מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זִקְנֵי הַנֶּגֶב

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֵיל הַסַּעַר. בֶּן עֲזַזְמָה

מִתְמוֹדֵד גּוֹסֵס שָׁם בַּגָּיְא;

“דָּמִי שׁוֹתֵת, חַי גּוֹאֲלִי!”

יִזְעַק חָמָס בֶּן עֲזַזְמָה.

חַי גּוֹאֲלִי: הַמִּדְבָּרָה

פָּנָיו יָשִׂים יַשִׁיגֶנּוּ;

מִּן מִזְבֵּחַ, מִן הַקַּעְבָּה

מִקֶּבֶר נָבִיא בַּמֶּדִינָה –

יִקָּחֵהוּ! וְאִם גַּם אַלְפֵי

הַפָּרָשִׁים כִּי יָגֵנּוּ

עַל רוֹצֵחַ – יִקָּחֵהוּ!

נָקָם יִקָּח שִבְעָתָיִם!

וְהָיָה כִי יסֹבּוּ עָלָיו

עַל גּואֲלִי בְּנֵי רַשְׁדִּיֶּה:

"סֹב לְךָ מֵאָחִינוּ סָלֶם

“נָקִי הוּא לֹא רָצַח נָפֶשׁ”.

כִּי יֹאמְרוּ כָּכָה בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה

אֶל גּוֹאֲלִי אָחִי קַדְרִי:

אָחִי, אָחִי, אַל תַּאֲמִינָה,

דָּמִי תִדְרשׁ מֵרַשְׁדִּיֶּה!

וְאִם לִפְנֵיהֶם תֵּלֵךְ אַטְוָה

וְאִם יַצִּיעוּ בַקָּשָׁתָם

וְאִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִיֶּה–

אַל תְּקַבֵּל אֶתְנַן טִיבֶּה;

וְאִם יָשִׂימוּ לְךָ מוּעָקָה,

אָחִי, אַל תֵּעָתֵר לָמוֹ:

לֶךְ לְךָ אֶל זִקְנֵי נֶגֶב,

דָּרשׁ תִּדְרשׁ חֹק הַזְּקֵנִים!

חֹק הַזְּקֵנִים, בְּרוּכֵי אַלְלָה,

יוֹשְׁבֵי צִיָּה וְהַנּגֶּ’בּ,

חֹק, מַסֹּרֶת וּמוֹרֶשֶׁת

דּוֹר הַנָּבִיא, הַכַּלִיפִים:

כָּל דָּם וְדָם אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא

שֹׁפְכוֹ, וְעַל אַחַד הַגְּבָרִים

נָפַל חֲשַׁד הַדָּם הַשּׁפוּךְ–

אֶל זִקְנֵי נֶגֶב הוֹבִילֶנּוּ.

דָּמִי, דָּמִי, דְּמֵי הַשּׁבֶט,

דָּמִי, אָבִי הִנְחִילַנִי

נְקֹם לִי, אָחִי! אֵין תַּשְׁלוּמִים

לִדְמֵי נֶפֶשׁ בֶּן עֲרָבִי!

אָז מִשּׁבֶט זֶה תִבְחָרוּ

שֵׁיכִים קְדוֹשִׁים מִסְפָּר שְׁלֹשָה

וּמִשּׁבֶט שֵׁנִי תִקְחוּ

בַּעֲלֵי תוֹרָה שְׁנֵי עוּלֶמַה.

כִּי לֹא לָנוּ מִשְׁפַּט דָּמִים,

דִּין הַנְּפָשׁוֹת לָעֶלְיוֹנִים:

דִּין הַבַּשְׁעָה! דִּין לַחֲסֶה!

דִּין הַנָקָם לְשֵׁיכִים קְדוֹשִׁים!

וְאֶת הֶחָשׁוּד יִקְּחו אִתָּם

חֲמִשָּה אֵלֶּה יוֹדְעֵי דָבָר

וְעַל גַּב הַגִּ’ינִים, חֲמַם-אֶל-רִיח,

יִפְנוּ כֻלָּם הַמִּדְבָּרָה.

שָׁם בַּמִּדְבָּר יֶשְׁנוֹ שֵׁבֶט

שָׁלֵו יִשְׁכֹּן תּוֹך בְּיוּתְּ שַׁעַר;

תּוֹךְ הַכֶמֶה, יְרִיעוֹת עִזּים

יוֹשֵב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ בַּקְּדוֹשִׁים.

יוֹשֵב קָדוֹש שֵׁיך הַשּׁיכִים,

עָטוּף כֻּלוֹ בָּעַבַּיָּה.

זְקָנוֹ פֶרֶא; פַּרְעוֹת רֹאשׁוֹ

יֹרְדִים, יֹרְדִים עַל כְּתֵפָים.

