רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַדַּיָּג הַטִּפֵּשׁ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

צַיָּד בָּא אֶל נָהָר לָדוּג בּוֹ כְּמִנְהָגוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַנָּהָר וְהָלַךְ עַל הַגֶּשֶׁר, רָאָה דָג גָּדוֹל, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין לִי צֹרֶךְ לַעֲמֹד כָּאן. הוֹלֵךְ אֲנִי אַחֲרֵי הַדָּג אֶל אֲשֶׁר יֵלֵךְ עַד שֶׁאֲנִי תוֹפְסוֹ, וּפָטוּר אֲנִי מִלָּדוּג בְּמֶשֶׁךְ יָמִים”. פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְיָרַד אַחֲרֵי הַדָּג. סָחַף אוֹתוֹ זֶרֶם הַנָּהָר עַד שֶׁעָלָה בְיָדוֹ לִתְפֹּס אֶת הַדָּג וּתְפָסוֹ. פָּנָה כֹה וָכֹה וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ רָחוֹק מִן הַחוֹף. כְּשֶׁרָאָה מַה שֶּׁעָשָׂה בוֹ זֶרֶם הַמַּיִם, לֹא עָזַב אֶת הַדָּג וְלֹא חָזַר אֶלָּא סִכֵּן עַצְמוֹ וְהֶחֱזִיק בַּדָּג בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְעָזַב אֶת גּוּפוֹ שׂוֹחֶה עִם זֶרֶם הַמַּיִם. לֹא פָסְקוּ הַמַּיִם לְסָחֲפוֹ עַד שֶׁהֱטִילוּהוּ לְתוֹךְ אֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל שִׁבֹּלֶת מַיִם, שֶׁאֵין אֶחָד נִכְנָס לְתוֹכָה וְנִצָּל מִמֶּנָּה. הִתְחִיל צוֹעֵק וְאוֹמֵר: “הַצִּילוּ אֶת הַטּוֹבֵעַ”. בָּאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים מִן הַמְפַקְּחִים עַל הַנָּהָר וְאָמְרוּ לוֹ: “מָה עִנְיָנְךָ? וּמָה עָבַר עָלֶיךָ עַד שֶׁהֵטַלְתָּ עַצְמְךָ לְתוֹךְ סַכָּנָה עֲצוּמָה זוֹ?” אָמַר לָהֶם: “אֲנִי הוּא זֶה שֶׁעָזַבְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ הַבְּהִירָה שֶׁהַצְלָחָה בָהּ וְשָׁעִיתִי לַתַּאֲוָה וְלָאֲבַדּוֹן”. אָמְרוּ לוֹ: “הוֹי פְּלוֹנִי, כֵּיצַד זֶה עָזַבְתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַבְּהִירָה וְהִכְנַסְתָּ עַצְמְךָ בַּאֲבַדּוֹן זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֵּאָז מֵעוֹלָם לֹא נִכְנַס אָדָם לְכָאן וְיָצָא בְשָׁלוֹם? וּמַה הוּא שֶׁמְּנָעֲךָ לְהַשְׁלִיךְ דָּג זֶה שֶׁבְּיָדְךָ וּלְמַלֵּט אֶת נַפְשֶׁךָ? אָז הֵן הָיִיתָ מַצִּיל אֶת נַפְשֶׁךָ וְלֹא הָיִיתָ נוֹפֵל בַּאֲבַדּוֹן זֶה שֶׁאֵין הַצָּלָה מִמֶּנּוּ. וְעַכְשָׁו אֵין גַּם אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר יוּכַל לְהַצִּילְךָ מֵאֲבַדּוֹן זֶה”. נִכְרְתָה תִקְוַת אָדָם זֶה מֵחַיָּיו, וְאִבֵּד מַה שֶּׁהָיָה בְיָדוֹ מִמַּה שֶּׁנָּשָׂא נַפְשׁוֹ אֵלָיו וּמֵת מָוֶת קָשֶׁה". “וְלֹא מָשַׁלְתִּי לְךָ, הַמֶּלֶךְ, מָשָׁל זֶה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁתַּנִּיחַ עִנְיָן מְכֹעָר זֶה, שֶׁהַסָּחַת דַּעַת בּוֹ מִמִּלּוּי הַחוֹבָה בְּעִנְיָנֶיךָ, וְתִתֵּן דַעְתְּךָ עַל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֶיךָ מֵהַנְהָגַת מְדִינַת