מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה צָף-מִתְקָרֵב בְּדַל סִירָה

וּמִפְרָשׂ שֶׁל זֵכֶר הַיָּמִים הָהֵם,

כְּשֶׁשַּׁבְנוּ מִן הַצָּפוֹן הָרָחוֹק,

מִן הַגֵּיהִנּוֹם הַכְּפוֹרִי וְנִסּוּר הָעֵצִים בַּטַּיְגָה

(הָעֵץ לֹא יִפֹּל הַרְחֵק מִמְּקוֹם קָרְבָּנוֹ).

מָה אָמַרְנוּ? – שַׁבְנוּ מַעֲרָבָה, אֶל מַה

שֶּׁהָיָה לְפָנִים עֲיָרָה

וְאֶל מַה שֶּׁשָּׂרַד:

חוֹרֵי קִירוֹת שֶׁהָאֵימָה עֲדַיִן

מַבִּיטָה דַרְכָּם.

מַשְׁקוֹפִים אֵין-דְּלָתוֹת מוּל עִיִּים. וַאֲנָשִׁים

אַיִן.

חָסַרְנוּ בִּינָה.

וּפִתְאֹם נִתַּקְנוּ מִשָּׁם –

בֵּית-הָעָלְמִין? בַּלֵּב יִשָּׁאֵר, וְכָל הַשְּׁאָר

יֵשׁ לִמְחֹק מִן הַנּוֹסְטַלְגְּיָה