מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

גַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן מִי יוֹדֵעַ? –

גַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ.

עוֹד טַעֲמוֹ עוֹמֵד בְּפִי וּשְׂפָתַי,

רְאִיתִיו וְלֹא אֶזְכֹּר מָתַי,

הַבְּלַיְלָה אִם בַּיּוֹם,

הַבְּהָקִיץ אִם בַּחֲלוֹם.

עִוֵּר רָאָהוּ וְאֵלָיו לֹא קָרָב,

קִטֵּעַ בָּא בִּשְׁעָרָיו,

גִּדֵּם פָּתַח דְּלָתָיו,

וְאִלֵּם סִפֵּר לִי כָּל זֹאת בִּשְׂפָתָיו.

מִי חֵרֵשׁ יָסוּר הֲלֹם,

יֵשֵׁב וְיִשְׁמַע וְיַקְשִׁיב דֹּם.


בָּתִּים בְּגַן-עֵדֶן זְעִירִים-זַעֲרִירִים,

צַחִים מִשַּׁיִשׁ וּמִשֶּׁלֶג בְּהִירִים,

גַּגּוֹתֵיהֶם לֹא תֶּבֶן וְלֹא קַשׁ,

כִּי-אִם צַפִּיחִית בִּדְבָש;

קִירוֹת הַבָּתִּים וְדַלְתּוֹתֵיהֶם,

חַלּוֹנֵיהֶם וּתְרִיסֵיהֶם,

מִן הַמִּסְדְּרוֹן וְעַד הָאוּלָם,

מִן הַמַּעֲקֶה וְעַד הַסֻּלָּם –

מַמְתַּקִּים מַעֲשֵׁה אֹפֶה כֻּלָּם.

עֵצָיו מוֹצִיאִים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים,

מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים,

שֵׁשׁ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,

מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן;

וְעוּגוֹת בְּכַרְכֹּם וּגְלֻסְקָאוֹת,

רַכּוֹת, חַמּוֹת וְנָאוֹת,

גְּדֵלוֹת שָׁם בְּכָל הַשָׁעוֹת,

וְכָל-שֶׁכֵּן לְפוּרִים וּלְחַג הַשָּׁבוּעוֹת;

וּפַלְגֵי דְבַשׁ וְחָלָב

יָרוּצוּ בְּכָל מַעֲגָלָיו;

וַחֲרִיצֵי גְבִינָה, חֲרִיצִים חֲרִיצִים,

עוֹלִים מִן הָאָרֶץ וּמְצִיצִים,

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וּקְטַנֵּי-קְטַנִּים,

קְבוּעִים בַּמִּרְצֶפֶת כַּאֲבָנִים,

וְיוֹנִים צְלוּיוֹת, הֵן וְגוֹזְלֵיהֶן,

מְעוֹפְפוֹת וּבָאוֹת אֶל הַפֶּה מֵאֲלֵיהֶן.


גְּשָׁמָיו – נִטְפֵי דְּבָש וָיַיִן,

מְתוּקִים לְחֵךְ וְתַאֲוָה לָעֵיָנִים,

כָּל הָרוֹצֶה פּוֹשֵׁט לָשׁוֹן וְלוֹקֵק,

וְשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה – רוֹקֵק.

הַשֶּׁלֶג שָׁם – אַבְקַת סֻכָּר זַכָּה,

דַּקָה מִן הַדַּקָּה,

וְהַבָּרָד – גַּרְגְּרֵי נֹפֶת מְתוּקִים,

מְעֹרָבִים בִּשְׁקֵדִים וּבְצִמּוּקִים,

כָּל אוֹכְלֵיהֶם יִזְכְּרוּ טַעֲמָם

עַד יְצַמַּח לָהֶם שְׂפָמָם.


וּמִסָּבִיב לְגַן-עֵדֶן חוֹמָה גְּבוֹהָה וַאֲרֻכָּה,

דַּיְסַת אֹרֶז כֻּלָּהּ, דַּיְסָה מְתוּקָה,

וַאֲשֶׁר יֹאמַר לָבֹא בַּיְתָה –

וְחָצָה עַד צַוָּאר בְּדַיְסָה.