נְתִינֶיךָ וּתְטַפֵּל בְּסִדְרֵי מַלְכוּתְךָ, עַד שֶׁלֹּא יִמְצָא בְךָ אָדָם מוּם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "וּמַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מְצַוֶּה אוֹתִי עָלָיו? אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “לְמָחָר כְּשֶׁתִּהְיֶה בְטוֹב וּבִבְרִיאוּת, תֵּן לִבְנֵי־אָדָם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ. וְעַיֵּן בְּעִנְיְנֵיהֶם וְהִצְטַדֵּק לִפְנֵיהֶם, וְהַבְטַח אוֹתָם מֵעַצְמְךָ טוֹבָה וְאֹרַח־חַיִּים נָאֶה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “שִׁמָאס, נְכוֹחָה דִּבַּרְתָּ, וַהֲרֵינִי עוֹשֶׂה מַה שֶּׁיָעַצְתָּ אוֹתִי לְמָחָר, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. יָצָא שִׁמָאס מֵאֶצְלוֹ וְהוֹדִיעַ לַאֲנָשִׁים כָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר יָצָא הַמֶּלֶךְ מִמְּקוֹם מִסְתָּרָיו וְנָתַן רְשׁוּת לִבְנֵי־אָדָם לְהִכָּנֵס אֵלָיו. הָיָה מִצְטַדֵּק בִּפְנֵיהֶם וְהִבְטִיחָם שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם מַה שֶׁהֵם רוֹצִים. הָיוּ מְרֻצִּים בְּכָךְ וְנִפְטְרוּ מֵעָלָיו וְהָלַךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ. אַחֲרֵי זֶה נִכְנְסָה אֶל הַמֶּלֶךְ אַחַת נָשָׁיו, וְהָיְתָה הָאֲהוּבָה עָלָיו בְּכֻלָּן וְהַנִּכְבָּדָה בָהֶן בְּעֵינָיו. רָאֲתָה אוֹתוֹ שֶׁמַּרְאֵהוּ נִשְׁתַּנָּה וְהוּא מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנָיו, בְּסִבַּת מַה שֶּׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי הַגָּדוֹל בְּמִשְׁנָיו. אָמְרָה לוֹ: “מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ, הַמֶּלֶךְ, נַפְשְׁךָ מֻדְאֶגֶת? כְּלוּם סוֹבֵל אַתָּה מַשֶּׁהוּ?” אָמַר לָהּ: “לָאו. אֶלָּא שֶׁהַתַּעֲנוּגוֹת שִׁקְּעוּנִי מִשִּׂים לִבִּי לְעִנְיָנַי. וּבְאֵיזוֹ רְשׁוּת יָכֹל אֲנִי לְהַסִּיחַ דַּעְתִּי מֵעִנְיָנַי וּמְעִנְיְנֵי נְתִינַי? וְאִם אֲנִי מַמְשִׁיךְ בְּכָךְ, הֲרֵי אַחֲרֵי זְמַן מוּעָט תֵּצֵא מַלְכוּתִי מִיָּדִי”. עָנְתָה לוֹ וְאָמְרָה: “רוֹאָה אֲנִי אוֹתְךָ, הַמֶּלֶךְ, מְרֻמֶּה עַל־יְדֵי נְצִיבֶיךָ וּמִשְׁנֶיךָ. אֵין בִּרְצוֹנָם אֶלָּא לְקַנְטְרְךָ וּלְהַעֲרִים עָלֶיךָ, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיךָ מִמַּלְכוּתְךָ תַּעֲנוּג זֶה, וְשֶׁלֹּא תִּמְצָא לְךָ לֹא עֹנֶג וְלֹא מְנוּחָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים הֵם שֶׁתְּבַלֶּה יְמֵי חַיֶּיךָ בַּהֲסָרַת הַתְּלָאָה מֵעֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיִּכְלוּ יָמֶיךָ בִיגִיעָה וְעָמָל, וְתִהְיֶה כָזֶה שֶׁהֵמִית עַצְמוֹ לְתַקָּנַת זוּלָתוֹ, אוֹ שֶׁתְּהֵא כַנַּעַר וְהַגַּנָּבִים”. אָמַר לָהּ הַמֶּלַךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמְרָה לוֹ:

המלצות קוראים
תגיות