה. וְשָׁכְבָה כָאן שָׁעָה אַחַת לָנוּחַ”. כְּשֶׁרָאֲתָה הַנַּעֲרָה אֶת בַּעֲלָהּ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, קָמָה כְּשֶׁהִיא מִתְחַלָּה וּמַרְאָה עַצְמָהּ כּוֹאֶבֶת וְאוֹמֶרֶת: “הוֹי גַּבִּי, הוֹי צַלְעוֹתַי, בּואוּ אֵלַי חֲבִיבַי, לֹא אָשׁוּב עוֹד אֶחְיֶה”. נִבְעַת בַּעֲלָהּ וְקָרָא לָעֶלֶם וְאָמַר לוֹ: “הַגֵּשׁ לִגְבִרְתְּךָ אֶת הַסּוּסָה וְהַרְכֵּב אוֹתָהּ”. כֶּשְׁרָכְבָה, הֶחֶזִיק הָאִישׁ בַּמִּשְׁוָרָה הָאַחַת וְהָעֶלֶם בַּמִּשְׁוָרָה הַשֵּׁנִית וְאוֹמֵר לָהּ: “יַבְרִיאֵךְ אֱלֹהִים וִירַפְּאֵךְ”.

זֶהוּ הַמֶּלֶךְ מִכְּלַל עָרְמוֹת הַגְּבָרִים וּמְזִמּוֹתֵיהֶם. אַל יְנִיאוּךָ אֵפוֹא מִשְׁנֶיךָ מֵהוֹשִׁיעַ לִי מִלִּתְבֹּע מִשְׁפָּטִי". בָּכְתָה. כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ בִּכְיָתָהּ, וְהָיְתָה הַחֲבִיבָה עָלָיו בְּכָל נַעֲרוֹתָיו, צִוָּה לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. נִכְנַס אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה הַשִּׁשִּׁי וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “יִתֵּן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עֹז לַמֶּלֶךְ, הֲרֵינִי דוֹרֵש לְךָ טוֹב וּמְיָעֵץ אוֹתְךָ לִהְיוֹת מָתוּן בְּעִנְיָן בִּנְךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִשְׁנֶה הַשִּׁשִּׁי אָמַר: “הַמֶּלֶךְ, הֱוֵה מָתוּן בְּעִנְיַן בִּנְךָ, שֶׁכֵּן הַשֶׁקֶר הוּא כְעָשָׁן וְהָאֱמֶת יְסוּדָתָה אֵיתָן. וְאוֹר הָאֱמֶת יַעֲבִיר אֶת חֶשְׁכַּת הַשֶׁקֶר. וְדַע שֶׁמְזִמַת הַנָּשִׁים עֲצוּמָה וּכְבָר אָמַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה: “אָכֵן מְזִמַּתְכֶן עֲצוּמָה1”. וּכְבָר שָׁמַעְתִּי סִפּוּר אִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִימָה עַל גְּדוֹלֵי הַמְּלוּכָה בְּתַחְבּוּלָה, שֶׁלֹּא קָדַם לָהּ אָדָם בְּדוֹמֶה לָהּ מֵעוֹלָם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר הַמִּשְׁנֶה:


  1. קראן פרשה יב פסוק כה.  ↩

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

קִינַת הוֹרְדוֹס

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

עַל מוֹת מַרִימִי אִשְׁתּוֹ


אוֹי לִי, מַרִימִי! לִבִּי לֹא יָנוּחַ

זֶה קָרַע לִבֵּךְ וַיַּגֵּר דָּמֵהוּ,

מִפַּחַז נִקְמָתִי נַפְשִׁי תָּשׁוּחַ

וּמוּסַר כִּלְיוֹתַי – לֹא אֶשּׂאֵהוּ.

אַיֵּךְ, תַּמַּתִי, הֲכִי עֲזַבְתִּנִי,

לֹא תִמְחִי עֵינִי כִּי תַרְבֶּה לִדְמֹעַ,

הֲלֹא מֵאָז תָּמִיד אַתְּ נִחַמְתִּנִי

עֵת יַעַרְכוּנִי בִּעוּתַי אֱלוֹהַּ!?

הַאֻמְנָם מַתְּ? וּמִי הוֹרִידֵךְ קֶבֶר?

מִי הִשְׁתּוֹלֵל לַחְרוֹץ מָוֶת עָלָיִךְ?

אֲנִי הָהּ, אֲנִי הִגְדַּלְתִּי הַשֶּבֶר,

צוּר חַרְבִּי אָנִי שָׁכְרָה מִדָּמְיִךְ!

אַךְ אַתְּ מוּמָתָה וּכְבָר מָצָאת נַחַת –

וּבְלִבִּי זֶה הַמָּלֵא מַר עַצָּבֶת

לַבַּת הַנֹחַם כַּתֹּפֶת קוֹדָחַת,

פַּס מִפְלָט מֶנִּי, כָּל תִּקְוָה כֹּזָבֶת.

עִם נוֹשֵׂאת-כִּתְרִי זֹאת חֶמְדַּת כָּל עַיִן

כָּל חֶמְדַּת חַיַּי לַשַּׁחַת יָרָדָה!

אוֹי כִּי שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֹאת עוֹד אַיִן

זֹה רַק לַעְנוֹד חַיַּי עֶדְיָהּ עָנָדָה.

בִּי הָאָשָׁם, לִי גַּם כּוֹס הַקֻּבַּעַת

מֶנָּה אֶשְׁתֶּה אֶמְצֶה בַּעֲצָמָי רֶצַח,

וּבְקִירוֹת לִבִּי תִּפשֶׂה הַצָּרַעַת

וּתְפוֹצֵץ מוֹסְדוֹתָיו לשְׁאִיַּת נֵצַח. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.