רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָרוֹעֶה וְהַגַּנָּב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם רוֹעֶה צֹאן, וְהָיָה שׁוֹמֵר עַל צֹאן מַרְעִיתֹו בָּעֲרָבָה. בָּא אֵלָיו גַּנָּב בְּאוֹתוֹ לַיְלָה מְבַקֵּשׁ לִגְנֹב מַשֶּׁהוּ מִצֹּאנוֹ. רָאָה אוֹתוֹ שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם, אֵינוֹ יָשֵׁן בַּלַּיְלָה וְלֹא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם בַּיּוֹם. הִתְחִיל מִסְתּוֹבֵב סְבִיבֹו כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִצְלִיחַ לָקַחַת מֵאִתּוֹ כְלוּם. כְּשֶׁנִּלְאָה בְתַחְבּוּלָתוֹ הָלַךְ לוֹ אֶל הָעֲרָבָה וְצָד אַריֵה וּפָשַׁט עוֹרוֹ מֵעָלָיו וּמִלֵּא אֶת הָעוֹר תֶּבֶן וְהִצִּיב אוֹתוֹ בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בָּעֲרָבָה, בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְאֶנּוּ הָרוֹעֶה, וִיהִי בָרוּר לוֹ שֶׁאַריֵה הוּא. אַחַר־כָּךְ בָּא הַגַּנָּב אֶל הָרוֹעֶה וְאָמַר לוֹ: “אַריֵה זֶה שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ מִן הַצֹּאן”. אָמַר לוֹ הרוֹעֶה: “וְהֵיכָן הוּא הָאַרְיֵה?” אָמַר לוֹ הַגַּנָּב: “שָׂא עֵינֶיךָ; הֲרֵי הוּא עוֹמֵד”. הֵרִים הָרוֹעֶה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה צוּרַת הָאַרְיֵה. כְּשֶׁרָאָהוּ, דִּמָּה שֶׁאַרְיֵה הוּא בֶּאֱמֶת. נִבְעַת מִפָּנָיו בְּעָתָה רַבָּה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשׂרִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁרָאָה הָרוֹעֶה אֶת צוּרַת הָאַרְיֵה, נִבְעַת מִפָּנָיו בְּעָתָה רַבָּה, אָמַר לוֹ לַגַּנָּב: “אָחִי, טֹל מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. אֵין לִי כָּל הִתְנַגְּדוּת”. נָטַל הַגַּנָּב מִן הַצֹּאן כְּחֶפְצוֹ נִתּוֹסְּפָה תַאֲוָתוֹ לָקַחַת מִן הָרוֹעֶה, בִּגְלַל עָצְמַת פַּחֲדוֹ. וְהָיָה בָא אַחֲרֵי כָּל זְמַן מוּעָט אֵלָיו וּמַבְהִילוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “הִנֵּה הָאַרְיֵה צָרִיךְ לְכָזֹאת, וְכַוָּנָתוֹ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת”, וְנוֹטֵל מִן הַצֹּאן דַּיּוֹ. וְלֹא פָסַק הַגַּנָּב עִם הָרוֹעֶה בְּמַצָּב זֶה, עַד שֶׁכִּלָּה אֶת מַרְבִּית הַצֹּאן“. וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ דְּבָרִים אֵלֶּה, הַמֶּלֶךְ, אֶלָֹּא כְדֵי, שֶׁלֹּא יַתְעוּ עַצְמָם רַבֵּי־מֶמְשַׁלְתְּךָ אֵלֶּה עַל־יְדֵי אֹרֶךְ־רוּחֲךָ וְרֹךְ נְטִיָּתְךָ, וְיִשְׁאֲפוּ לְהַשִּׂיג מִמְּךָ חֶפְצָם. וְהָעֵצָה הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁיְּהֵא מוֹתָם קָרוֹב יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהֵם עוֹשִׂים בְּך זֹאת”. קִבֵּל הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “מְקַבֵּל אֲנִי מֵאִתָּךְ עֵצָה טוֹבָה זוֹ וְאֵינִי שׁוֹמֵעַ לְהַזְהָרָתָם וְלֹא יוֹצֵא אֲלֵיהֶם”. