מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זֶמֶר

מאת: מוריס מֶטֶרְלִינְק , תרגום: רחל המשוררת (מצרפתית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: צרפתית

וְכִי יָשׁוּב אֵלֵינוּ,

הַאִם אַגִּיד לוֹ מָה?

– תֹּאמְרִי לוֹ כִּי צִפִּיתִי

עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.


וְכִי יוֹסִיף לִשְׁאֹל

כִּשְׁאֹל אִשָּׁה זָרָה?

– תָּשִׁיבִי כְּאָחוֹת,

אוּלַי נַפְשׁוֹ מָרָה.


וְכִי יִשְׁאַל אַיֵּךְ,

הַאֶעֱנֶה דָבָר?

– תַּעֲנִי, תָּבַעְתִּי

מִבְּלִי לֵאמֹר דָּבָר.


וְכִי יַקְשֶׁה מַדּוּעְ

הַחֶדֶר רֵיק וְקַר?

– תַּרְאִי לוֹ נֵר כָּבוּי

וּפֶתַח לֹא נִסְגָּר.


וְכִי עַל שְׁעוֹתַיִךְ

יִשְׁאַל הָאַחֲרוֹנוֹת?

– תֹּאמְרִי לוֹ כִּי חִיַּכְתִּי,

פֶּן יְבַקֵּש לִבְכּוֹת.


מוריס מֶטֶרְלִינְק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מוריס מֶטֶרְלִינְק (מחבר)
יצירה בהפתעה
רקע

על "אומה ולשון"

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

בועידה הראשונה של “חובבי שפת עבר” (“תרבות”) במוסקבה, (אייר תרע"ז)

רבותי! מתקשה אני בתפקידי לדבר על “אומה ולשון”, כי אפשר ואפשר להכניס אל תוך ענין זה יותר מאשר יש לי. לכאורה אין שני הדברים הללו אלא אחד – זוהי מין טאבטולוגיה, “כפל ענין במלים שונות”. הלשון והאומה – דומה כאלו היינו אומרים: הצמיחה והצומח. הדבור מיחד את האדם מן החי, הדומם והצומח, הלשון היא – “נפש חיה” – רוח ממללה, היא רוקמת את ה“אני” הלאומי, הדבור קובע את עצמיותו הלאומית של העם, הוא הוא הצורה הלאומית היחידה והוא גם ה“סך-הכל” של האוצר הרוחני, הרגשותיו וחליפת-רוחו של העם. הלשון היא המבדלת בין אומה אחת לחברתה, והיא החוט, שעליו נחרזות תמורות הנפש הרבות, ה“אני” של האומה נרקם על גבה. הכל שוטף ומתחלף, הכל נלקח, נגזל, ניטל, אף קרקע נגזלת – הכל, לבד הלשון. התכנים (דת, מצוות ומעשים, מחשבות, דעות ואמונות, מנהגים), כלים משתנים וחולפים, והצורה (הלשון) עומדת; היא הנצחית, העולמית.

אין שום קנין בעל תוכן נצחי. גם השיטות הקבועות והנראות כמוצקות אף הן חולפות, אבל הן משאירות אחריהן קומץ של מלים, ועל ידי קומץ קטן זה עוברת השיטה מדור לדור, עוברת וחיה. על ידי צורת לשון זו ובטויים אלה אנו מקיימים את השטה שוב ומשיבים לה את נפשה. לא רק בראשית היה הדבר, אלא גם באחרית, הלשון היא השארת הנפש היחידה של שיטות ודעות.

בצאתנו בגולה ותרנו על הכל, ותרנו על הארץ, ותרנו על המקדש – אבל לא ותרנו על הלשון. ואם תאמרו: הדת והספרות? שתיהן הן מיסודה של הלשון, על ידה נשמרו גם הללו מכליה.

בדרך נדודיה הרבים של האומה צריכה היתה למעט במשא, כדי שתוקל עליה המלחמה, החליפה את המרובה ב“מועט המחזיק את המרובה” והגיעה לידי הפשטה עליונה. הלשון נעשתה, איפוא, שומרת-חנם של כל הקנינים הלאומים. משל למי שנתן את כל נכסיו במרגלית אחת ובלעה – מיראה מפני הליסטים. המרגלית – זוהי הלשון. הלשון היא שטר – שטר על נחלתנו ועל כל נכסינו הלאומיים, שטר המובלע בדמנו ובאברינו. מי ששומר בידו את השטר – זכותו קיימת, ומי שאבד לו השטר – פקעה זכותו על הכל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.