מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
אימבר, נ"ה. (אין תאריך). בכוס. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-17. http://bybe.benyehuda.org/read/1447
MLA:
אימבר, נפתלי הרץ. "בכוס". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-17. <http://bybe.benyehuda.org/read/1447>
ASA:
אימבר, נפתלי הרץ. אין תאריך. "בכוס". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-17. (http://bybe.benyehuda.org/read/1447)

בכוס

מאת: נפתלי הרץ אימבר

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


בַּכּוֹס / נפתלי הרץ אימבר

המשורר:

הֵידָד, אַחִים, הֵידָד!

מַלְאוּ הַכּוֹסוֹת יָיִן!

בַּל עוֹד נֵשֵׁב בָּדָד

וּדְמָעוֹת עֲלֵי עָיִן.

תַּחַת גֶּפֶן וּתְאֵנָה

שֶׁבֶת אַחִים נֵשֵׁבָה,

וּלְשׁוֹנִי לָכֶם תְּרַנֵּנָה

עַל מַטְרֵד בַּת מַדְהֵבָה.


מקהלה:

לָךְ נִכְרה אָזְנָיִם,

עֵת כִּנּוֹר תָּעִירָה,

מִשִּירֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם

לָנוּ שִׁירָה, שׁירָה.


המשורר:

לַעֲזָאזֵל בַּת מַדְהֵבָה.

זִכְרוֹנָה עָבַר כַּפֶּלֶג –

וַאֲנִי זָקֵן, אִישׁ שֵׂיבָה,

וּשְׂעָרִי לָבָן מִשֶּׁלֶג.

יַיִן לִגְרוֹנִי יִשְׁתַּפֵּךְ;

עֵת יָבֹא בַּעֲצָמָי

כְּחֹמֶר-חוֹתָם אֶתְהַפֵּךְ,

אָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָי,

בִּימֵי עֲלוּמַי, בַּנֹּעַר,

תַּחַת רֹאשׁ הָאָמִיר

עָגַבְתִּי יְפַת תֹּאַר,

כְּמוֹ רַעֲיָתוֹ הַזָּמִיר.


מקהלה:

לַעֲזָאזֵל בַּת מַדְהֵבָה,

לָךְ נִכְרֶה אָזְנָיִם,

שִׁירָה, אִישׁ שֵׂיבָה,

לָנוּ מִשִׁירֵי יְרוּשָׁלָיִם.


המשורר:

הַבִּיטוּ פֹּה הָעֲרָבָה,

הַשְּפֵלָה רְאוּ שָׁמָּה;

לְפָנִים אֶרֶץ חֲרֵבָה

הָיְתָה, אֶרֶץ שְׁמָמָה,

חוֹחִים, חֲרוּלִים, קִמְשׁוֹנִים

בְּגַלֵּי חוֹל הִשְׂתָּרֵעוּ,

וּבְצִלָּם צִפְעוֹנִים

בֵּיצֵי אֶפְעֶה בִּקַּעוּ,

בָּדָד עמַד הַתָּמָר

לַמָּרוֹם שָׁת כַּפּוֹתָיו,

וּפֶרֶא אָדָם-עֲרָבִי

הֵפִיץ אֵימָה סְבִיבוֹתָיו,

פֶּתַע בָּאוּ הַחֲלוּצִים

מִבְּנֵי הַגּוֹלָה שָמָּה,

וּבְהַשְׂכֵּל יְדֵי חָרוּצִים

לִבְרָכָה הָפְכוּ הַשּׁמָמָה.


מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.


המשורר:

קַרְדֹּם, מַעֲצָד – שִׁלְטֵיהֶם

מַחֲרֵשָׁה הָיְתָה מָגִנָּם,

מַגָּל, חֶרְמֵשׁ – אֲזֵנֵיהֶם,

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנָּם.

כֵּן בָּאוּ הַתָּרִים

מִמֶּרְחָק נָדוּ וְנָעוּ,

לְבֵין גוֹיִם זָרִים,

שְׂפָתָם לֹא שָׁמָעוּ,

בְּלִי לְבוּשׁ, בְּלִי לֶחֶם צַר

תַּחַת שׁוֹאָה הִתְגַּלְגָּלוּ…

עֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר

הַצָּרוֹת אָז סָבָלוּ,

בְּכָל זֹאת לֹא נוֹאָשׁוּ

וְאָחוֹר לֹא סָרוּ.

בַּמַּחֲרֵשָׁה אֶרֶץ חָרָשׁוּ,

בַּמַּעְדֵּר אֲדָמָה עָדָרוּ,

בָּתִים בָּנוּ לִבְנֵיהֶם,

תִּפְאֶרֶת אָדָם-בַּיִת,

גְּדֵרוֹת גָדְרוּ לְעֶדְרֵיהֶם,

נָטְעוּ כֶרֶם זָיִת.


מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.


המשורר:

עַתָּה הַבִּיטוּ הָעֲרָבָה,

הַשּׁפֵלָה רְאוּ שָׁמָּה,

אֶרֶץ פּוֹרִיָּה וְנוֹשָׁבָה,

לְעֵמֶק נֶהְפְּכָה הָרָמָה.

בִּמְקוֹם לְפָנִים קִמְשׁוֹנִים

לָאָרֶץ שִׁלְּחוּ פֹארוֹתָם.

