מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זִקְנֵי הַנֶּגֶב

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֵיל הַסַּעַר. בֶּן עֲזַזְמָה

מִתְמוֹדֵד גּוֹסֵס שָׁם בַּגָּיְא;

“דָּמִי שׁוֹתֵת, חַי גּוֹאֲלִי!”

יִזְעַק חָמָס בֶּן עֲזַזְמָה.

חַי גּוֹאֲלִי: הַמִּדְבָּרָה

פָּנָיו יָשִׂים יַשִׁיגֶנּוּ;

מִּן מִזְבֵּחַ, מִן הַקַּעְבָּה

מִקֶּבֶר נָבִיא בַּמֶּדִינָה –

יִקָּחֵהוּ! וְאִם גַּם אַלְפֵי

הַפָּרָשִׁים כִּי יָגֵנּוּ

עַל רוֹצֵחַ – יִקָּחֵהוּ!

נָקָם יִקָּח שִבְעָתָיִם!

וְהָיָה כִי יסֹבּוּ עָלָיו

עַל גּואֲלִי בְּנֵי רַשְׁדִּיֶּה:

"סֹב לְךָ מֵאָחִינוּ סָלֶם

“נָקִי הוּא לֹא רָצַח נָפֶשׁ”.

כִּי יֹאמְרוּ כָּכָה בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה

אֶל גּוֹאֲלִי אָחִי קַדְרִי:

אָחִי, אָחִי, אַל תַּאֲמִינָה,

דָּמִי תִדְרשׁ מֵרַשְׁדִּיֶּה!

וְאִם לִפְנֵיהֶם תֵּלֵךְ אַטְוָה

וְאִם יַצִּיעוּ בַקָּשָׁתָם

וְאִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִיֶּה–

אַל תְּקַבֵּל אֶתְנַן טִיבֶּה;

וְאִם יָשִׂימוּ לְךָ מוּעָקָה,

אָחִי, אַל תֵּעָתֵר לָמוֹ:

לֶךְ לְךָ אֶל זִקְנֵי נֶגֶב,

דָּרשׁ תִּדְרשׁ חֹק הַזְּקֵנִים!

חֹק הַזְּקֵנִים, בְּרוּכֵי אַלְלָה,

יוֹשְׁבֵי צִיָּה וְהַנּגֶּ’בּ,

חֹק, מַסֹּרֶת וּמוֹרֶשֶׁת

דּוֹר הַנָּבִיא, הַכַּלִיפִים:

כָּל דָּם וְדָם אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא

שֹׁפְכוֹ, וְעַל אַחַד הַגְּבָרִים

נָפַל חֲשַׁד הַדָּם הַשּׁפוּךְ–

אֶל זִקְנֵי נֶגֶב הוֹבִילֶנּוּ.

דָּמִי, דָּמִי, דְּמֵי הַשּׁבֶט,

דָּמִי, אָבִי הִנְחִילַנִי

נְקֹם לִי, אָחִי! אֵין תַּשְׁלוּמִים

לִדְמֵי נֶפֶשׁ בֶּן עֲרָבִי!

אָז מִשּׁבֶט זֶה תִבְחָרוּ

שֵׁיכִים קְדוֹשִׁים מִסְפָּר שְׁלֹשָה

וּמִשּׁבֶט שֵׁנִי תִקְחוּ

בַּעֲלֵי תוֹרָה שְׁנֵי עוּלֶמַה.

כִּי לֹא לָנוּ מִשְׁפַּט דָּמִים,

דִּין הַנְּפָשׁוֹת לָעֶלְיוֹנִים:

דִּין הַבַּשְׁעָה! דִּין לַחֲסֶה!

דִּין הַנָקָם לְשֵׁיכִים קְדוֹשִׁים!

וְאֶת הֶחָשׁוּד יִקְּחו אִתָּם

חֲמִשָּה אֵלֶּה יוֹדְעֵי דָבָר

וְעַל גַּב הַגִּ’ינִים, חֲמַם-אֶל-רִיח,

יִפְנוּ כֻלָּם הַמִּדְבָּרָה.

שָׁם בַּמִּדְבָּר יֶשְׁנוֹ שֵׁבֶט

שָׁלֵו יִשְׁכֹּן תּוֹך בְּיוּתְּ שַׁעַר;

תּוֹךְ הַכֶמֶה, יְרִיעוֹת עִזּים

יוֹשֵב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ בַּקְּדוֹשִׁים.

יוֹשֵב קָדוֹש שֵׁיך הַשּׁיכִים,

עָטוּף כֻּלוֹ בָּעַבַּיָּה.

