אוֹמֶרֶת אַתְּ כִּי אָבִי כֹתֵב סְפָרִים עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת רַבּוֹת־אֲבָל אֶת אֲשֶׁר־יִכְתּוֹב לֹא אָבִינָה.
כָּל־הָעֶרֶב קָרָא בְּאָזְנַיִךְ אֶת־הַכָּתוּב – אֲבָל הַאִם בֶּאֱמֶת לֹא יִפָּלֵא מִמֵּךְ לָדַעַת אֶת־אֲשֶׁר חָשָׁב?
מָה־נֶחְמָדִים, אִמִּי, סִפְרֵי הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אֶת יוֹדַעַת לְסַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ! וַאֲנִי חָפַץ לָדַעַת, מַדוּעַ אֵין אָבִי מֵבִין לִכְתּוֹב כְּמוֹ־אֵלֶּה?
הַאִם לֹא שָׁמַע מִפִּי אִמּוֹ גַּם־הוּא סִפְרֵי נִפְלָאוֹת עַל־דְּבַר גִבּוֹרִים נוֹרָאִים וְאַיְלוֹת פְּלָאוֹת וּבְנוֹת־מְלָכִים?
הֲשָׁכַח אֶת־כֻּלָּם?
לִפְעָמִים בִּהְיוֹתוֹ מְאַחֵר לָבוֹא אֶל־הָרַחְצָה שׂוּמָה עָלַיִךְ לָלֶכֶת וְלִקְרֹא לוֹ מְאַת פְּעָמִים.
מְחַכָּה אֶת לוֹ וְשׁוֹמֶרֶת עַל־מַאֲכָלוֹ לִהְיוֹתוֹ חָם, וְהוּא יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב וְשׁוֹכֵחַ כְּפַעַם־בְּפָעַם.
אָבִי בָחַר לְנַפְשׁוֹ מִשְׂחַק עֲשׂוֹת סְפָרִים.
וַאֲנִי בְּבֹאִי לַחֲדַר אָבִי לְשַׁעְשֵׁעַ שָׁם, וּבָאת כְּרֶגַע וְקָרָאת לִי וְצָעַקְתְּ: “רַק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה הַנַּעַר הַזֶּה!”
וְאִם יֵשׁ כִּי־אַשְׁמִיעַ קוֹל שָׁאוֹן כִּמְעַט וְאָמַרְתְּ כְּרֶגַע: “הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי־אָבִיךָ יוֹשֵׁב עַתָּה עַל־הַמְּלָאכָה!”
מָה הַמִּשְׂחָק הַזֶּה לִהְיוֹת כּוֹתֵב תָּמִיד וְלָשׁוּב תָּמִיד וְלִכְתּוֹב?
אִם־אֶקַּח־לִי אֶת־עֵט אָבִי אוֹ אֶת־קְנֵה הָעוֹפֶרֶת אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶכְתּוֹב אֶל־תּוֹךְ סִפְרוֹ כָמֹהוּ גַם־הוּא – א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, – לָמָּה־זֶה תִגְעֲרִי בִּי, אִמִּי?
וְאִם אָבִי יִכְתּוֹב וְהֶחֱרַשְׁתְּ וְדָבָר לֹא תֹאמְרִי.
אֵם יַשְׁחִית אָבִי צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת נְיָר לָרִיק, הֲלֹא תִהְיִי כְלֹא־רֹאָה, אִמִּי.
וַאֲנִי אִם־אֶקַּח־לִי רַק גִּלָיוֹן אֶחָד, לַעֲשׂוֹת בּוֹ אֳנִי־שַׁיִט, וְאָמַרְתְּ כְּרֶגַע: “מָה יְעַנֶּה נַעַר זֶה אֶת־נַפְשִׁי!”
מָה־תַּחְשְׁבִי אֵפוֹא בְלִבֵּךָ בְּשַׁחֵת אָבִי נְיָר צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת שְׁלֵמִים לְהַתְוֹת עֲלֵיהֶם תָּוִים שְׁחוֹרִים מִזֶּה וּמִזֶּה עַל־פְּנֵי שְׁנֵי עֶבְרֵיהֶם?