הַזָּקִיף הַקָּפוּא עַל רוֹבֵהוּ

בְּמִגְדַּל הַצּוֹפִים נִצָּב.

מִצְחַת הַגַּגּוֹן — צֶמֶר-גֶּפֶן,

דָּבְקוּ הַלְּסָתוֹת לַבַּרְדָּס,

וְהֶבֶל שֵׂיבָה מַפְרִיחַ אֶת אֵלֶם הַצַּו:

פֹּה קַו.

פֹּה קַו הַמַּשְׁוֶה גָּדוֹל עִם קָטֹן.

כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ נָשְׁרוּ מֵעֵבֶר לַתַּיִל,

פֹּה פּוֹעֵל רַק חֵלֶק הַזָּן,

הֹוֶה הַנִּגְרָר בַּעֲצַלְתַּיִם,

פֹּה הָרֶגַע רוֹדָן.

בָּא הַלַּיְלָה עִם שְׁנֵי הַקְרָשִׁים לְמִשְׁכָּב,

נַחֲרָה מִתְלַבֶּטֶת.

עֵין הַיָּרֵחַ נִבֶּטֶת

כְּמֵאָז בִּשְׁנוֹת חִשְׁקָהּ.

רַחַשׁ גָּנוּז מְרַקֵּד רִקּוּד-בֶּטֶן.

מֻתָּר לַחֲלֹם.

הַדֻּבָּה הַקְּטַנָּה בָּרָקִיעַ

מְפֻרְקֶדֶת וַדַּאי כִּלְפָנִים.

מָחָר אַחֵר יָגִיחַ

כְּעֻבָּר מֵרֶחֶם שָׁנִים.

פֹּה הַחֵלֶק הַזָּן

כִּזְנַב לְטָאָה שֶׁנִּפְרַד מִן הַגּוּף

הוּא יָשׁוּב

אֶל שְׁאָר חֲלָקָיו

שֶׁמֵּעֶבֶר לַקַּו.