יַעַמְדוּ כְּרָמִים, אַלוֹנִים,

וּגְפָנִים יַצְהִירוּ בֵין שׁוּרוֹתָם.

בִּמְקוֹם לְפָנִים צִפְעוֹנִים

תַּחַת חָרוּל אָרָבוּ –

יַעַמְדוּ עַתָּה אַרְמוֹנִים

וּגְדֵרוֹת לָמּוֹ הֻצָּבוּ;

בִּמְקוֹם לְפָנִים טֹרַח

מִפַּחַד רִיב מִשְׁפָּחוֹת –

שָׁלוֹם יַעַבְרוּ אֹרַח

עַתָּה הוֹלְכֵי אֳרָחוֹת.

עוֹד תִּירְשׁוּ אַרְצְכֶם,

לִבְרָכָה בַּגּוֹיִם תִּשָּׁאֵרוּ,

אַךְ צְאוּ בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְנוֹאָשׁ בַּל תֹּאמֵרוּ.

מַלְּאוּ יַיִן בַּגְּבִיעִים,

לְמֵרָחוֹק אֶשָׂא דֵּעָה,

פֹּה כְּאַבְנֵי מִלֻּאִים –

מֵאַפֵּי אֲבוֹתֵיכֶם זֵעָה.

עֲתִידוֹת אָחִישָׁה עֲלֵיכֶם,

גַּם יָמִים יְדַבֵּרוּ,

וַאֲשֶׁר סָבְלוּ אֲבוֹתֵיכֶם

לִבְנֵיכֶם נָא סַפֵּרוּ.


מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.


נפתלי הרץ אימבר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נפתלי הרץ אימבר
רקע
נפתלי הרץ אימבר

יצירותיו הנקראות ביותר של נפתלי הרץ אימבר

  1. מגלה טמירין (שירה)
  2. קינה (שירה)
  3. אש ומים (שירה)
  4. ראשון לציון (שירה)

לכל יצירות נפתלי הרץ אימבר בסוגה מחזות

לכל יצירות נפתלי הרץ אימבר

יצירה בהפתעה
רקע

אשתו של זנגביל

מאת שושנה שרירא (מאמרים ומסות)

באולם הספריה הקטן בוויטצ’פל האזור היהודי של לונדון בימים שקדמו למלחמת העולם השניה, הן שנות השלושים, התכנס קהל קטן של יהודים. היה זה ליל שבת. והם באו לשמוע הרצאה מפי מרת זנגביל, שכידוע לא היתה יהודיה.

היתה איזו הענות לאשה שלא מבנות ברית שבאה בליל שבת לקהילה יהודית צנועה זו לדבר בפניה.

היא הופיע כסופת שער, חולצה וחצאית. אשה מקשישה נעימת מראה. לא עברה שעה ארוכה מאז פתחה פיה לדבר והיא נטלה עטה בידה והכינה ניר לפניה לרשום השאלות ולהשיב התשובות.

כשסיימה דבריה ישבה והזמינה את השומעים להציג שאלותיהם. ללא הסוס החלה רושמת לפניה תזכירי שאלות ותשובות.

מי שלא ראה קהילה זעירה זו בהתרגשותה לא ראה יהודים יראי-שמיים חרדים לשבת ולשמירה עליה.

רחש ומלמול עברו בין כל היושבים ומלמול מאופק היה מסעיר איזו סערה סמויה שככל שהיא נמוכה היא זועמת ומתמרמרת.

בתחילה לא ידעתי גם אני מה מרעים את כל קהל היושבים שאינם פוצים פה ואינם מעירים דבר אבל רוחם נסערת מאד. ומיד תפשתי: חלול שבת… מרת זנגביל כותבת בליל שבת. בפרהסיה. באולם הספריה של הקהילה היהודית בוויטצ’פל.

המנחה שבהה לעבר הקהל וכנראה לא הבין אף הוא מה כל המהומה העצורה הזו תפש מיד מה הוא המעשה שהיא עושה ולחש משהו על אוזנה.

מרת זנגביל הפסיקה ומהרה להצפין העט והניר בארנקה. בקושי התאוששה מטעותה זו. כי כנראה הבינה מה גודל הפגיעה ומה עצום חטאה כלפי הסובבים אותה וכלפי אישה המנוח.

בהשיבה על השאלות היה עדיין קולה שליו, מתון, מיושב, רגוע אולם פה ושם התגנב איזה צליל משווע: סלחו לי.

נדמה לי שאף מלמלה: סלחו לי! אלא שהייתי רחוקה מדי לשמעו.

כל אין האונים של הגוי בפני חומרת היהדות נמזג באשה מקשישה זו שלא ידעה איך לחלות פני היושבים ולבקש מחילתם.

אלא שכל אותו אינצידנט עבר בשקט, בשלווה, כמעט בלא אומר. אף בצאתה מן האולם לא השמיע איש דברי נאצה באוזניה. הקהל נפרד לצדדים והניח לה לצאת. שכן בוודאי נסעה לביתה ברכב ולא הלכה בחוצות לונדון הגדולה ברגל. זו מוסכמה שנוסעת בליל שבת. אבל לכתוב בפרהסיה, לעיני הציבור? לא!

יתכן שהסכינה עם הרבה במחיצת אישה היהודי. ויתכן שלא הקפיד עמה בקטנות. אבל לאחר כל אותן שנים במחיצתו עדיין לא הסכינה עם חומרות הדת היהודית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.