זְקָנוֹ פֶרֶא; פַּרְעוֹת רֹאשׁוֹ

יֹרְדִים, יֹרְדִים עַל כְּתֵפָים.

עֵינָיו דּוֹלְקוֹת, בְּרַק לְשִׁנָיו,

עָשָן עוֹלֶה מִמִּקְטַרְתּוֹ;

קָנֶה אָרְכּוֹ אַמָּתַיִם

צָמוּד אֶל מִקְטֶרֶת קְטַנָּה.

קֶסֶת סוֹפְרִים, חֶרֶב חַדָּה

תְּלוּיָה, תְּלוּיָה לוֹ בַמֵּזַח;

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו חֲרוּז עִנְבָּרִים

סוֹבֵב, סוֹבֵב כַּך חָלִילָה.

בְּרֹאשׁוֹ יִצְנֹף צִיץ הַיָּרֹק,

אוֹת לְקָדוֹשׁ עוֹלֶה רֶגֶל,

מִשְטַתֵּחַ שָׁנָה, שָׁנָה,

עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַנָּבִיא.

יוֹשֵׁב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ הַשּׁיכִים

בִּאָהֳלֵי קֵדָר, בָּעֲרָבָה:

דָּן דִּין עֶלְיוֹן וְהַכַּלִיפִים,

נוֹקֵם נִקְמַת דַּם הַשּׁפוּךְ.

אָחִי, קַדְרִי, גּוֹאֵל דָּמִי,

אִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה:

הוֹבֵל תּוֹבִיל רוֹצְחִי שָׁמָּה

אֶל שָׁרִיף מִזִּקְנֵי נֶגֶב.

וְעֵת יִתְקַדֵּשׁ גַּם יִטָּהֵר,

יִקַח הַשּׁרִיף אַל סָעִיד

שְׁפוּדֵי בַרְזֶל, שְׂרוּפֵי לַהַב,

עַתָּה מִן הָאָח נִלְקָחוּ.

וְהֵעִיד לְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

וּבִפְנֵיהֶם פְּעָמִים שֶׁבַע

יַחֲזֹר עַל צ’וּרַתְּ הַקּוּרַאן,

וְנִגַּש לִשְׁאֹל פִּי הַנָבִיא.

רְעָמוֹת פְּנֵי הַשּׁיךְ יִלְבָּשׁוּ,

יָקוּם, יַעֲמוֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ

וּבִימִינוֹ שְׁפוּדִים צוֹרְבִים–

בִּפְני כָּל הָעֵדָה יִקְרָא.

"בְּשם אַלְלָה רַחוּם, רַחְמָן,

"בִּשֶׂם מֻחַמַּד נְבִיאֵנוּ

"וְכָכָה, לְהַבְדִּיל, בְּשֵׁם הָרוּחוֹת

"בִּשֶׁם לַיְלָה הִשְׁבַּעְתִּיךָ!

"גַּלֵּה לּבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"הּכּוֹן עַצְמְךָ לִפְנֵי אַלְלָה:

"אִם לְפָנֶיךָ בְּנוֹת הָעֵדֶן

"אוֹ הַתֹּפֶת אֵשׁ גַּ’הַנַּם!

"אִם הֵנַפְתָּ בְּרַק חַרְבֶּךָ

"לַגַּ’הַד אָז לְךָ הָעֵדֶן

"וְאִם בָּהּ שָׁפַכְתָּ דְמֵי נְקִיִּם

"שְׁאוֹל, אֲבַדּוֹן יְהֵא חֶלְקֶךָ!

"גַּלֵּה, גַּלֵּה לִי יַ-רָגֶל,

"גַּלֵּה לִבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"אִם לִי יָקְרָה נֶפֶש מֻשְׂלֶם

“כִּפְלַיִם יָקְרוּ דְמֵי נְקִיִּם!”

וְשׁוֹפֵךְ דָּמִי, רֹצְחִי סָלֶם,

אָז, יָדַעְתִּי, יְשַׁקֵּרָה

וְלָקַח אָז הַשּׁיךְ אַלְסָעִיד

אֶת הַשְׁפוּדִין הַבּוֹעֲרִים–

וְנָגַע בְּמוֹ בִּלְשׁוֹן סָלֶם…

יִדְּמוּ אָז כָּל בְּנֵי הָאֹהֶל,

פְּנֵי אַלְסָעִיד כִּי יֶחְוָרוּ

וּפְנֵי מָוֶת לִפְנֵי סָלֶם…

לְרַאֲוָה הִצִּיג אוֹתוֹ אַלְלָה:

לְשׁוֹנוֹ נִכְוָה, נִכְוָה כֻלָּהּ!..

