אָכֵן,

בְּעֵמֶק יְמָמוֹת מִשְׂתָּרְכוֹת לְאַט

צוֹעָה הָרֶגֶל מִתְלַבֶּטֶת.

מִבֵּית הָאָב לִצְרִיף הַבֵּן

הוֹלֵךְ אָדָם צָעִיר כִּמְעַט

וְקוֹל שִׁירוֹ נִגָּר בְּרֶטֶט.

בֶּן דּוֹר-בֵּינַיִם.

עַל סַף תְּקוּפָה שֶׁדָּם שׁוֹתֶתֶת,

שֶׁל רַעֲמֵי תוֹתָח,

בִּשְׁאֹג אֶל מוּל כִּפַּת שָׁמַיִם

דְּמֵי אָדָם, אָדָם נִרְצָח,

וְעַצְמוֹת רְעֵבֵי-לֶחֶם

תְּמֻגַּרְנָה בִּידֵי אָח!

הִנֵּה יוֹם בָּא,

בָּא יוֹם שִׁלֵּם,

הוּא בָא, הוּא בָא.

וְאַחֲרָיו — מַבּוּל הָאוֹר עֲדֵי אַפְסַיִם

וּבֹהַר, בֹּהַר, בֹּהַר…

וּמֶה עָיְפָה הָעַיִן

מֵהַבִּיט עֲלֵי הָאָרֶץ כִּי תִנּוֹעַ

עַל בַּד עָתִיד

טוֹבֵל בְּמֶרְחֲקֵי הַהוֹד.

אוּלַי אַחֲרוֹן יוֹמוֹ עוֹלָם עַכְשָׁו יַבְלִיחַ

וּמָחָר בְּלַעַג כְּבָר יַבִּיט

עַל אַחֲרוֹנֵי אוּדִים.

וְכַנְפֵי יְמוֹת מָשִׁיחַ

כְּבָר תִּגַּעְנָה בָּרָקִיעַ הַמַּאְדִּים…

לָכֵן

נִפָּרְדָה-נָא מִמְּךָ עַכְשָׁו,

עָבָר גּוֹוֵעַ,

בְּדָמֶיךָ מִתְבּוֹסֵס וּבְקִיטוֹרְךָ עָשֵׁן.

תִּפְנֶה אֲחוֹרַנִּית הָעַיִן

לִתְמוֹל בְּזֹהַר מְעֻלָּף

וּמְנַפְנֵף בִּקְרִיצָתוֹ עֲדַיִן.

עוֹד לֹא כָבָה הָאוֹר כָּלִיל

וְלֵב עוֹד יֶהֱמֶה כְּמוֹ חָלִיל

לְמַרְאֵה תְּמוֹל דֵּהֶה

בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלָּיִל…