מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כל ישראל ערבים

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים / יוסף הלוי זליגר


בְּכָל-הָעַמִּים אִם-תֶּחֱטָא נֶפֶשׁ,

הִיא לְבַדָּהּ תִּטְבַּע בְּרֶפֶשׁ;

וְאִישׁ מִיִשְׂרָאֵל אִם-יֶאְשַׁם בִּרְצוֹנוֹ,

כָּל-בְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂאוּ עֲוֹנוֹ.


בִּגְדֻלַּת נָכְרִי אִם-אִישׁ יְקַנֵּא,

אוֹתוֹ לְבַדּוֹ יִשְׂטֹם וִישַׂנֵא;

וְאִם-יְהוּדִי יִגְבַּר וּלְמַעְלָה יְתַפֵּשׂ,

בּכָל-עַמּוֹ עֲלִילוֹת אוֹיְבוֹ יְחַפֵּשׂ.


בְּכָל-אֻמָּה וְלָשׁוֹן עָרִיץ מַכְנִיעַ,

בְּמַמְרִים לְבַד יָרֵעַ וְיַרְשִׁיעַ;

וְאִם-אִישׁ יְמִינִי לֹא-כָרַע לְבֶן-הַמְדָתָא,

בְּכָל-עַם מָרְדְכַי הִפִּיל אֵימָתָה.


אִם גֶּאֶה בְגֶאֶה יָעֵז וְיִתְעַקֵּשׁ

אוֹתוֹ יִרְדֹּף וּבְנַפְשׁוֹ יִתְנַקֵּשׁ;

וְאִם-יַעֲמֹד עַל-דַּעְתּוֹ בֶּן-יָאִיר,

בְּכָל-יִשְׂרָאֵל הָמָן חֲמָתוֹ יָעִיר.


אִם אַחַד הַגּוֹיִּם יַעֲשֶׂה תּוֹעֵבָה,

אַף-מִשְׁפַּחְתוֹ בְּטוּחָה וּשְׁלֵוָה;

וְאִם-אִישׁ יְהוּדִי יַעֲבֹר עֲבֵרָה,

עַל-כֹּל הָיְּהוּדִים תֵּצֵא גְזֵרָה.


כָּל-הַתֵּבֵל מְלֵאָה שׁוֹפְכֵי דָמִים,

וְהֵם בְּעַצְמָם יוֹשְׁבִים בְּרָמִים;

וְאִם-הֶעֱלִילוּ עַל-הִלְזְנֶר עֲלִילַת רֶצַח,

בְּכָל בֵּית-יַעֲקֹב כֶּתֶם לָנֶצַח.


בְּכָל עֵבֶר וּפִנָּה אַנְשֵׁי תְּכָכִים,

וְהֵם נִכְבָּדִים, תּוֹשָׁבִים וְאֶזְרָחִים;

וְאִם-יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ אַנְשֵׁי מִרְמָה,

לִשְׁטֹף אֶת-כֻּלָּנוּ תֵּצֵא זִרְמָה.


הָאֻמְנָם הַגּוֹיִם תָּמִיד צְלֵחִים?

הַהִנָּם בִּיחִידוּתָם רַק שְׂמֵחִים?

הֲמַר גּוֹרָלֵנוּ וְעָלָיו נִתְאוֹנֵן?

הַנִבְכֶּה לְאַחְדוּתֵנוּ וְעָלֶיהָ נְקוֹנֵן?


נָכְרִי מַצְלִיחַ מִתְגָּאֶה בְּאוֹנוֹ,

לַעֲנִּיֵּי עַמּוֹ לֹא-יַעֲנִיק מֵהוֹנוֹ;

אִם בְּבֵית יְהוּדִי תָּבֹא בְּרָכָה,

לַעֲנִּיֵּי עַמּוֹ יִפְתָּחֵהוּ לִרְוָחָה.


אִם-אֶחֶד מֵהֶם חֲיָלִים יְגַבֵּר,

קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים יַעֲרֹף וִישַׁבֵּר;

וְאִם-אֶחָד מִמֶּנּוּ יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה,

יָבִיא לְכָל-עַמּוֹ פְּדוּת וּגְאֻלָּה.


גּוֹי מֻכֶּה מִתְגּוֹלֵל בִּפְצָעָיו,

רָשׁ וְחַלָּש גּוֵֹעַ בְּרָעָב;

וְאִם-יֻכֶּה יְהוּדִי מַכּוֹת וְחַבּוּרוֹת

יָחִישׁוּ לִישׁוּעָתוֹ יְחִידִים וַחֲבוּרוֹת.


