מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בפנים שוחקות [11.08.1933]

מאת: ישעיהו קרניאל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דאר היום, 11.08.1933

סוגה:

שפת מקור: עברית

דאר היום, 11.08.1933, עמוד 2

היטלר לומד עברית…

היטלר, המבלה עכשיו את חופשת הקיץ באחוזתו היפה אשר באוברזלצברג (באוואריה), החליט ללמוד את שפתנו כדי לדעתה במקורה וביחוד כדי לקרוא מה שכותבים על אודותיו בעתונות העברית.

הביאו הנאצים אל ארמונו “רבינר” אחד, שילמד את ה“פיהרר” לשון קודש והתחילו, כמובן, מ“אלף-בי”ת – עד שהגיעו ליו"ד…

– “י–ו–ד?” – נזדעזע היטלר בכל אבריו – “לא, לא! אין לי צורך ב”יוד"!

מילא, דלג הרב על ה“יוד” והוסיף להטיף לתלמידו את לקחו העברי.

– ילמדני, רבי, – אמר פתאום היטלר – “כיצד אתם כותבים את המלה גוי?”

? – ג– ו – י –, קרא הרב אות באות.

– מה? שוב “יוד”? –קרא היטלר בחימה.

וה“רבינר” ענה ואמר:

– אלף-בית בלי יו"ד – מהיכא תיתי; אבל גוי בלי יוד – “אויסגעשלאססען”!

* * *

תפילה זכה של הנאצים

זהו, רבותי, נוסח ה“תפילה” הנאצית המופיעה על כרטיסי-הדואר, שנפוצו עכשו בכל רחבי המדינה ההיטלרית:

"רבון כל העולמים!

הרינו מפילים את תחינתנו לפניך, שתרחם עלינו ממרום ותשלח בקרוב בימינו משה אחר לבני-דת-משה שלך, לקבץ את נדחיהם מכל קצוי גרמניה ולקחתם לארצם האהובה אשר נשבעת.

ויהי רצון מלפניך אלוהינו, שהפעם בעברם את הים, תשיב עליהם את מי הים ותטביעם, למען יוכלו כל העמים לחיות בשלום ושלוה.

אמן!"

שני ליצני הדור…

ומספרים עוד כי צ’ארלי צ’אפלין, מלך הליצנים בעולם, שלח בזמן האחרון אגרת קטנה ל“פיהרר” הגרמני במעונו בבאוואריה, בזו הלשון:

“מילא, אם גנבת ממני את השפם – מחול לך; אבל אם קבלת עליך להצחיק את כל העולם במעשיך, הרי אתה מסיג את גבולי”.

עזמות

ישעיהו קרניאל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישעיהו קרניאל
יצירה בהפתעה
רקע

בין מים למים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

חייכו השפתים,

בשעה שהלסתות שקעו ונפלו מרגע לרגע:

הגוף, נדמה, יתרוקן מדמו,

והקרקע, כמו בתוך מי-נהר עמוקים,

נשתמט מתחת כפות הרגלים. –

ג. שופמן

פרק ראשון

א

אותה המרפסת, הצרה והארוכה, היתה בדיוטה השניה של אחד הבתים בשכונת “אוהל-יעקב”, אשר בחלקת ירושלים החדשה. אל המרפסת הזאת יצאו שני פתחים מחדרי הבית: הפתח השמאלי מחדרו של שאול גמזו והשני, הימני, ממעונה של לאה גמזו, אם-שאול. מסביב-סביב לה, למרפסת, ברשות-הרבים היו אבני גיר מנופצות ולא מנופצות, בנינים חדשים וחצאי בנינים, לבנים תלויים בחבלים והדוקים בכלונסאות קטנים וכרים וכסתות מוטלים בחמה. בצדה של המרפסת, משמאלה היו שלבים רעועים קצת, עשויים לירידה כעין סולם, וסמוך להם – נתיבה קטנה, העולה מפרשת הדרכים. מאחורי הנתיבים בצלעי הבית, תקועה בחצר הפתוחה, התנשאה ערימת עפר תחוח של באר חפורה.

היה יום אביב ארצי-ישראלי לאחר הצהרים. אהודה גמזו, עלמה כבת כ"ב שאדמומית לחייה היתה שזופה קצת ותנוכי אזניה בלטו מתחת לשערותיה הדקות, המסודרות, ישבה במרפסת לבדה וקראה בחוברת של איזו הוצאה ספרותית פריודית. החמה שפכה עליה אורה.

היא קראה מתוך המחברת בקול ובהטעמה של המבטא העברי-הספרדי, לאמור:

"מים…מים… מים… – – –

"מים כחלחלים.. כחלחלים… כחלחלים… – – –

"ממסתרי משכבי, מחופי חופתי, כחול-שפתים, יצוא אצא, יחידי אל העולם הכחלחל – – –

“אהבתי את שמיכתי הכחלחלה, אהבתיה, כאהבי את הכיפה, כיפת התכלת, אשר מעל לראשיו כאהבי את עיני הישים הכחולות אשר לאהובת חלומי”… – – – –

רגע – והקוראת נשאה את מבטה אל האופק ושקעה במחשבה. שלושה גמלים עברו בשיירה, זה אחר זהו סמוך למרפסתן כשהם מקשקשים בזוגיהם. על דבשתו של אחד מהם התנועע עלם ערבי. התמונה החולפת כולה, עם המנוחה המיוחדה שבה, היתה כעין איזה סמל לאיזה דבר; אבל לאיזה – לא ידוע היה.

“אני הנני בן העולם הכחלחל”…– שבה אהודה לקריאתה, לאחר שנלאה מבטה ללוות, כדרכה תמיד, את המסע העובר – אני הנני בן העולם הכחלחל". והוקר אוקיר את החיים הכחולים…

"בליל קיץ כחול ירחף עולמי על פני שבר התכלת; בין כוכביהם הרבים ינוצץ כוכבי יזהיר כוכבי…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.