הַלַּיְלָה בִּכְחוֹל הַסָּדִין,
מִגְדַּל הַשְּׁמִירָה טוֹטֶפֶת.
מֵעֵבֶר לְדֶלֶת הַתָּא צְעָדִים —
מַגָּף מְסֻמָּר עַל מַרְצֶפֶת.
שַׁעַר חוֹרֵק בְּמֶרְחַק מִסְדְּרוֹן —
הַסּוֹרֵג יִפָּתַח.
בּוֹהֶה כָּל אַסִּיר מֵעַל קְשִׁי הַמִּזְרָן,
רֹאשׁוֹ אֶל אֵין-יֶדַע מוֹתֵחַ:
אֶת מִי?
וְשֵׁם שֶׁפִּלַּח הַדְּמָמָה הַקְּרוּשָׁה
תָּלוּי בֶּחָלָל כַּחֶרֶב.
קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה,
נִכְנַעַת הַבֶּרֶךְ.
וּמִישֶׁהוּ פֶּתַע פּוֹעֶה כְּתִינוֹק
וְנָד לַמּוּבָל אֶל הַדֶּלֶת:
הוּא רוֹאֶה אֶת אֲפֵל הַצִּינוֹק,
הַחוֹקֵר וְעֵינֵי הַפֶּלֶד.
חוֹרֵק הַבְּרִיחַ.
מַגָּף מְסֻמָּר.
מוּבָל הָאַסִיר שְׁתוּם-הָעַיִן.
נִבָּט הַסִּפּוּן מְפֻיָּח-מְקֻמָּר,
מַפְלִיץ כְּבִימֵי-הַבֵּינַיִם.
כְּחוֹל חַשְׁמַנִּים אֲדֻמֵּי הַכּוֹכָב
מָהוּל בִּנְסָכִים וּבִקְטֹרֶת.
הַזָּדוֹן הַמְטֹרָף
הוֹפֵךְ כָּל חָסֹן לִנְעֹרֶת.
וְרֵיחַ הַטַּחַב הַמַּר נִגָּר דֹּם.
קָרוּשׁ בְּאֵימָה זֶה הַלַּיִל.
עוֹלָם נִתְעַרְטֵל בְּפֻלְחַן הַגַּרְדֹּם —
אָדָם!
שַׁל נַעֲלַיִם!