מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירת הפגישה האחרונה

מאת: אנה אחמטובה , תרגום: רחל המשוררת (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

שִׁירַת הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה / א. אחמטובה / רחל

אַנָּה אַכמַטובה

בֶּחָזֶה צְמַרְמֹרֶת, אֵין עֵזֶר.

אַךְ קַלּוּ צְעָדַי כְּתָמִיד.

עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית לָבַשְׁתִּי

הַכְּסָיָה שֶׁל הַיָּד הַיְמָנִית.

רַק שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יָדַעְתִּי,

אַךְ נִדְמֶה: מִסְפָּרָן כֹּה רָב…

בֵּין עֲצֵי אַשּׁוּחַ הָרוּחַ

הִתְחַנֵּן: נָמוּתָה יַחְדָּו.

הַגּוֹרָל רִמַּנִי. שׁוֹמְעָה אַתְּ.

הַגּוֹרָל הָרַע, הֲפַכְפָּךְ.

– חֲבִיבִי, חֲבִיבִי, עָנִיתִי,

גַּם אוֹתִי… אָמוּתָה אִתָּךְ…

זוֹ שִׁירַת אַחֲרוֹנַת פְּגִישׁוֹתֵינוּ.

אֶל הַבַּיִת הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי.

בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת עוֹד נִרְאָה לִי

אוֹר נֵרוֹת צָהֹב אֲדִישִׁי.

לשאר תרגומי רחל

אנה אחמטובה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של אנה אחמטובה (מחברת)
רקע
אנה אחמטובה

יצירותיה הנקראות ביותר של אנה אחמטובה

לכל יצירות אנה אחמטובה בסוגה שירה

לכל יצירות אנה אחמטובה

עוד מיצירותיה של רחל המשוררת (מתרגמת)
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

בימים אלה היו לי איזו דין ודברים עם לאומי משלנו. זהו בחור כבן עשרים וחמש, בטוח ומיושב, מי שהיה לפנים סטודנט שלא מן המנין באחת האוניברסיטאות שבשויצריה ועכשיו הוא סופר באחד המכוֹנים הציוניים ומקבל שכרו. מתגורר הוא בבית פולני לא -עשיר, אב לבנים ולבנות, והאיש, דיירנו-לאוּמִיֵנוּ אינו מדיר עצמו הנאה, כמובן, מכל מה שׁבבית-בעל-מעונו, בן הלאום האחר, ואינו מזיר עצמו מכל. אתן, את בנות הפולני, הוא מדבר ב“שפה ברורה”, אם כי, אהה, לא בעברית.

מובן מאליו, שכל זה – אגב אורחא. העיקר הוא שהאיש אשר היו לי דין ודברים עמו הוא ציוני-לאומי. ציוני? איני יודע. כמדומני, שעל דבר נסיעה לפלשתינה, על-דבר הכשרת הישוב על-ידי עצמו, לא חשב ולא יחשוב לעולם כאמור, הוא משרת במוסד ציוני ומקבל שכרו, כאמור; הוא מרגיש עצמו בטוב במעונו ההוֹוי, ולמה יעזוב את החיים וילך לנוע על המתים? אולם האיש טוען דוקא, שהוא ציוני, ציוני-לאומי. יתר על כן, הוא לאומי, שהלאומיות העברית היא פריבילגיה רק לו, או יותר נכון: שמונפוליה לו על הלאומיות העברית, ומרגלא בפומיה: “אתכם אני יודע, אה, יודע היטב! מה אתם רוצים? פתחו חנויות ואל תתאמרו ללאומיים!”.

על מה דיברני? מה היה תוכן השיחה שלנו? נו, כלום צריך הדבר לאמרו? הלא מובן הוא מאליו. באמת ובתמימות. הלא אין לנו ענינים אחרים. חי-נפשי, איני מדבר עתה בליצנות או בסארקאזמוס, אלא בפשטות פשוטה. על מה היה לי לדבר עם הלאומי? על מה היה לי להתווכח עמו אם לא על השאלה: עברית או ז’ארגון?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.