נוֹדַע קְלוֹנוֹ, גַּם חַטָּאתוֹ

בְּכָל מֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה!

אִלְמָלֵא שָׁפַךְ דְּמֵי נְקִיִּם

הָיָה מֵשִׁים שַׂר גַּבְרִיאֵל

פִּסַּת כְּפוֹר מֵעַל לְשׁוֹנוֹ

לְמַעַן צַדִּיק לֹא יִכָּוֶה!

אָז הַקְּלָלָה תֵצֵא חֹצֵץ,

תִּפְרֹץ חִישׁ מִפִּי הָעֵדָה:

אַתָּה, אַתָּה שׁוֹפֵךְ דָּמִים

יִנְקֹם אַלְלָה בְךְ יסלם!

אַחַר יָקוּם שֵׁיךְ הַזְּקֵנים

יִקְרָא בִּפְנֵי כָּל הָעֵדָה:

"אֵפוֹא, אֵפוֹא גוֹאֵל דָּמִים?

יָקוּם, יִנְקם דְּמַי הַנִרְצָח!"

הֵא לְךָ אָחִי אֶת הַחֶרֶב

הַמְּלֻטָּשָה, הַנּוֹקֶמֶת

וּלְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

נָקָם קַח מִבֶּן רַשְׁדִּיֶּה!

בָּרוּךְ יִהְיֶה כָל הַנּוֹקֵם!

אָרוּר יִהְיה כָל סוֹלֵחַ!

לֹא כַמַּים יִשְׁפֹּך סָלֶם

דַּם בֶּן שֵׁבֶט, בֶּן עֲזַזְמָה!

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חֶרְמוֹנִים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

אִלּוּ נִתָּן פֶּה לַמֵּתִים...

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

המות, אתם אומרים, נורא? מר? רע? – החיים, אתם אומרים, נעימים? מתוקים? טובים? – היציאה מן החיים אל המות, אתם אומרים, הוא דבר אשר גם בהגות בו איש והתיצבו שערותיו כמו נֵד? – הבל הבלים, אני אומר לכם, הבל הבלים, ילדים! אִלּוּ נִתּן פה למתים, מי יודע אם לא שמענו את ההפך מלה במלה…

ואני הבטתי אל פני הזקן המדַבּר אלינו את הדברים האלה. מצחו גבוה ולבן מאד בשתי רקותיו מלמעלה, והקמט אשר בין עיניו עמוק והולך ומתעקם עד שרש החֹטם. את הזקן הזה אהבתי מעודי.

רק שבעים שנה אנחנו חיים, הוסיף, ואולם רבבות אלפי שנים אנחנו שוכבים אחרי-כן מתים. החיים הם אפוא רק החלק הקטן, ולא-החיים הוא החלק הגדול. ובכן הֲוֵה אומר: החלק הקטן הוא התפל, תחת אשר החלק הגדול הוא העִקר. שבעים השנה בין רבבות אלפי השנים מעבר מזה ורבבות אלפי השנים מעבר מזה אינן בלתי-אם הפסקה קטנה מן הרגיל. נמצא, כי החיים הם המקרה, היוצא מן הכלל, הדבר שלא כסדרו, תחת אשר לא-החיים הוא המצב הקיָם, התמידי, הדבר כסדרו…

ובשובי לבדד בלילה הביתה המו בקרב לבי ובאזני הדברים: אִלּוּ נִתָּן פה למתים. חשבתי דבר-מה וחשבתי, ולא ידעתי מה הוא. מתחת למפתן-ההכרה אשר לי נקר הדבר, ואני לא יכלתי לתפוש אותו. פתאום הרגשתי, כי צרה עלי נשמתי, הרגשתי לפתע פתאום עד מה אמלל אני ועני נדכה ויגע. אוי, מה ריק כל העמל אשר תחת השמש! הא לך נֹאד נפוח במחיר החיים כלם: ואני חש ומרגיש פתאום, כי עיפתי עד מאד… כן, אין כל הֹוֶה תחת השמים, כי-אם הכל עָבַר, הכל עתיד. דקדוק החיים אין לו „בינוני ”. רגלי כבדו, ידי כבדו, וכל חושי בי כבדו. אין שֹׁוֶה לחי בכל המעשה הנעשה מן הבקר ועד הערב ומן הערב עד הבקר. ואני מתהלך וחולם, חולם ומתהלך בכבדות, בכבדות. מאין באת, טפה אֻמללה? מן המנוחה. ולאן אתה הולך? אל המנוחה, מנוחת התמיד אשר מן הנצח ועד הנצח…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.