מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לבבי שת

מאת: וידל בנבנשתי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לבבי שת / וידאל בנבנשת

כתובת: על היות האדם בסחורתו נקי כפים ובר לבב

לְבָבִי שָׁת אֱזוֹר חלָצָיו אֱמוּנָה / וְטוּב סַחְרָהּ יְאַו לַעְשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ

וְהִיא תִּצְלַח וְהִצְלִיחַ דְּרָכָיו / קְחַת קִנְיָן וְכָל דָּבָר בְּעִתּוֹ

וְתַרְבֶּה אוֹן לְקַבֵּץ אוֹן בְּלִי אוֹן / וְאֵלָיו מַהְלְכִים תִּתֵּן בְּשִׁבְתּוֹ

בְּבֵיתוֹ יִשְׁכְּנוּ רַגְלָיו וְהָיְתָה / כְּרוֹכֶלֶת וְסוֹחֵרָה אֲמִתּוֹ

וידל בנבנשתי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של וידל בנבנשתי
רקע
וידל בנבנשתי

יצירותיו הנקראות ביותר של וידל בנבנשתי

  1. תבל ככלה (שירה)
  2. לבי לקלל (שירה)
  3. תתמה ידיד (שירה)
  4. אחלי צבי (שירה)
  5. נודד וצוק עתו (שירה)

לכל יצירות וידל בנבנשתי בסוגה שירה

לכל יצירות וידל בנבנשתי

יצירה בהפתעה
רקע

מָנוֹחַ וְרֻחָמָה

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

הבחור הרציני, השתקן, שפניו חסרים נוי, אך בת-צחוק לו ביישנית וטובה, העמל בשקט ואינו מרבה לנסוע העירה, הכריז יום אחד הכרזה, שגרמה לכל החבריא התעוררות רבה. בחור זה, מנוח שמו, נכנס לחדר-האוכל, לגם מספל התה בנחת יותר מן הרגיל, לפת בכפיו את הספל כדי לחממן, ולאחר שנשא את עיניו בהיסוס לעבר לאה המגישה, נחפז להשפילן, אך הגביהן שוב בהחלטה נמרצת, ולבסוף פצה פיו והכריז:

– לאה, בחורתי עתידה לבוא מן הגולה.

– מה? בחורתך? אל אלוקים! הרי לא סיפרת כלל שיש לך בחורה. מתי, מי, מה? רבותי, זו היא סנסציה! למנוח יש בחורה!

את דבריה האחרונים ביטאה לאה בקול זעקה חרוקה, כאומרת לצעוק, אך קולה אינו נשמע לה.

אך לקריאתה הד בחדר-האוכל. כמה ראשים מתנשאים, מבטי ספק וגיחוך מלוים אותה ואת מנוח, ויש מי שאפילו מהין לומר:

– שמא את היא? נו, אדרבא, התנדבי!

– טפשים, בגולה יש לו בחורה! ואני הרי אמרתי מאז ומתמיד, שהוא מסתיר משהו מכולנו.

כיון שמנוח אינו מוחה בידה ומשקיע את עינו יותר בספלו, וסומק קל עולה בפניו, ניתצים גיצים בעיני האחרים והם נועצים בו מבטיהם בזה אחר זה, כאילו הוצג בזה הרגע לראוה.

– מנוח, גם אתה? איך נפל ארז בלבנון… מנוח’ל, אתה?

ושם-חיבה זה הנפלט מפי חבר, נוגע אל לבו של מנוח. הרי איש לא כינהו בשם “מנוח’ל” מלבד אמו. והיא אמרה זאת בשכבר הימים. והנה בא זה ופונה אליו בנעימה משפחתית. כי עד היום חי מנוח מחוץ למשפחה גדולה זו. כל מיני שמות-חיבה היו מתנגחים בו ומסתלקים ממנו והלאה. משום מה בושו חבריו לכנות גבר בן שלושים ומעלה, בעל גוף גדול וידים מגושמות, בשם-חיבה הנאה לנער. ונסיון ראשון זה היה מוזר בעיני הכול. אך כיון שהושמע, כאילו הביא עמו רוח חדשה ביחסים עם מנוח.

השמועה התפשטה במהרה. התרגשות החברים לא היתה רבה כל-כך כהתלהבותן של הבחורות. הללו היו סבורות כולן שנחלו נצחון גדול, נצחון בנות-מינן על אחד, שהחזיק מעמד שנים רבות עד שכרע ונפל.

– למנוח בחורה! …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.