בִּיקָר תִּפְאַרְתָּהּ כְּלִילַת-יֹפִי מִתְהַלֶּכֶת

כְּלֵיל בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, כּוֹכְבֵי-אוֹר כִּי יִנְהָרוּ,

צִלֲלֵי נֹעַם וּנְגֹהוֹת יַחְדָּו בַּמּעֲרֶכֶת

עַל-הוֹד פָּנֶיהָ וְעֵינֶיהָ תֹּאֲמִים חֻבָּרוּ;

מֵחֹם הַיּוֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֹז דֹּרֶכֶת,

נְעִמוֹת עֵדֶן כָּאֵלֶּה אַף-אֻמְנָם נֶעְדָּרוּ.

בַּעֲדֹף הַצֵּל אוֹ בִמְעֹט הָאוֹר כִּמְלֹא-שַׂעַר

מֵהִין עֵרֶךְ הֲדָרָהּ הַחֵצִי יִגָּרֵעַ, –

מֵקְּוֻצּוֹתֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת כְּעוֹרֵב הַיַּעַר

וּמִזִּיו צַחְצָחוֹת עַל-פָּנֶיהָ יִזָּרֵעַ;

נָוֶה לְרַעְיוֹנֵי טֹהַר מִצְחָהּ אַגַּן הַסַּהַר,

“מַה-נָּעִים שֶׁבֶת פֹּה!” קוֹל דְּמָמָה יִשָּׁמֵעַ.

וְעַל-רַקָּתָהּ, אַף עַל-לֶּחְיָהּ כְּגֶפֶן פֹּרַחַת

גַּם-בְּדוּמִיָּה וָשֶׁקֶט דֵּי-בָאֵר יַבִּיעַ –

שְׂחוֹק לֹקֵחַ לֵב, יִפְעָה כָּאֶקְדָּח זוֹרַחַת,

אוֹת כִּי כָל-יָמֶיהָ אַךְ טוֹב נַפְשָׁה הִשְׂבִּיעַ;

רוּחָהּ מִכֹּל בָּאָרֶץ יִרְוֶה שָׁלוֹם וָנַחַת

וּבְלִבָּהּ אַהֲבָה בָרָה – כְּזֹהַר הָרָקִיעַ!