הֵם בְּעָשְׁרָם קְצִינִים וַחֲשׁוּבִים,

וּבְצַר לָהֶם הִנָּם עֲזוּבִים;

אֶצְלֵנוּ לֹא-יִרְעֲבוּ עֲנִיִּים מְרוּדִים,

כִּי יְרַחֲמוּם אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים.


לְאַחִים רְצוּצִים בֶּן-נֵכָר יִתְנַכֵּר

בְּטוֹב לוֹ לְתַאֲוֹתָיו יִתְמַכֵּר:

וִיהוּדִי יִשְׁלַח לְרֵעֵהוּ מָנוֹת

בְּחַגּוֹ יִתֵּן לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת.


יִתְפַּזְּרוּ הֵם לְכָל-צַד וָעֵבֶר,

יִהְיוּ מְפֻרָדִים אֵבֶר אֵבֶר;

וַאֲנַחְנוּ נִתְאַחֵד וְנַעֲמֹד כְּצוּרִים

וְנִשְׂמְחָה יַחְדָּו בְּחַג הַפּוּרִים.


נדפס בשבועון “בת-קול” גליון ט', לבוב תרע"ג.

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה שירה

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

השיר הנצחי: מחזה מחיי הפועלים במערכה אחת

מאת מרק ארנשטין / פסח קפלן (מחזות)

הנפשות:

גרשון: פועל פבריקאי.

פסה: אשתו.

חנה: בתם.

דוד: אושפיזם, ג"כ פועל פבריקאי.


הזמן: הנכחי.

המקום: כרך גדול פבריקאי.

(עליה קטנה, דלת אחת בירכתים ושניה בימין. לילה. ילדים ישנים: הללו על כסאות מעמדים יחד ומצעים, והללו על מטה רעועה צהובה. לימין יושבת חנה ותופרת שמלה לאור מנורה כהה קטנה, לשמאל על דרגש קשה שוכבת פסה ומנענעת תינוק בוכה).


מחזה א. (פסה וחנה).

פסה (משוררת מתוך שנה):

ישן צפּורי

ומזמורי

ינעים לך השנת;

מגבה

כרוב אלה

סביב משכנך טס…

(התינוק מתעורר). מה היללה עליך שוב? מה געית כך בבכיה? וכי ספינתך טבעה, או מה, לכל הרוחות?.. הראיתם כיצד הוא צורח?.. חדל לבכות, או – אני עושה אותך לגל של דשן!.. (היא מנענעת במהרה ומשוררת):

ישן צפּורי

ומזמורי

ינעים לך השנת…

חנה: אמא, התינוק רעב ובוכה הוא…

פסה: ואם רעב הוא מה אעשה לוֹ? התינוק רעב… בודאי רעב הוא… מובן… בצהרים גמא מעט חלב, ומאז לא בא אל פיו כּלום. אביו ההולל, ימח שמו, אל אחטא בשֹפתי, מתהולל בחוץ בלי גבול וסוף, יבא נא הסוף עליו, אלי שבשמים! איזו שעה כבר?

חנה: האחת עשרה…

פסה: השעה האחת עשרה, והוא עדיין לא יראה ולא ימצא!.. (נכנס דוד, עלם בריא כבן עשרים).

(מחזה ב. הקודמים ודוד).

דוד: (עליז). ערבא טבא, אשת ר' גרשון עצבה שוב? ערבא טבא!

פסה: ערבה טבא, וכי לא ראית את שלי?..

דוד: ישבנו יחדו ועבדנו כל היום בפבריקה. בשעה השביעית הלך משם עם כל הפועלים, רק אני ועוד ששה נשארנו לעבוד “נוספות”.

פסה: ואינך יוֹדע לאן הלך מהפבּריקה?

דוד: וכי יודע אני? אפשר משכוהו החברים לבית מזיקה…

פסה: (בכעס) לבית מזיגה, אתה אומר, משכוהו; הוי מי יתן וימשׁכהוּ מלאך-המות אל מעבר להרי חשך, אבי שבשמים..

דוד: (מפסיקנה). ע, אשת ר' גרשון, הניחי לו; אסור, אסור לקלל בעל, עברה היא; מוטב שתברכיהו, ויברכהו גם ה' עד עכשיו שׁפך עליו את כל חמתו; מיסר הוא אותוֹ בלי רחמנות. איני יודע בשביל מה? וכי מעטים הם אלה שראויםלענש, והם חיים בטוב ומוסיפים לחטא, ואיש צדיק כר' גרשון… עליו יבא אסון על אסון. היום, למשל… (מפסיק בדבורו).

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.