בּוֹכִיָה מִתְאַבֶּלֶת אוֹתָךְ חָזִיתִי

וּרְסִיסֵי דִמְעָה עַל-עֵינַיִךְ תְּכֵלֶת,

אֶגְלֵי טַל אוֹרֹת אָז לִרְאוֹת דִּמִּיתִי

עַל-דּוּדָאֵי השָּׂדֶה וַחֲבַצֶּלֶת;

חֲזִיתִיךְ צֹהֶלֶת, שְׂמֵחָה גַם-שׂחֶקֶת

וּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ יַחַד אוֹרוּ נָהָרוּ –

מִבְּרַק קַרְנֵיהֶן אָסְפָה נָגְהָהּ בָּרֶקֶת

וּפְנֵי הַסַּפִּיר בּוֹשׁוּ גַם-חָפָרוּ.

כַּשֶּׁמֶשׁ בְּעַד-עָבִים עֵת תִּשְׁלח קַרְנָיִם

תָּפִיץ אוֹר נֹעַם בִּיקָר שְׁלַל-צֶבַע

גַּם כִּי-תָבוֹא, יִנָּטוּ צִלֲלֵי ערְבָּיִם,

נִכְחָהּ יוּפָזוּ כָּל-רֹאשׁ הַר וָגֶבַע,

כֵּן מִשְּׂחוֹק שְׂפָתיִךְ יוּצַק שׂבַע שְׂמָחוֹת

אֶל-חדְרֵי נֶפֶשׁ זֹעֵפָה וְנֶעְכָּרָה,

אַחֲרָיו עוֹד יָאִיר נְתִיב נֹגַהּ צַחְצָחוֹת

וּבְמַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב יוֹפַע כְּמוֹ-נְהָרָה!