וּבְשַׁעַר הַחוֹמָה כְּתֹבֶת כָּזֹאת,

מִלָּה בְּמִלָּה וְאוֹת בְּאוֹת:

"מִי עָצֵל וְהוֹלֵךְ בָּטֵל בַּבָּנִים,

מִי רוֹדֵף זְבוּבִים וְקוֹטֵל קָנִים,

הֲלֹם הֲלֹם גַּנָּה-עֵדֶן בֹּאוּ,

אֵין לַעֲצֵלִים מָקוֹם טוֹב כָּמוֹהוּ.

פֹּה יֵשְׁבוּ בְּשָׁלוֹם הַבַּטְלָנִים כֻּלָּם,

יְדֵיהֶם חֲבוּקוֹת וּשְׂכָרָם יְשֻׁלָּם:

פְּהִיקָה בְּדִינָר וּלְקִיקָה בִּשְׁנַיִם,

וּשְׂכַר שִׁיחָה נָאָה – שִׁבְעִים שִׁבְעָתַיִם,

וְכָל שְֹפַל-יָדַיִם וְזוֹחֵל עַל שְׁתַּיִם

יֵצֵא לוֹ שֵׁם בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם

מִמִּצְרַיִם וְעַד אֲרַם נַהֲרַיִם."


אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ אֲסַפֵּרָה,

וְאַתֶּם שַׁלְּמוּ לִי בִּמְזֻמָּנִים מְהֵרָה

גֵּרָה שְׁלֵמָה וַחֲצִי הַגֵּרָה.

אָמֵן וְאָמֵן.


חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

סדר של כלבים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

איני מתיירא כל-עיקר לקרוא בשמו: יבוא ויחנוק אותי…

“יענקל מקוֹנסקא-ווֹליא”… פרא-אדם!

הבעל-שם בעצמו, אותו המזג הטוב והנוח לכל הבריות, היה מקמט את מצחו, כשנראה ה“גביר”…

עלה לגדולה, קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, והוא מתייהר, ורודף אחר הכבוד; רוצה הוא דוקא להבחר בעירו לגבאי-ראשון של ה“חברה-קדישא”… ותיכף אחר הקלפי, כשלא עלה בגורל, התעבר בהרב ובהקהל; והעיר – עיר של “מתנגדים”, ולמען הכעיסם – קפץ ונסע אל הבעל-שם…

לוּ עשׂה כדבר הזה אדם פשוט, היו יורדים לחייו. אך מי ידין עם הגביר התקיף? שׂמים יד לפה – והוא נוסע…

והעיקר – אדם גס ומבוהל, והדיוט קופץ תמיד בראש:

רוצים להתפלל – כבר כבש את ה“עמוד”; “עברי” – הניחו לו! לברך ברכת-המזון, כבר הכוס-של-ברכה על כף הגביר!…

ונופל תמיד לתוך דברי אחרים. מסיחים בדברי-תורה – והוא קופץ לפתע-פתאום:

– סוסה קניתי לי, רבותי, – “צפיחית בדבש”!

וממצמץ בשׂפתיו, כאילו אכל מאכל-תאוָה.

ופעם אחת בלבל את כל המסובין אל השולחן בדבר השוט לסוס.

– לשוֹט, רבותי, גוּלת זהב טהור! וקבלתיו במתנה מיד שומר-הסף; של הגראף פּוֹטוֹצקי… מי שלא ראה שוֹט כזה…

ומשתקים אותו על-כורחו בקושי.

ועל כל אלה – קמצן שבקמצנים!

לשם נוי – קופסת-זהב לטאַבאַק בכיסו. להתהדר בה, הוא מוציאה כפעם בפעם, מבריק בה, מקיש באצבע ומתופף: יראו וישמעו! – וסוגרה, ואינו מריח… חס הוא על הוצאת האבקה! ושולח איש מן הצד את ידו אל הקופסה – הוא סוגרה במהירות נפלאה, ולוחץ את האצבעות.

אי אפשר היה, פשוט, לעמוד במחיצתו!


ופעם אחת – בא הגביר שלנו בחול-המועד של-פסח, נתעכב, ונשאר לשבות. והוא מיסב עם אנשי-שלומנו… מה יעשׂה לו אדם משלנו, אם הבעל-שם אינו רוצה להכלימו – יושב הוא…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.