מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

#/ חיים נחמן ביאליק

פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ אוֹצְרוֹת קֹרַח,

עֶשֶׂר מַכּוֹת לָאַלְמוֹנִי,

לִשְׁכֶנְתֵּנוּ דְבוֹרָה אֵין

כִּי אִם-אֹהֶל תַּבְנִית קֵן,

וּבַקֵּן שֵׁשׁ יוֹנִים.


אַחַת שְׁחֹרָה, אַחַת שְׁחֻמָּה,

אַחַת – יֵשׁ בְּלֶחְיָהּ גּוּמָא,

אַחַת וְאַחַת – דָּם וָאֵשׁ!

מִי לֹא-יֶאֱהַב כָּל-הַשֵּׁשׁ –

גֹּלֶם הוּא אוֹ סוּמָא.


פְּלוֹנִי יֶשׁ-לוֹ יֵין קוֹנְדִיטוֹן,

וּלְאַלְמוֹנִי קְלִפַּת בָּצָל,

אַךְ אִם-תִּתְאָו כּוֹס שֶׁל יַ"שׁ

עִם צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבַשׁ –

לֵךְ אֶל-דְּבוֹרָה, עָצֵל!


בֵּיתָהּ קָטָן, צַח וְנָקִי,

תִּזְרַח צְלֹחִית, נוֹצֵץ מֵחָם,

מַפָּה זַכָּה, שִׂמְלוֹת שֵׁשׁ,

רְקִיקֵי דְבַשׁ עִם עֵינֵי אֵשׁ –

יַחַד יִתְּנוּ רֵיחָם.


אֶלֶף נָשִׁים יֵשׁ לִשְׁלֹמֹה,

לִי הֶעָלוּב “קְלִפָּה” אַחַת –

אַל-נָא יַחְשֹׁב אֵל לִי חֵטְא,

לַיְלָה אֶל בֵּית דְּבוֹרָה אֵט

וְאֶשְׂבַּע מְלֹא כַף-נַחַת.


אַךְ יִרְאוּנִי יִדְבָּקוּנִי

יוֹנִים שֵׁשׁ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה:

זוֹ עַל-כָּתֵף, זוֹ עַל-גָּב,

יָד וָרֶגֶל עֵרֶב רָב –

וְהָאֵם כַּף תִּמְחָא.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

טעות נעימה

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

לצאת ה“רביבים”


“קובץ ספרותי רביבים (א.) נערך על ידי י. ח. בְּרֶנֶר” – כך רשום על גבי השער, כך ולא יותר. קצר ופשוט. קצור זה עושה רושם טוב מיד, וכשאתה מעביר עין על פני הקובץ עצמו הרושם הטוב מתחזק. במקצת, הקובץ עדין מזכיר את ה“מעורר”, אבל רק במקצת. כאן, ב“רביבים”, נתמעטו מעשי הילדות, ונתרבו דברי ספרות. גדולות אין אף כאן. הדברים קטנים, רובם פרורים – אבל יש בהם יפים, ויש גם יפים מאוד. ואולם לא על זה אני דן. יפים, לא יפים – יבוא המבקר ויציב “ציונים”. ואליבא משנה בתריתא דשופמאן – יבוא האמן (עיין “תולעים ספרותיים”). אני – מודה אני – איני לא הא ולא הא. על מה הייתי רוצה להעיר? – על אותו ההבדל שבין ה“רביבים” ל“המעורר” בנוגע לה“טון” הכללי. משהו זה, שאחריותו כלו על העורך, הוא הנותן תבל בנעימה ושקול לפעמים כנגד הכל. איני יודע, אם אותו הבדל הוא יליד המקרה או יליד הכונה – אבל, בכל אופן, הריהו נמצא בעין – ודוקא לשבח ולא לגנאי, כמו שהייתי חושש מתחלה על יסוד “סימנים” שונים. טעיתי, אפוא, הפעם טעות נעימה ואני שמח להודיע זאת ברבים.

“המעורר” – מי מקוראיו לא יזכרהו? “מלתא דתמיהא מדכר דכירי אינשי”, והעורך עשה כל מה שבכחו – ובלבד שיעשה “המעורר” מלתא דתמיהא; ראשית, כל אותם הלחשים והקמיעות ו“השיר למעלות’ין”, שתלה העורך בשערי “המעורר” ועל משקופיו ועל מזוזותיו ושנתקלה עינכם בהם בכניסה וביציאה. זכורים אתם? “כי לעוררך אני בא, לעוררך…” – כלומר, “כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל”. זהו על המשקוף, אחר כך – “הוצאת מסדה” – כלומר, מסדה! סמוך לכאן – “המחנה הנשאר”; יש אפוא מקום לדרוש סמוכים: מסדה – והמחנה הנשאר. ברם, “מסדה” נשתקעה מיד ו“המחנה הנשאר” נשאר לפי שעה. אז יצא המכריז והכריז: - זוכרים אתם? – “יתכנסו למתיבתא שלי כל אלה, אשר חלק ונחלה להם בחוזי יהודה ונביאיה ובמתפללים לעני כי יעטוף, בגבורי המרד החסונים ובבעלי המשנה השקדנים, במנעימי זמירות הלוי ואבן גבירול ובהולכים בעקבות ר' שלמה יצחקי ורש”ל, במתכסים בטליתו של האר“י זי”ע ובנוהים אחר קברו של ר' נחמן מברצלב וכו', יקומו איש ממקומו ויגשו אל המקדש".

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.