מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַדַּיָּג

מאת: מיכה יוסף לבנזון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַדַּיָּג / מיכה יוסף לבנזון

בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם

יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ,

עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם

עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.

הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ

סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ,

אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ

גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ.

לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד

נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה,

מִגִּיל וָרַעַד יַחַד

רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה.

פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה

עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה,

כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה

לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה.

וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ

צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ:

"בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי,

בֹּא נָא חִישׁ לִמְעוֹנִי!"

וַיִּסֹּב רֹאשׁוֹ

כְּרֶכֶב הָרֵחַיִם…

כִּי חָרְדָה נַפְשׁוֹ –

וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם!

מיכה יוסף לבנזון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מיכה יוסף לבנזון
יצירה בהפתעה
רקע

רבע השקל

מאת יוסף יואל ריבלין (פרוזה)

זה היה בערב מערבי הקיץ, באחד מאותם הימים שהקדחת, מחלות העינים ושאר מחלות שארץ ישראל, סובלת מהן שולטות בכל תקפן. לרגלי מחלה קלה אשר תקפתני, סרתי אל בית המרקחת, לקחת איזו תרופה. בית המרקחת היה מלא מפה אל פה אנשים, נשים וטף ככלוב מלא עוף. מי חולה בעינים ומי בקדחת, כל חלל הבית היה מלא ערבוביה של אנחות חולים ויללות ילדים. המראה הנורא עורר בי רגשי צער הנה פה עומד אב; על ידו ילד סתום עינים בשכבת מוגלא; מסביב לאב תלוים עוד שני ילדים, אשר גם בהם נתדבקה מחלת אחיהם הקטן. שם עומדת אשה; אחרי סנורה נגררים שני ילדים, האשה עטויה על סנטרה ולחייה מטפחת, כנראה שהיא חשה בשניה, והיא באה לדרש בעצת הרוקח, הילדים נגררו אחריה, כי לא חפצו להשאר יחידם בבית; אביהם נסע זה שנים אחדות לאמריקה לבקש מוצא למחיתו. שם משתרע על ספסל ארוך, אשר נועד לישיבה מחכים לרופא, צעיר כבן חמש עשרה; שניו נוקשות זו לזו; הוא רועד בכל גופו מקדחת; פניו חורים כסיד. בין האנחות והיללות, נשמע לרגעים גם קול ריב וקטטה, הנשים מתקוטטות בעד מקום מושב על הספסל. אצל פתח הכניסה אל החדר הקטן, ששם יענה כעת הרוקח לדורשיו, רק הדחק. נורא הוא לראות אנשים נאנחים ונאנקים מעצמת מכאוביהם דוחפים ודוחקים, מגדפים ומחרפים איש את רעהו; כל אחד רוצה להכנס תחלה אל הרוקח.

אולם בין כל המחזות האיומים האלה, משך את עיני עליו איש צעיר אחד, אשר עמד בפנה במסדרון, ויחכה הוא להכנס אל הרוקח. חזות פניו העידה עליו, כי הוא כבן חמש ועשרים. הוא היה קצר הקומה. לחייו וסנטרו הקיף זקן צהבהב קטן. עיניו הפיקו תוגה עמוקה, בגדיו היו פשוטים בתכלית הפשיטות, אבל נקיים. נכר היה שהוא מדלת העם. הוא עמד שקוע במחשבות בפנה, ורק מזמן לזמן נסה להכנס אל חדר הרוקח;ובראותו כי נסיונו לא עלה בידו, שב אל פנתו ואל מחשבותיו. הצעיר הזה משך עליו את התענינותי מאד, מה חפץ הוא פה? – כל סמני מחלה לא ראיתי בו. החלטתי לחכות ולהודע את זאת, ולכן לא מהרתי להכנס אל הרוקח.

כשעה אחת עברה. מספר החולים במסדרון הלך הלוך והתמעט, רבים קבלו כבר סמי מרפא וישובו לביתם. רבים נלאו לחכות לרוקח, וישובו על עקבותיהם, מבלי להכנס אל הרוקח. האיש הצעיר נכנס אל החדר הקטן. אנכי נכנסתי אחריו, ואשמע אותו מדבר אל הרוקח:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.