רקע
חיים נחמן ביאליק
חֲלוֹם חֶזְיוֹן אָבִיב
mנחלת הכלל [?]
tשירה

כַּר וְאָחוּ פְּרָחִים עָטוּ,

וּמֵרוּח צַח יָפוּחַ

שָׁם יָנוּעוּ אַף יִנָּטוּ,

וַאֲנִי הוֹלֵךְ שָׁם לָשׂוּחַ.

הוֹלֵךְ אָנִי, אָטֶּה אָזְנִי

פְּרָחִים שָׁמָּה מַה יַּבִּיעוּ,

מַה תַּגֵּדְנָה הַחֲבַצָּלוֹת,

הַשׁוֹשַׁנִּים מַה יַּשְׁמִיעוּ…

אַלְפֵי קוֹלוֹת תִּשְׁמַע אָזְנִי…

כָּל עוֹף כָּנָף יִתְרוֹעָעוּ.

שָׁם הַזָּמִיר יֵיטִיב נַגֵּן,

הָאַלּוֹנִים כָּף יִמְחָאוּ.

וּבְמַקְהֵלוֹת שָׁם יָשִׁירוּ

הַצִּפֳּרִים וִירַנֵּנוּ,

עוֹלָלֶיהָ חֲסִידָה תִּקְרָא

עַל הַבְּרוֹשִׁים שָׁם קִנֵּנוּ.

וַאֲנִי הוֹלֵךְ – עֵינַי דִּלּוּ

אֶל יָם פֶּלֶא, יָם הַתְּכֵלֶת,

שָׁם הַשֶׁמֶשׁ רוֹחְצָה, שׁוֹחָה,

תִּזְרוֹם אוֹרוֹת כַּשּׁבֹּלֶת.

וּבִתְהוֹמוֹת יָם הָאוֹרָה

חֶזְיוֹן נָעִים תָּשׁוּר עֵינִי,

אֵיךְ הַכְּרוּבִים שָׁם יִצְחָקוּ,

שָׁם הָאֶחָד אֶל הַשֵׁנִי

בִּמְלֹא חָפְנָיו יִזְרֹק מַיִם

צַחִים זַכִּים כַּסַּפִּירִים,

וּמִשְׁנֵהוּ יַטְבִּלֵהוּ

שָׁם בַּגַּלִּים הַמְּאִירִים.

יִצְלוֹל, יַעַל עָטוּי אוֹרָה,

יִשּׁוֹם יִשְׁאַף אַף יָפוּחַ,

וּמְטַר זָהָב יֵרֵד אָרֶץ,

חֶרֶשׁ ישּׁב גַּם הָרוּח…

וּמְטַר זָהָב יֵרֵד אָרֶץ…

חִצִּים יִפְּלוּ שָׁם הַנְּטִיפוֹת,

שָׁם מִקֶּשֶׁת הָאַרְגָּמָן

וּתְפַלַּחְנָה לֵב הַ…

הוֹי! הִנֵּה בַּנְתִּי לְרֵעֲכֶן,

הַשּׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת!

– הֵן הִתְאַדְּמוּ אָף חָוָרוּ, –

בֹּשְׁנָה בֹּשְׁנָה, הַהוֹלֵלוֹת!

אֶל הַכְּרוּבִים הַנֶּחְמָדִים

הֵן נְשָׂאתֶן אֶת עֵינֵיכֶן,

וּבַלָּט אַהֲבָה תֶּהֱגוּ

אֶל הַיְקָרִים לִלְבָבֵ[י]כֶן.

עַתָּה אֵדַע אֵת אֲשֶׁר שָׂחָה

הַשּׁוֹשַׁנָּה לַחֲבַצֶּלֶת

עֵת כָּפָפָה וַתָּשׂוּחַ

אֹדוֹת שׁוֹכְנֵי יָם הַתְּכֵלֶת.

כְּרוּבֵי שַׁחַק הַנֶּחֱמָדִים,

הָגְתָה דִבְּרָה הַיְפֵיפִיָּה,

וַתִּתְאַדַּם הַשׁוֹשַׁנָּה,

וַיֶּחֱוָרוּ פְּנֵי הַשְׁנִיָּה.

גַּם הַפְּרָחִים שָׁם הִבִּיעוּ

הָגוּת רוּחָם וַיָּשִׂיחוּ

וּמֵרוּח אַט יָפוּחַ

כָּפוּ רֹאשָׁם וַיִּשּׁחוּ.

וּמִמַּעַל כְּרוּבִים שׂוֹחְקִים

רִשְׁפֵּי אֵשׁ כַּטַּל יַרְעִיפוּ

לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנוֹת אֲדָמָה,

וִילַבֵּבוּ כִּי יַשְׁקִיפוּ.

וּבְמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ

אַט יִזּוֹלוּ יִבְלֵי תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶשׁ אָבִיב בָּם רוֹחֶצֶת

תִּזְרוֹם אוֹרוֹת כַּשּׁבֹּלֶת.

וּבִתְהוֹמוֹת יָם הָאוֹרָה

צוֹלֵל שָׁמָּה מַבַּט עֵינִי,

אִתּוֹ יַחַד עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

הָהּ, לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אָנִי!..

המלצות קוראים
תגיות