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הִתְאַסְּפוּ הַמִּשְׁנִים וְרַבֵּי־הַמֶּמְשָׁלָה וּנְשׂוּאֵי־הַפָּנִים שֶׁבָּאֲנָשִׁים, וְנָשָׂא כָל אֶחָד מֵהֶם כְּלֵי זֵינוֹ עִמּוֹ וְשָׂמוּ פְנֵיהֶם אֶל בֵּית־הַמֶּלֶךְ לִתְקֹֹף אוֹתוֹ וּלְהָרְגוֹ וּלְהַשְׁלִיט זוּלָתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל בֵּית־הַמֶּלֶךְ שָׁאֲלוּ מֵאֵת הַשּׁוֹעֵר, שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר, וְלֹא פָתַח. שָׁלְחוּ לְהָבִיא אֵשׁ לִשְׂרֹף בָּהּ אֶת הַשְּׁעָרִים, שֶׁיִּכָּנְסוּ. שָׁמַע הַשׁוֹעֵר מִפִּיהֶם דָּבָר זֶה, הָלַךְ מְהֵרָה וְהוֹדִיעַ לַמֶלֶךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִקְהָלִים עַל הַשַַּׁער, וְאָמַר לוֹ: “שָׁאֲלוּ מֵאִתִּי שֶׁאֶפְתַּח לָהֶם, וְסֵרַבְתִּי, וְשָׁלְחוּ לְהָבִיא אֵשׁ לִשְׁרֹף בָּהּ אֶת הַשְּׁעָרִים. אַחַר־כָּךְ יִכָּנְסוּ אֵלֶיךָ וְיַהַרְגוּךָ. מַה אַתָּה מְצַוֶּה, אֵפוֹא?” אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “הִנֵּה נָפַלְתִּי בְּסַכָּנָה עֲצוּמָה”. שָׁלַח אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, וּבָאָה. אָמַר לָהּ: “הִנֵּה שִׁמָאס לֹא הִגִּיד לִי מֵעוֹלָם דָּבָר שֶׁלֹּא מְצָאתִיו אֱמֶת. וְהֲרֵי כְבָר בָּאוּ הַנִּכְבָּדִים וַהֲמוֹֹן הָעָם מִבְּנֵי־הָאָדָם מְבַקְשִׁים לְהָרְגֵנִי וּלְהָרְגְכֶם. וּכְשֶׁלֹּא פָתַח לָהֶם הַשּׁוֹעֵר, שָׁלְחוּ לְהָבִיא אֵשׁ לִשְׂרֹף אֶת הַשְּׁעָרִים, וְיִּשָּׂרֵף הַבַּיִת וְאָנוּ בְּתוֹכוֹ. מַה אַתְּ מְיָעֶצֶת אֵפוֹא לָנוּ?” אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֵין כָּל פַּחַד עָלֶיךָ, וְאַל יַבְעִית אוֹתְךָ עִנְיָנָם. זְמַן הוּא זֶה שֶׁהַטִּפְּשִׁים קָמִים עַל מַלְכֵיהֶם”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “וְאוּלָם מַה עֵצָה אַתְּ מְיָעֶצֶת אוֹתִי שֶׁאֶעֱשֶּׂנָּה, וּמָה הַתַּחְבּוּלָה בְעִנְיָן זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “עֲצָתִי הִיא שֶׁתַּחֲבשׁ רֹאשְׁךָ בְּתַחְבּשֶׁת וְתַרְאֶה עַצְמְךָ חוֹלֶה. אַחַר־כָּךְ תִּשְׁלַח אֶל הַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס שֶׁיָּבוֹא אֵלֶיךָ וְיִרְאֶה מַצָּבְךָ שֶׁאַתָּה בוֹ, וּכְשֶׁיָּבוֹא, אֱמֹר לוֹ: ‘כְּבָר חָפַצְתִּי לָצֵאת אֶל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹם, וּמְנָעַתְנִי מִזֶה מַחֲלָה