כ“ט בטבת תשמ”א

עם פטירתו של ישראל אפרת

חַלּוֹנְךָ אֶל פִּסָּה שֶׁל יָם

וְעֵינְךָ אֶל מֶרְחָק שֶׁמֵּעֵבֶר לַמֶּרְחַקִּים

שֶׁל שְׁנוֹת אוֹר

הַמְרַצְּדוֹת בְּמֵרוֹץ שֶׁל כַּדּוּרִיּוֹת-דָּם

לְפָנִים וּלְאָחוֹר.

הַגּוּף לִפְעָמִים נִלְאֶה-מִתְרוֹפֵף בִּשְׁרִירָיו

וּבְרִחוּף מְאַבֵּד הוּא מִשְׁקָל.

צוֹלֵל אֶל תּוֹךְ תְּהוֹמוֹת שֶׁמִּתַּחַת לַתְּהוֹם

וְדוֹרֶכֶת הָרֶגֶל עַל קַרְקָעִית מְאִירָה

בְּגוֹרָל וּפִתְאֹם.

תֹּף אָזְנְךָ נִתְאַטֵּם מִכְּבָר,

אַךְ הָאֹזֶן הַפְּנִימִית קַשּׁוּבָה-קַשּׁוּבָה

לַקּוֹלוֹת שֶׁבְּתַחְתִּית הַדְּמָמָה.

אֲגַם שֶׁל סוֹדוֹת שָׁם בַּסֵּתֶר נִקְוָה

וּשְׁאֵלוֹת שֶׁאֵינָן מְצַפּוֹת לִתְשׁוּבָה.

מַה שָּׁרוּי בֵּין חַגְוֵי הַחֲלוֹם,

מִי נוֹשֵׁם בֵּין סִדְקֵי הַמִּלִּים?

חוֹתֵר כְּמֵאָז אֶל יְדִיעָה אַחֶרֶת

כְּמַבִּיט דֶּרֶךְ בֹּהַק שֶׁל שְׁחִיז יַהֲלוֹם

עִם בַּת-קוֹל שֶׁל פְּסוּקֵי תְהִלִּים.

אֶל הַרְבֵּה דְלָתוֹת, אֶל הַרְבֵּה שְׁעָרִים

הָיָה בְּיָדְךָ מַפְתֵּחַ עָלוּם,

וְאַתָּה מְנַסֶּה וּבוֹחֵר.

וְהִגַּעְתָּ עַכְשָׁו דֶרֶךְ אֱלוּל שֶׁכֻּלּוֹ שִׁירִים

אֶל חִידַת הָעוֹלָם שֶׁל הַכֹּל-וְלֹא-כְלוּם

שֶׁבֶּחָלָל הָאַחֵר –