מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַדַּיָּג

מאת: מיכה יוסף לבנזון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַדַּיָּג / מיכה יוסף לבנזון

בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם

יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ,

עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם

עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.

הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ

סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ,

אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ

גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ.

לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד

נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה,

מִגִּיל וָרַעַד יַחַד

רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה.

פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה

עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה,

כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה

לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה.

וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ

צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ:

"בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי,

בֹּא נָא חִישׁ לִמְעוֹנִי!"

וַיִּסֹּב רֹאשׁוֹ

כְּרֶכֶב הָרֵחַיִם…

כִּי חָרְדָה נַפְשׁוֹ –

וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם!

מיכה יוסף לבנזון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מיכה יוסף לבנזון
יצירה בהפתעה
רקע

סורר ומורה

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, בחודש השני באחד לחודש היה הדבר, בהיות העם חונה ברימון פֶּרֶץ. בעצם היום ההוא מאז הבוקר עברו השוטרים בקרב המחנה, איש רומחו על כתפו, ועל-ידו הולך אחד מבני הכוהנים, וילכו מקצה המחנה האחד ועד קצה המחנה השני, ממושב אל מושב, או עלו על ראשי סלעים ועל גבעות הרים נישאים ויתייצבו שם, וידברו בקול גדול את העם ויעבירו הקריאה לאמור: “כל איש מישראל מבן עשרים שנה ומעלה ייצא היום השדה אל המצפה, כי שם יתפקדו כולם לגולגלותם, והאיש אשר מלאו לו עשרים שנה ייכתב בספר הפְּקוּדים להיות יוצא בצבא.” וככלות השוטר לדבר מילא אחריו גם הכוהן. את כפיו פֵּירשֹ בקודש ואת עיניו לטש ויוסף: " ומי איש אשר נטע אוהל ולא חנכו, אל ייצא, כי נקי הוא לאוהלו, ומי איש אשר שֹידֵד פאת אדמה ולא קצָרָהּ, אל ייצא, כי נקי הוא לראשית פריו, ומי איש אשר אירש אשה ולא לקָחָהּ, אל ייצא, כי נקי הוא לנערה אשר לו שנה אחת. אמן ואמן!" – ויהיו כל הפקודים ביום ההוא שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים.

רק עלם אחד צעיר היה בקרב המחנה אשר החל עם השוטרים קֶרִי 1 ויתאמץ ולא אבה לכתוב את שמו בין יוצאי הצבא. כל היום התהלך בקרב המחנה, ממושב למושב, ויהי מַצֶּה על אדוני העם, על משה ועל אהרון, ויהי מַלִּין ומלעיב, ואת העם הסית מאחרי הצבא לבלתי היחלץ ולבלתי צאת: “מה-יתן ומה-יוסיף לנו בעובדנו את משה ואת אהרון? מי לנו זה משה האיש אשר התנשא עלינו פתאום להיות לנו כל היום למצַווה ואהרון אחיו מי הוא אשר שָֹמו לנו בן-לילה לכוהן? למה לנו צבא? למה לנו להילחם? למה זה יקום אדם על אדם כמוהו וירַצְּחוֹ נפש ושפך דמו ארצה חינם? לא נצא! לא נצא!” כאשר חקרו ודרשו אחריו לדעת בן-מי הוא הנער הזה ומה הוא, ויימצא כי הוא קְהָת בן פגעיאל, ואביו נשיא בישראל מנשיאי העדה הגדולים, מקרואי מועד, ואמו חיתית ושמה דבורית. אז יניד השומע ראש ואמר: אכן זה הוא איפוא! קהת הוא, קהת בן-פגעיאל, זה קהת הנודע…

בימים ההם עוד היה המדבר איתן ונורא שבעתיים מעתה, ההרים היו קשים ומוצקים שבעים ושבע מעתה והאדם היה עז וקשה ואוהב מרי ומתקומם ומתפרץ ושונא כל-עול שבע מאות ושבע מעתה.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.