מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

#/ חיים נחמן ביאליק

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ אוֹצְרוֹת קֹרַח,

עֶשֶׂר מַכּוֹת לָאַלְמוֹנִי,

לִשְׁכֶנְתֵּנוּ דְבוֹרָה אֵין

כִּי אִם-אֹהֶל תַּבְנִית קֵן,

וּבַקֵּן שֵׁשׁ יוֹנִים.


אַחַת שְׁחֹרָה, אַחַת שְׁחֻמָּה,

אַחַת – יֵשׁ בְּלֶחְיָהּ גּוּמָא,

אַחַת וְאַחַת – דָּם וָאֵשׁ!

מִי לֹא-יֶאֱהַב כָּל-הַשֵּׁשׁ –

גֹּלֶם הוּא אוֹ סוּמָא.


פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ יֵין קוֹנְדִיטוֹן,

וּלְאַלְמוֹנִי קְלִפַּת בָּצָל,

אַךְ אִם-תִּתְאָו כּוֹס שֶׁל יַ"שׁ

עִם צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבַשׁ –

לֵךְ אֶל-דְּבוֹרָה, עָצֵל!


בֵּיתָהּ קָטָן, צַח וְנָקִי,

תִּזְרַח צְלֹחִית, נוֹצֵץ מֵחָם,

מַפָּה זַכָּה, שִׂמְלוֹת שֵׁשׁ,

רְקִיקֵי דְבַשׁ עִם עֵינֵי אֵשׁ –

יַחַד יִתְּנוּ רֵיחָם.


אֶלֶף נָשִׁים יֵשׁ לִשְׁלֹמֹה,

לִי הֶעָלוּב “קְלִפָּה” אַחַת –

אַל-נָא יַחְשֹׁב אֵל לִי חֵטְא,

לַיְלָה אֶל בֵּית דְּבוֹרָה אֵט

וְאֶשְׂבַּע מְלֹא כַף-נַחַת.


אַךְ יִרְאוּנִי יִדְבָּקוּנִי

יוֹנִים שֵׁשׁ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה:

זוֹ עַל-כָּתֵף, זוֹ עַל-גָּב,

יָד וָרֶגֶל עֵרֶב רָב –

וְהָאֵם כַּף תִּמְחָא.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בין מים למים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

חייכו השפתים,

בשעה שהלסתות שקעו ונפלו מרגע לרגע:

הגוף, נדמה, יתרוקן מדמו,

והקרקע, כמו בתוך מי-נהר עמוקים,

נשתמט מתחת כפות הרגלים. –

ג. שופמן

פרק ראשון

א

אותה המרפסת, הצרה והארוכה, היתה בדיוטה השניה של אחד הבתים בשכונת “אוהל-יעקב”, אשר בחלקת ירושלים החדשה. אל המרפסת הזאת יצאו שני פתחים מחדרי הבית: הפתח השמאלי מחדרו של שאול גמזו והשני, הימני, ממעונה של לאה גמזו, אם-שאול. מסביב-סביב לה, למרפסת, ברשות-הרבים היו אבני גיר מנופצות ולא מנופצות, בנינים חדשים וחצאי בנינים, לבנים תלויים בחבלים והדוקים בכלונסאות קטנים וכרים וכסתות מוטלים בחמה. בצדה של המרפסת, משמאלה היו שלבים רעועים קצת, עשויים לירידה כעין סולם, וסמוך להם – נתיבה קטנה, העולה מפרשת הדרכים. מאחורי הנתיבים בצלעי הבית, תקועה בחצר הפתוחה, התנשאה ערימת עפר תחוח של באר חפורה.

היה יום אביב ארצי-ישראלי לאחר הצהרים. אהודה גמזו, עלמה כבת כ"ב שאדמומית לחייה היתה שזופה קצת ותנוכי אזניה בלטו מתחת לשערותיה הדקות, המסודרות, ישבה במרפסת לבדה וקראה בחוברת של איזו הוצאה ספרותית פריודית. החמה שפכה עליה אורה.

היא קראה מתוך המחברת בקול ובהטעמה של המבטא העברי-הספרדי, לאמור:

"מים…מים… מים… – – –

"מים כחלחלים.. כחלחלים… כחלחלים… – – –

"ממסתרי משכבי, מחופי חופתי, כחול-שפתים, יצוא אצא, יחידי אל העולם הכחלחל – – –

“אהבתי את שמיכתי הכחלחלה, אהבתיה, כאהבי את הכיפה, כיפת התכלת, אשר מעל לראשיו כאהבי את עיני הישים הכחולות אשר לאהובת חלומי”… – – – –

רגע – והקוראת נשאה את מבטה אל האופק ושקעה במחשבה. שלושה גמלים עברו בשיירה, זה אחר זהו סמוך למרפסתן כשהם מקשקשים בזוגיהם. על דבשתו של אחד מהם התנועע עלם ערבי. התמונה החולפת כולה, עם המנוחה המיוחדה שבה, היתה כעין איזה סמל לאיזה דבר; אבל לאיזה – לא ידוע היה.

“אני הנני בן העולם הכחלחל”…– שבה אהודה לקריאתה, לאחר שנלאה מבטה ללוות, כדרכה תמיד, את המסע העובר – אני הנני בן העולם הכחלחל". והוקר אוקיר את החיים הכחולים…

"בליל קיץ כחול ירחף עולמי על פני שבר התכלת; בין כוכביהם הרבים ינוצץ כוכבי יזהיר כוכבי…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.