עֵינָיו דּוֹלְקוֹת, בְּרַק לְשִׁנָיו,

עָשָן עוֹלֶה מִמִּקְטַרְתּוֹ;

קָנֶה אָרְכּוֹ אַמָּתַיִם

צָמוּד אֶל מִקְטֶרֶת קְטַנָּה.

קֶסֶת סוֹפְרִים, חֶרֶב חַדָּה

תְּלוּיָה, תְּלוּיָה לוֹ בַמֵּזַח;

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו חֲרוּז עִנְבָּרִים

סוֹבֵב, סוֹבֵב כַּך חָלִילָה.

בְּרֹאשׁוֹ יִצְנֹף צִיץ הַיָּרֹק,

אוֹת לְקָדוֹשׁ עוֹלֶה רֶגֶל,

מִשְטַתֵּחַ שָׁנָה, שָׁנָה,

עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַנָּבִיא.

יוֹשֵׁב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ הַשּׁיכִים

בִּאָהֳלֵי קֵדָר, בָּעֲרָבָה:

דָּן דִּין עֶלְיוֹן וְהַכַּלִיפִים,

נוֹקֵם נִקְמַת דַּם הַשּׁפוּךְ.

אָחִי, קַדְרִי, גּוֹאֵל דָּמִי,

אִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה:

הוֹבֵל תּוֹבִיל רוֹצְחִי שָׁמָּה

אֶל שָׁרִיף מִזִּקְנֵי נֶגֶב.

וְעֵת יִתְקַדֵּשׁ גַּם יִטָּהֵר,

יִקַח הַשּׁרִיף אַל סָעִיד

שְׁפוּדֵי בַרְזֶל, שְׂרוּפֵי לַהַב,

עַתָּה מִן הָאָח נִלְקָחוּ.

וְהֵעִיד לְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

וּבִפְנֵיהֶם פְּעָמִים שֶׁבַע

יַחֲזֹר עַל צ’וּרַתְּ הַקּוּרַאן,

וְנִגַּש לִשְׁאֹל פִּי הַנָבִיא.

רְעָמוֹת פְּנֵי הַשּׁיךְ יִלְבָּשׁוּ,

יָקוּם, יַעֲמוֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ

וּבִימִינוֹ שְׁפוּדִים צוֹרְבִים–

בִּפְני כָּל הָעֵדָה יִקְרָא.

"בְּשם אַלְלָה רַחוּם, רַחְמָן,

"בִּשֶׂם מֻחַמַּד נְבִיאֵנוּ

"וְכָכָה, לְהַבְדִּיל, בְּשֵׁם הָרוּחוֹת

"בִּשֶׁם לַיְלָה הִשְׁבַּעְתִּיךָ!

"גַּלֵּה לּבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"הּכּוֹן עַצְמְךָ לִפְנֵי אַלְלָה:

"אִם לְפָנֶיךָ בְּנוֹת הָעֵדֶן

"אוֹ הַתֹּפֶת אֵשׁ גַּ’הַנַּם!

"אִם הֵנַפְתָּ בְּרַק חַרְבֶּךָ

"לַגַּ’הַד אָז לְךָ הָעֵדֶן

"וְאִם בָּהּ שָׁפַכְתָּ דְמֵי נְקִיִּם

"שְׁאוֹל, אֲבַדּוֹן יְהֵא חֶלְקֶךָ!

"גַּלֵּה, גַּלֵּה לִי יַ-רָגֶל,

"גַּלֵּה לִבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"אִם לִי יָקְרָה נֶפֶש מֻשְׂלֶם

“כִּפְלַיִם יָקְרוּ דְמֵי נְקִיִּם!”

וְשׁוֹפֵךְ דָּמִי, רֹצְחִי סָלֶם,

אָז, יָדַעְתִּי, יְשַׁקֵּרָה

וְלָקַח אָז הַשּׁיךְ אַלְסָעִיד

אֶת הַשְׁפוּדִין הַבּוֹעֲרִים–

וְנָגַע בְּמוֹ בִּלְשׁוֹן סָלֶם…

יִדְּמוּ אָז כָּל בְּנֵי הָאֹהֶל,

פְּנֵי אַלְסָעִיד כִּי יֶחְוָרוּ

וּפְנֵי מָוֶת לִפְנֵי סָלֶם…

לְרַאֲוָה הִצִּיג אוֹתוֹ אַלְלָה:

לְשׁוֹנוֹ נִכְוָה, נִכְוָה כֻלָּהּ!..

נוֹדַע קְלוֹנוֹ, גַּם חַטָּאתוֹ

בְּכָל מֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה!