זוֹ. צֵא אֵפוֹא אֶל הָאֲנָשִׁים וְהַגֵּד לָהֶם עַל הַמַּצָּב שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בוֹ, וְהוֹדַע אוֹתָם שֶׁלְּמָחָר אֲנִי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם וּמְמַלֵּא חֶפְצָם וַאֲעַיֵּן בּמַצָּבַם שֶׁיִּשְׁקְטוּ וְתָשֹׁך חֲמָתָם’. וּכְשֶׁאַתָּה מַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, קְרָא לַעֲשָׂרָה מֵעַבְדֵי אָבִיךָ, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי־חַיִל וְכֹחַ שֶׁאַתָּה בוֹטֵחַ בָּהֶם וְהֵם שׁוֹמְעִים לְקוֹלְךָ וְסָרִים לְמִשְׁמַעְתְּךָ, מַסְתִּירִים סוֹדְךָ וְשׁוֹמְרִים לְךָ יְדִידוּת, וְהַעֲמֵד אוֹתָם לְרֹאשְׁךָ, וְצַוֵּה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לְאָדָם אֶפְשָׁרוּת לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ אֶלָּא אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד, וּכְשֶׁיִּכָּנֵס אֶחָד, אֱמֹר אֲלֵיהֶם: ‘תִּפְסוּהוּ וְהִרְגוּהוּ’. וּכְשֶׁהֵם מַסְכִּימִים עִמְּךָ לְכָךְ, הַשְׁכֵּם וְהַצֵּב אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתךָ בְתוֹךְ מְקוֹם מוֹשַׁב־הַמְּלוּכָה שֶׁלְּךָ וּפְתַח שַׁעַרְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתְךָ שֶׁפָּתַחְתָּ אֶת הַשַּׁער תִּרְגַע רוּחָם וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְיִטְּלוּ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ. וְאַתָּה תִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ וַעֲשֵׂה בָהֶם כִּרְצוֹנְךָ. וְאוּלָם צָרִיךְ שֶׁתָּחֵל בַּהֲרִיגַת הַגָּדוֹל הָרִאשׁוֹן לָהֶם, שֶׁהוּא הַמִּשְׁנֶה הָאַדִּיר וְהוּא בַעַל־הַדָּבָר. הָרְגֵהוּ אֵפוֹא תְּחִלָּה וְאַחַר הֲרֹג אֶת כֻּלָּם אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד, וְאַל תַּשְׁאֵר מֵהֶם אֶת זֶה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיָּפֵר בְּרִית עִמְּךָ, וּכְמוֹ כֵן כָּל מִי שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי כֹחֹו וְתַקִּיפוּתוֹ, וְאִם כָּךְ אַתָּה עוֹשֶׂה בָהֶם לֹא יִשָּׁאֵר בָּהֶם כֹּחַ נֶגְדֶּךָ, וְיָנוּחַ לְךָ מֵהֶם מְנוּחָה גְמוּרָה וְתִנְעַם לְךָ הַמַלְכוּת וְתַעֲשֶׂה מַה שֶׁתַּחְפּוֹץ. וְדַע שֶׁאֵין לְךָ תַּחְבּוּלָה מוֹעִילָה יוֹתֵר מִתַּחְבּוּלָה זוֹ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “עֲצָתֵך יְשָָׁרָה וּדְבָרַיִךְ נְכוֹחִים, וְאִין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מַה שֶּׁאָָמַרְתְּ”. צִוָּה לְהָבִיא לוֹ תַחְבּשֶׁת וְקָשַׁר בָּה אֶת רֹאשׁוֹ, וְהִתְחַלָּה וְשָׁלַח אֶל שִׁמָאס. כְְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: “שִׁמָאס, זֶה כְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי אוֹהַבְךָ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתְךָ, וְאַתָּה כְאָח לִי וּכְאָב מִכָּל אָדָם זוּלָתְךָ. וְיוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁמְּקַבֵּל אֲנִי כָל מַה שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי. וּכְבָר צִוִּיתַנִי לָצֵאת אֶל הַנְּתִינִים וְלָשֶׁבֶת לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּטָם. וּבָרוּר הָיָה לִי שֶׁעֵצָה טוֹבָה הִיא לָנוּ מֵאִתְּךָ, וּכְבָר בִּקַּשְׁתִּי לָצֵאת אֲלֵיהֶם תְּמוֹל, וְתָקְפָה אוֹתִי מַחֲלָה זוֹ, וְאֵינִי יָכֹל לָשֶׁבֶת. וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה שֶׁבְּנֵי־הַמַּמְלָכָה רוֹגְזִים עַל שֶׁלֹא יָצָאתִי אֲלֵיהֶם וְחוֹרְשִׁים לַעֲשׂוֹת בִּי מַה שֶּׁאֵינוֹ יָאֶה מֵרָעָתָם, שֶׁכֵּן אֵין הֵם יוֹדְעִים עַל הַמַּחֲלָה שֶּׁאֲנִי בָהּ. צַא אֵפוֹא אֲלֵיהֶם וְהוֹדַע לָהֶם בִּדְבַר מַצָּבִי וּבְמַה שֶּׁאֲנִי שָׁרוּי בוֹ, וְהִצְטַדֵּק בִּפְנֵיהֶם בִּשְׁמִי, שֶׁכֵּן מְמַלֵּא אֲנִי מַה שֶׁהֵם אוֹמְרִים וְעוֹשֶׂה מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים. וְסַדֵּר לָהֶם אֶת הָעִנְיָן הַזֶה וְקַבֵּל עָלֶיךָ אַחֲרָיוּת לָהֶם בִּשְׁבִילִי בָזֶה, שֶׁהֲרֵי יוֹעֵץ טוֹב אַתָּה לִי וּלְאָבִי לְפָנַי, וְדַרְכְּךָ לְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי־אָדָם. וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, לְמָחָר אֲנִי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם. וְאֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁמַּחֲלָתִי תַּעֲבֹר מֵעָלַי הַלַּיְלָה הַזֶה בְּבִרְכַּת כַּוָּנָתִי הַכְּשֵׁרָה וּבַאֲשֶׁר אֲנִי צוֹפֵן בְּלִבִּי לָהֶם טוֹב”. הִשְׁתַּחֲוָה שִׁמָאס לֵֹאֱלֹהִים וּבֵרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וְנָשַׁק אֶת יָדָיו וְשָׂמַח בְּכָךְ. יָצָא אֶל הָאֲנָשִׁים וְהִגִּיד לָהֶם מַה שֶׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וֶהֱנִיאָם מִזֶה שֶׁהָיָה בִרְצוֹנָם, וְהוֹדִיעָם אֶת הַהִצְטַדְּקוּת וְסִבַּת הִמָּנַע הַמֶּלֶךְ מִלָּצֵאת, וְהִגִּיד לָהֶם שֶׁהִבְטִיחוֹ לָצֵאת אֲלֵיהֶם מָחָר וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם מַה שֶּׁהֵם מְבַקְּשׁים. אָז נִסְתַּלְקוּ הָאֲנָשִׁים לְבָתֵּיהֶם. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעִֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁשִּׁמָאס יָצָא אֶל רַבֵּי־הַמֶּמְשָׁלָה ואָמַר לָהֶם: “לְמָחָר הַמֶּלֶךְ יוֹצֵא אֲלֵיכֶם וְעושֶׂה לָכֶם מַה שֶּׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים”, וְשֶׁאָז הִסְתַּלְּקוּ הָאֲנָשִׁים לְבָתֵּיהֶם. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶלֶךְ, הִנֵּה שָׁלַח אֶל עֲשֶׂרֶת הָעֲבָדִים שֶׁבָּחַר אוֹתָם מִגִּבּוֹרי אָבִיו, וְהָיוּ בַעֲלֵי הַחְלָטָה נְחוּשָׁה וְכֹחַ עָצוּם, וְאָמַר לָהֶם: “כְּבָר יְדַעְתֶּם מַה שֶּׁהָיָה לָכֶם אֵצֶל אָבִי מִן הַכָּבוֹד וְרוּם הַמַּעֲלָה, וַאֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם מֵחִבָּתוֹ לָכֶם וְכַבְּדוּ אֶתְכֶם. וַהֲרֵי אֲנִי שָׂם אֶתְכֶם אַחֲרָיו בְּמַדְרֵגָה רָמָה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ מַדְרֵגָה, וְעוֹד אַגִּיד לָכֶם סִבַּת הַדָּבָר. מֵעַתָּה הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם חָסוּת־אֱלֹהִים מֵאִתִּי וְשׁוֹאֵל מִכֶּם שְׁאֵלָה. כְּלוּם תִּהְיוּ עִמִּי בָהּ, שׁוֹמְעִים לִפְקֻדָּתִי בְמַה שֶׁאֹמַר לָכֶם וּמַסְתִּירִים סוֹדִי מִכּל הָאֲנָשִׁים? הִנֵּה אָז תִּהְיֶה לָכֶם מֵאִתִּי טוֹבָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים בְּמַלַּאֲכֶם אַחֲרֵי פְקֻדָּתִי”. עָנוּ אוֹתוֹ הָעֲשָׂרָה פֶה אֶחָד וּדְבָרִים אֲחָדִים לֵאמֹר: “כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְצַוֶּה עָלֵינוּ, אֲדוֹנֵנוּ, אָנוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ, וְאֵין אָנוּ סָרִים מִמַּה שֶּׁאַתָּה פוֹקֵד עָלֵינוּ בִכְלוּם. וּבְיָדְךָ נִתַּן לִפְקוֹד עָלֵינוּ”. אָמַר לָהֶם: “יֵיטִיב אֱלֹהִים לָכֶם. עַתָּה אֲנִי מוֹדִיע אֶתְכֶם אֶת הַסִּבָּה שֶׁיִּחַדְתִּיכֶם לָהּ בִּגְלַל רֹב כְּבוֹדְכֶם אֶצְלִי, וְהִיא: כְּבַר יְדַעְתֶּם מַה שֶּׁהָיָה אָבִי נוֹהֵג בִּבְנֵי־מַלְכוּתוֹ מִן הַכָּבוֹד וַאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעָם עָלָיו מֵעִנְיָנִי וַאֲשֶׁר אִשְּׁרוּ וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָפֵרוּ הַבְּרִית אִתִּי וְלֹא יַמְרוּ מִצְוָתִי. וְהִנֵּה רְאִיתֶם מַה שֶּׁעָשׂוּ תְמוֹל בְּהִקָּהֲלָם כֻּלָּם עָלַי מְבַקְּשִׁים לְהֲמִיתִי. וְחָפֵץ אֲנִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם דָּבָר, וְהוּא: אַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנִי מַה שֶּׁעָשׂוּ תְמוֹל, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא יְעַכְּבֵם דָּבָר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ זֶה אֶלָֹּא עֹנֶשׁ לְמוֹפֵת. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לְהַטִּיל עֲלֵיכֶם לְהָמִית אֶת כָּל מִי שֶׁאֶרְמֹז לָכֶם לְהָרְגוֹ, בַּסֵּתֶר, לָגֹל אֶת הָרָעָה וְהַצָּרָה מֵעַל אַרְצִי בַּהֲרִיגַת גְּדוֹלֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֶם. וְהַדֶּרֶךְ לְכָךְ הִיא, שֶׁאֲנִי אֵשֵׁב בְּמוֹשַׁב זֶה בְּחֶדֶר זֶה, מָחָר, וְאֶתֵּן לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלַי אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד. וּכְשֶׁיִּכָּנְסוּ מִדֶּלֶת וְיֵצְאוּ מִשֵּׁנִית, עִמְדוּ אַתֶּם הָעֲשָׂרָה לְפָנַי, מִתְבּוֹנְנִים לָרֶמֶז שֶׁלִּי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁיִּכָּנֵס אֶחָד, תִּפְסוּהוּ וְהַכְנִיסוּהוּ לְבַיִת זֶה וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְטִמְנוּ אֶת גּוּפָתוֹ”. אָמְרוּ לוֹ: “שׁוֹמְעִים אָנוּ בְקוֹלְךָ וּמְצַיְּתִים לִפְקֻדָּתְךָ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵיטִיב לָהֶם וְשִׁלְּחָם מֵאִתּוֹ, וְלָן בַּלַּיְלָה הַהוּא. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר בִּקְּשָׁם לָבוֹא וְצִוָּה לְהַצִּיב אֶת כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי־הַמַּלְכוּת וְנָטַל לְיָדָיו אֶת סֵפֶר הַחֻקִּים וְצִוָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר, וּפְתָחוּהוּ, הִצִּיב אֶת הָעֲשָׂרָה לְפָנָיו וְהִכְרִיז הַכָּרוֹז: “כָּל מִי שֶׁמִּשׂרָה עָלָיו יִקְרַב אֶל שְׁטִיחַ הַמֶּלֶךְ”. בָּאוּ הַמִּשְׁנִים וּמְפַקְדֵי־הַצָּבָא וְשׁוֹמְרֵי הַסַּף, עָמַד כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲלָתוֹ. אַחַר־כָּךְ צִוָּה שֶׁיִּכָּנֵס אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד. נִכְנָס שִׁמָאס הַמִּשְׁנֶה רִאשׁוֹן כְּפִי שֶׁהוּא מִנְהַג הַמִּשְׁנֶה הַגָּדוֹל. כְּשֶׁנִכְנַס וְעָמַד נָכוֹן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עוֹד בְּטֶרֶם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וְהִנֵּה עֲשֶׂרֶת הָעֲבָדִים מַקִיפִים אוֹתוֹ, תְּפָסוּהוּ וְהִכְנִיסוּהוּ אֶל הַבַּיִת וְהֵמִיתוּ אוֹתוֹ. וּפָנוּ אֶל שְׁאָר הַמִּשְׁנִים וְאַחֲרֵיהֶם אֶל הַנִּכְבָּדִים. וְהָיוּ הוֹרְגִים אוֹתָם אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד, עַד שֶׁכִּלּוֹ אֶת כֻּלָּם. אַחַר־כָּךְ קָרָא לַתַּלְיָנִים וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְהַכּוֹת לְפִי חֶרֶב אֶת כָּל מִי שֶׁנּוֹתַר מִן הָאֲנָשִׁים אַמִּיצֵי הַלֵּב וְגִבּוֹרֵי־הַכֹּחַ, וְלֹא הִנִּיחוּ אִישׁ מֵאֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ שֶׁמֶּרֶץ בְּקִרְבָּם, שֶׁלֹא הֲרַגוּהוּ. וְלֹא עָזְבוּ בִלְתִּי אִם אֶת פְּשׁוּטֵי הָעָם וְאֶת הָאֲסַפְסוּף בָּהֶם, גֵּרְשׁוּ אוֹתָם וְהָלְכוּ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ. אַחֲרֵי