מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על תעודת "אהל שם"

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(תרפ"ט)

ההקדשה של מר בלום מצטיינת ברצינות ובכובד הראש שהיא כתובה בה, ועושה רושם כצוואה. צוואה יפה היא זו, וברטט לב שמעתיה. כך היו נוהגים לצוות אחריהם אבותינו הראשונים והטובים. הצוואה נכתבה מתוך צלילות הדעת וכוונה טהורה. הכל צפוי ומחושב בה עד לפרטי-פרטים, וניכר שהאיש השקיע שם מיטב רצונו ושאיפתו. רבים יקנאו בו, במר בלום, כי לא רבים זוכים לכך. מתוך כתב-ההקדש ברור, שכוונת הנדבן היתה להקדיש את הבית לתרבות, ספרות וכו', הנכללות כולן במושג “תורה”, תורה זו שהיא למעלה מן הזמנים ומן המפלגות והיא לישראל הר. בכתב-ההקדש נאמר “להרבצת תורה וחכמה מן המקורות הראשונים ועד דורנו”, ויש להתפלא כיצד יהודי סתם, סוחר פשוט, ידע לכלול את כל מה שיש במושג “תורה”, שאין בה חלקים וגבולים והיא מאחדת את כל הנגודים. לתורה זו, שהיא עצמה שלום ואמת ומטילה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין אדם לחברו – נתכוון הנדבן. את הבית הזה הקדיש לחברת “עונג שבת” לשם קידוש מיוחד של יום השבת.

אחרי קנין תורה, הקנין הקדוש והיקר ביותר לישראל הוא – השבת. כתורה, שהיא ספר הברית לישראל, כן השבת היא אות ברית בין ישראל לאלוהיו. אם נשארה מכל המצוות רק השבת, היתה היא יכולה להציל את היהדות מכליון. השבת היא אבן השתיה, שממנה הושתתו כל צורות היהדות. השבת נקשרה בהגדרת העולם העברית עם המומנט האחרון של גמר בריאת העולם. ואם התורה חכתה אלף דור לישראל, חכתה השבת כ"ו דורות מבריאת העולם ועד מתן תורה. ולשבת זו, שהיא אות ברית בין ישראל לאלוהיו, הוקדש הבית. שתי קדושות, שתי בריתות. בהכרת העם העברי ערך השבת הוא לא כמטרה, כסיום, אלא המרכז. השבת עומדת לא בסוף השבוע אלא באמצע: שלשה ימים מזה ומזה, הניזונים מן היום האמצעי.

ועוד דבר: מר בלום הקים את הבית על אדמת קודש בארץ-ישראל. רבים היו הבונים שהקימו לנו בנינים למטרות טובות בכל תפוצות הגולה – אבל זרים ירשו אותם. אילו אספו את כל הכספים שהוצאו לבנינים יהודיים בגולה, אפשר היה לבנות כבר את כל ארץ ישראל. שריד ופליט לא נשאר מכל בנינינו בגולה, הכל ירד לטמיון. ואם על פי אינטואיציה יהודית הקים הנדבן הזה את בנינו בארץ אבות, הרגיש כי כאן לא יצאו הבנינים האלה מרשותנו לעולם. והוא קשר את בנינו בשלשה קנינים: ארץ ישראל, שבת ותורה. ואני מביע לו בפומבי את קנאתי שזכה לזכות משולשת כזאת. אילו עשו כמוהו וכנתן שטראוס כל נדיבי עמנו, לא היינו עומדים עלובים כעניים בפתח.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אף זה ליל סדר

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

(הוּמוֹרסקה וַרשאִית)

סירוֹטאַ (האם חייב אני להוסיף לכם: החזן ברחוב טלוֹמאַצקעֶ?) סיים את התפילה; הוא חזר במיוחד מניו-יורק.

בחשאי מתקנאים בו:

– סכום-כסף נאה הרויח שם! הלוַאי עלינו ועל עסקנינו לפני החגים!

ימים רעים היו הימים שלפני החג: חרם, עדיין מלחמה, וגם – מזג-אויר רע.

– אילו היתה לי גרגרתו שלו! – נאנח אחד מוחרם מרחוב מאַרשאַלקוֹבסקא…

ניו-יורק נעשׂית מגניט לא רק לגבי סופרים…

סירוֹטאַסיים את תפילתו.

הקהל המקומי מתחמק ויוצא בחשאי. יודעים הם מה לומר, אך לא כיצד לומר: הצורה הפולנית של איחולים לכבוד יום-טוב, ובפרט “”ויעֶלקאַנוֹץ"1 – עדיין לא נמצאה.

ה“ליטואַקים” מנגדם יוצאים מבית-התפילה ברעש:

חגים ומועדים לשׂמחה! חגים ומועדים לשׂמחה!

הקהל המקומי רוטן לא-מרוצה:

– כמה הומים ומהמים.. – ו’דוֹמוּ בּוֹזשים2 - לא סימן של דרך-ארץ…

ועולה עוד בדעתו של אחד ליטאי להכריז בקול:

– לשנה הבאה בירושלים!

בזה כבר הגדיש את הסאה. וממלמלים בפולנית כבר בקול רם יותר; כבר מחוץ לבית-הכנסת המפואר, על-גבי המדרגות:

– הכל תפשו… תחילה את הנאַלעֶבקים… ועכשיו את בית-הכנסת הגדול… ואת השׂדרה הראשית – מתאונן אחר – בבית-הקברות…

הוא הלך לקבר-אבות וראה:

– “ליטואַק ליד ליטוַאק”…


הזוג האחרון:

אחד מקומי – צילינדר, עניבה צחורה, כפפות, מגולח למשעי, אך פניו לא חגיגיות ביותר, – כבר הוא עומד למטה בסוף המדרגות וממתין לו לשני, אף הוא מקומי (אף הוא בצילינדר, עניבה צחורה, כפפות זקן מסורק נאה-נאה וגם הוא פניו לא חגיגיות כלל), שעדיין הוא צולע ויורד על קבו.

– אתה הולך הביתה? – שואל זה השני, שעה שכבר הגיע אל המדרגה האחרונה; ומאחר שלא נשמעה שאלתו, הוא חוזר ושואל בקול רם יותר:

– אתה הולך הביתה, מוֹריץ?

הנשאל מתעורר כמתוך הרהורים של עצבות


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.