אִלְמָלֵא שָׁפַךְ דְּמֵי נְקִיִּם

הָיָה מֵשִׁים שַׂר גַּבְרִיאֵל

פִּסַּת כְּפוֹר מֵעַל לְשׁוֹנוֹ

לְמַעַן צַדִּיק לֹא יִכָּוֶה!

אָז הַקְּלָלָה תֵצֵא חֹצֵץ,

תִּפְרֹץ חִישׁ מִפִּי הָעֵדָה:

אַתָּה, אַתָּה שׁוֹפֵךְ דָּמִים

יִנְקֹם אַלְלָה בְךְ יסלם!

אַחַר יָקוּם שֵׁיךְ הַזְּקֵנים

יִקְרָא בִּפְנֵי כָּל הָעֵדָה:

"אֵפוֹא, אֵפוֹא גוֹאֵל דָּמִים?

יָקוּם, יִנְקם דְּמַי הַנִרְצָח!"

הֵא לְךָ אָחִי אֶת הַחֶרֶב

הַמְּלֻטָּשָה, הַנּוֹקֶמֶת

וּלְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

נָקָם קַח מִבֶּן רַשְׁדִּיֶּה!

בָּרוּךְ יִהְיֶה כָל הַנּוֹקֵם!

אָרוּר יִהְיה כָל סוֹלֵחַ!

לֹא כַמַּים יִשְׁפֹּך סָלֶם

דַּם בֶּן שֵׁבֶט, בֶּן עֲזַזְמָה!

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חרמונים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

בנין

מאת אחד העם (מאמרים ומסות)

1 “נקל לסתור מלבנות”.

המליצה הסתמית הזאת היא המבצר האחרון של ה“בונים”, שאליו רגילים הם להמלט מפני מתנגדיהם, כשאין ביכלתם להשיב דברים של טעם על גופי טענותיהם של אלו.

ואמנם נקל לסתור מלבנות – בנין של ממש, לפי תכנית מושׂכלת על יסוד נכון. אבל “לבנות” סתם, להניח זו על גב זו אבנים מנופצות, בלי יסוד עמוק ובלי צורה מוגבלת, ולקרוא לזה “בנין” – כמה נקל הדבר וכמה קשה ממנו הסתירה! הבונים מַתן שׂכרם בצדם תמיד: הם עצמם מלאים קורת-רוח, שעמלים בבנין, וההמון סביבם גם הוא מלא נחת, מברכם בקול רם ומחזיק טובה להם, שבשבילו הם עמלים בבנין. ואולם ה“סותרים” – הכל יודעים מה שׂכרם מאת ההמון, אך לא הכל יודעים, כמה קשה מלאכתם להם עצמם וכמה גדולה המלחמה בנפשם פנימה עד שמתגבּרים על רגשות לבם ועושׂים מה שרואים חובה לעשׂות, בשביל להציל אוו ההמון עצמו מן המַפּולת שמכינים לו בוניו. –

מה רבּו בקרבנו ה“בנינים” מן המין האחרון, שקמו לעינינו במשך עשׂרים שנות העבודה לתחית עמנו, מהם שכבר נפלו ומהם שעומדים לנפול! ומי ימנה מספּר לכל החללים והפצועים, אשר נקברו תחת החורבות האלה או נעשׂו “בעלי מומים” שאין להם רפואה עולמית!

וה“בונים” – בונים. אין זוכר ראשונות, אין דורש דמים; מה שהיה – כבר נשכח, ומה שיהיה – מי יגיד? ואם יש מגיד – מי ישמע לו?

ובכן עולם כמנהגו נוהג, – והנה לפנינו ה“בנין” היותר חדש, שעלה והתרומם פתאום מן האפס, בשעה אחת – כאותם הארמונות המכושפים שבספּוּרי מעשׂיות – על קבר חללינו הקדושים בקישינוב.

נוחו, בשלום, קרבנות טהורים! גורל צאצאיכם, אשר השארתם בעמק הבּכא, אל נא ירגיז מנוחתכם! כבר נמצאו גואלים להם וכבר נכוֹנו להם עתידות טובים: “יתומי הקהל” יהיו ולארץ אבותינו ישולחו, לגדלם ולחנכם שם על חשבון הקהל ולעשׂותם אחרי כן ל“אכּרי הקהל”. –

יתומי קישינוב – אכרים בארץ ישׂראל! מה יפה הרעיון!

אמנם, לא נפתרה עוד השאלה בכלל: אם אפשר באמת “לעשׂוֹת” אכרים על ידי חנוך בבתים מיוחדים לכך, ויש מן המומחים האומרים – והנסיון מסייע להם – כי בתי חנוך כאלה מוציאים מה שמוציאים, רק לא אכרים טובים, שיהיו מוכשרים לחיות חיי אכר.

אבל מה בכך? הלא יפה הרעיון!


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.