הָהּ! בְּאִבּוֹ נִקְטַף הַפֶּרַח, בּעוֹד רַעֲנָן עָלֵהוּ
נֵטֶל גַּל הֶעָפָר אַל-יַכְבִּיד סִבְלוֹ עָלֵיהוּ;
עַל-מַצַּע קִבְרוֹ רַק שׁוֹשַׁנֵּי חֶמֶד תִּפרַחְנָה
וּבְמִקְלְעוֹת נִצָּנִים כִּימֵי אָבִיב תִּצְמַחְנָה,
בְּרוֹשׁ רַעֲנָן עִם-דָּלִיּוֹתָיו לוֹ יִתֵּן צִלֵּהוּ.
וּלְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁם עַל-יַד יוּבַל הַמָּיִם
תִּכֹּף כָּאַגמוֹן רֹאשָׁהּ, תֵּתֶצֶּב עַצָּבֶת,
תֶּהְגֶּה בַהֲלָךְ-נֶפֶשׁ, חֲלֹמוֹת תַחֲלֹם בַּצָּהֳרָיִם,
חֶרֶשׁ תִּצְעַד אֶרֶץ, בַּלָּט אֶל קֶבֶר קֹרָבֶת…
הֹזָה! הֲכִי קוֹל צְעָדַיִךְ יָעִיר יְשֵׁנֵי הַמָּוֶת?!
סֹבִּי לָךְ! אָמְנָם יָדַעְנוּ כִּי הֵמְיָתֵנוּ הֶבֶל
כִּי לֹא יַאֲזִין מָוֶת אֶל-זַעֲקַת שֶׁבֶר וָבֶכִי,
אַךְ הַלְבַעֲבוּר זֹאת נֶחְדַּל עוֹרֵר קִינָה וָאֵבֶל?
הַעַל-כֵּן יָנוּס יָגוֹן, תִּמַּח דִּמְעָה מִלֶּחִי?
וָאַתְּ, עֵת לִשְׁכֹּחַ תּוֹרִינוּ בְּשֵׂכֶל מִלָּיִךְ
פָּנַיִךְ מֶה-חָוְרוּ, מִדְּמָעוֹת רֻטְבוּ עֵינָיִךְ!