#/ חיים נחמן ביאליק

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ אוֹצְרוֹת קֹרַח,

עֶשֶׂר מַכּוֹת לָאַלְמוֹנִי,

לִשְׁכֶנְתֵּנוּ דְבוֹרָה אֵין

כִּי אִם-אֹהֶל תַּבְנִית קֵן,

וּבַקֵּן שֵׁשׁ יוֹנִים.

אַחַת שְׁחֹרָה, אַחַת שְׁחֻמָּה,

אַחַת – יֵשׁ בְּלֶחְיָהּ גּוּמָא,

אַחַת וְאַחַת – דָּם וָאֵשׁ!

מִי לֹא-יֶאֱהַב כָּל-הַשֵּׁשׁ –

גֹּלֶם הוּא אוֹ סוּמָא.

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ יֵין קוֹנְדִיטוֹן,

וּלְאַלְמוֹנִי קְלִפַּת בָּצָל,

אַךְ אִם-תִּתְאָו כּוֹס שֶׁל יַ"שׁ

עִם צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבַשׁ –

לֵךְ אֶל-דְּבוֹרָה, עָצֵל!

בֵּיתָהּ קָטָן, צַח וְנָקִי,

תִּזְרַח צְלֹחִית, נוֹצֵץ מֵחָם,

מַפָּה זַכָּה, שִׂמְלוֹת שֵׁשׁ,

רְקִיקֵי דְבַשׁ עִם עֵינֵי אֵשׁ –

יַחַד יִתְּנוּ רֵיחָם.

אֶלֶף נָשִׁים יֵשׁ לִשְׁלֹמֹה,

לִי הֶעָלוּב “קְלִפָּה” אַחַת –

אַל-נָא יַחְשֹׁב אֵל לִי חֵטְא,

לַיְלָה אֶל בֵּית דְּבוֹרָה אֵט

וְאֶשְׂבַּע מְלֹא כַף-נַחַת.

אַךְ יִרְאוּנִי יִדְבָּקוּנִי

יוֹנִים שֵׁשׁ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה:

זוֹ עַל-כָּתֵף, זוֹ עַל-גָּב,

יָד וָרֶגֶל עֵרֶב רָב –

וְהָאֵם כַּף תִּמְחָא.