זֶה פָּרַשׁ הַמֶּלֶךְ אֶל תַּעֲנוּגוֹתָיו וְהִתְמַכֵּר לְתַאֲווֹתָיו וְהָלַךְ אַחֲרֵי הָעָוֶל וְהַמְרֻצָּה וְהָעשֶׁק, עַד שֶׁעָבַר בָּזֶה אֶת כָּל מִי שֶׁקָּדַם לוֹ מֵאַנְשֵׁי הָרֶשַׁע. וְהָיְתָה אַרְצוֹ שֶׁל מֶלֶךְ זֶה מִכְרֶה שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף וְאַבְנֵי־חֵן וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְכָל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ מְקַנְּאִים בּוֹ עַל כָּךְ, וּמְצַפִּים לְהָמִיט עָלָיו שׁוֹאָה. אָמַר אַחַד הַמְּלָכִים הַסְּמוּכִים לוֹ בְלִבּוֹ: “הִנֵּה עוֹלֶה בְיָדִי מַה שֶּׁהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, לָקַחַת מַמְלָכָה זוֹ מִידֵי הַנַּעַר הַנִּבְעָר הַזֶּה, בַּעֲקֵב מַה שֶּׁהִגִּיעַ לוֹ מֵהֲרִיגַת רַבֵּי־מֶמְשַׁלְתּוֹ וְהַגִּבּוֹרִים וְהַחַיָּלִים שֶׁהָיוּ בְאַרְצוֹ. וְהֲרֵי זוֹ הִיא שְׁעַת הַכּשֶׁר לִקְרֹעַ מַה שֶּׁבְּיָדוֹ, בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים וְלֹא דַעַת לוֹ בְמִלְחָמָה וְלֹא עֵצָה לוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר אֶצְלוֹ מִי שֶׁיַּנְחֶנּוּ וְלֹא מִי שֶׁיְּחַזְּקֶנּוּ. הֲרֵינִי הַיּוֹם פּוֹתֵחַ אֶת שַׁעַר הָרָע עִמּוֹ, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי כוֹתֵב אֵלָיו מִכְתָּב שֶׁאֲנִי מִתְקַלֵּס בּוֹ, וְנוֹזֵף בּוֹ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְאֶרְאֶה מַה תְּהֵא תְשׁוּבָתוֹ”. כָּתַב לוֹ מִכְתָּב: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה הִנֵּה הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה מַה שֶׁפָּעַלְתָּ בְמִשְׁנֶיךָ וּמְלֻמָּדֶיךָ וְגִבּוֹרֶיךָ, וּמַה שֶּׁהִפַּלְתָּ עַצְמְךָ בָּהּ מִן הַצָּרָה, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לְךָ לֹא יְכֹלֶת וְלֹא כֹחַ לַהֲדֹף אֶת זֶה שֶׁיִּתְקֹף אוֹתְךָ, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בְּאַכְזְרִיּוּת וְקִלְקַלְתָּ מַעֲשֶׂיךָ. וְהִנֵּה נָתַן לִי אֱלֹהִים אֶת הַתְּשׁוּעָה עָלֶיךָ וְהִגְבִּירַנִי עָלֶיךָ. שְׁמַע אֵפוֹא לִדְבָרַי וּמַלֵּא אֶת פְקֻדָּתִי וּבְנֵה לִי אַרְמוֹן מְבֻצָּר בְּלֵב הַיָּם. וְאִם אִי־אַתָּה יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי אָז צֵא מֵאַרְצְךָ וְהִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אֵלֶיךָ מִקַּצְוֵי הֹדּוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְלֻגּוֹת פָּרָשִׁים, כָּל פְּלֻגָּה שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף לוֹחֲמִים, וְיִכָּנְסוּ לְאַרְצְךָ וְיָבֹזּוּ אֶת רְכוּשְׁךָ וְיַהַרְגוּ אֶת אֲנָשֶׁיךָ וְיִקְחוּ בַשֶּׁבִי אֶת אֲנָשֶׁיךָ, וַאֲנִי שָׁת לִמְפַקְּדָם אֶת בַּדִיע מִשְׁנִי, וּמְצַוֵּהוּ לָשִׂים עַל עִירְךָ מָצוֹר עַד שֶׁיִּכְבְּשֶׁנָּה. וּכְבָר צִוִּיתִי אֶת הַנַּעַר הַזֶה הַמֵּבִיא אֶת הָאִגֶּרֶת אֵלֶיךָ, שֶׁלֹא יִשְׁהֶה אֶצְלְךָ אֶלָּא שְׁלשָׁה יָמִים. וְאִם אַתָּה מְמַלֵּא פְקֻדָּתִי, אַתָּה נִצָּל, וְאִם לָאו הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ אֵלֶיךָ מַה שֶּׁהִזְכַּרְתִּיו לְךָ”. חָתַם אֶת הַמִּכְתָב וּמְסָרוֹ לַשָּׁלִיחַ, וְנָסַע עִמּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ מְדִינָה וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וּמָסַר לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. כְּשֶׁקָּרָא אוֹתוֹ, תָּשׁ כֹּחוֹ וְצַר חָזֵהוּ וְנָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ, וְנַעֲשָׂה בָרִי לוֹ שֶׁהוּא נִשְׁמָד, וְלֹא מָצָא מִי שֶׁיִּוָּעֵץ אִתּוֹ וְלֹא מִי שֶׁיֵּעָזֵר בּוֹ וְלֹא מִי שֶׁיַּעֲמֹד לוֹ נֶגֶד אוֹיְבוֹ. נִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁמַּרְאֵהוּ נִשְׁתַּנָּה. אָמַרה לוֹ: “מָה עִנְיָנְךָ, הַמֶּלֶךְ?” אָמַר לָהּ: “אֵין אֲנִי הַיּוֹם מֶלֶךְ, וְרַק עֶבֶד לַמֶלֶךְ אָנִי”. פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָאוֹ לְפָנֶיהָ. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אוֹתוֹ, הִתְחִילָה בוֹכָה וְנֶאֱנַחַת, וְקָרְעָה אֶת בְּגָדֶיהָ. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “כְּלוּם אִתָּךְ מַשֶּׁהוּ מִן הָעֵצָה וְהַתַּחְבּוּלָה בְּעִנְיָן קָשֶׁה זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “וּמַה תַּחְבּוּלָה אֵצֶל הַנָּשִׁים בְּמִלְחָמוֹת, אַחֲרֵי שֶׁהַנָּשִׁים אֵין כֹּחַ לָהֶן וְלֹא עֵצָה לָהֶן. וְאֵין הַכֹּחַ הָעֵצָה בִמְעֵין אֵלֶּה אֶלָֹּא לָגְּבָרִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהָ, הִגִּיעוּ לוֹ תַּכְלִית הַחֲרָטָה וְהַצַּעַר וְהַכְּאֵב עַל מַה שֶׁזִּלְזֵל בּוֹ בִזְכֻיּוֹת עַמּוֹ וּמִשְׁנֵי מֶמְשַׁׁלְתּוֹ. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ מֶלֶךְ אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, הִגִּיעוּ לוֹ תַכְלִית הַחֲרָטָה וְהַצַּעַר עַל חֶטְאוֹ שֶׁחָטָא בַּהֲרִיגַת מִשְׁׁנָיו וְנִכְבַּדֵּי נְתִינָיו, וּבִקֵּשׁ לָמוּת לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו יְדִיעָה נוֹרָאָה זוֹ. אָמַר לָהֶן לַנָּשִׁים: “כְּבָר אֵרַע לִי מַה שֵּׁאֵרַע לַקּוֹרֵא עִם הַצַבִּים”. אָמְרוּ לוֹ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה”? אָמַר לָהֶן:

המלצות קוראים
תגיות