פֹּה סוֹפוֹ שֶׁל עוֹלָם?

שָׁם הַקֹּטֶב —

אֶל עֵבֶר הַקֹּטֶב נִמְשָׁךְ הָעוֹלָם,

כֻּלּוֹ צָפוֹן וְשֵׂיבָה,

יָרֹק עָמוּם עִם לָבָן.

בְּבִקְתָּה עֲטוּיַת חֲמִילָה שֶׁל מוֹכִין

יוֹשֶׁבֶת הָאֵם וּמְסַפֶּרֶת

סִפּוּר עַל קַיִץ מַבְשִׁיל עֲנָבִים,

עַל וֶרֶד.

הַבַּת אֶת פִּיהָ פּוֹעֶרֶת,

פָּנֶיהָ פְּנֵי לֶהָבִים.

לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ שֶׁבְּפִי הַתַּנּוּר,

תְּסִיסַת הָעֵצָה הַבּוֹעֶרֶת —

תַּחְרִים לְפִלְאֵי הַסִּפּוּר

עַל הָיֹה-הָיָה שֶׁל הָאֵם,

שֶׁעַכְשָׁו הוּא אָסוּר.

הַפָּרָה שֶׁלְּיַד הָאֶשְׁנָב

בְּדִלְדּוּל עֲטִינֶיהָ

רָזָה,

שִׁפְלַת-גַּב, אֲפֹרָה.

דְּמָעוֹת נִקְרְשׁוּ בְּעֵינֶיהָ.

מְסַמְרֶרֶת עוֹפֶרֶת עוֹרָהּ.

עֲשַׁן אֲרֻבָּה בְּמַקְדֵּחַ נוֹקֵב הָרָקִיעַ.