הָהּ מִרְיָם, מִרְיָם, מַה-מַּר גּוֹרָלִי עָתָּה!
בְּעַד-דָּמֵךְ הַנָּקִי יִשָּׁפֵךְ דָּמִי כַּמָּיִם,
נֶפֶשׁ לָקְחָה נָקָם – נָמוֹגָה וָחָתָּה,
נֹחַם נוֹרָא מֵרֶגע לָרֶגַע יִגְדַּל כִּפְלָיִם…
הָהּ מִרְיָם, אַיֵּךְ? אֵיפֹה תִתְגּוֹרָרִי?
לֹא תִשְׁמְעִי מְרִי שִׂיחִי עִם-דִּמְעוֹת עֵינָיִם,
לוּ הַקְשֵׁב יָכֹלְתְּ – הֲלֹא לַעֲוֹנִי תְכַפֵּרִי
אַף-כִּי בְּעַד-קוֹל זַעֲקָתִי סֻגְּרוּ שָׁמָיִם.
הֲכִי אָמְנָה מֵתָה הִיא? הַאִם עֲשׂה הֵעִיזוּ
אֲשֶׁר-דִּבֵּר-פִּי בְּשִׁגְעֹנִי, בְּאֵשׁ קִנְאָתִי?
פַּחְזוּתִי וְכַעֲשִׂי בְּעֹכְרָי, רוֹחִי הִרְגִּיזוּ,
עָלַי תִּתְעוֹפֵף חֶרֶב אָכְלָה רַעְיָתִי…
אָכֵן קָרָה גוּפָתֵךְ… הִנָּך נִגֶּפֶת!
רַק לַשָּׁוְא יִכְמַהּ בְּשָׂרִי וּתְכַל לּבָּתִי
אֶל-נֶפֶשׁ זַכָּה בָּדָד מָרוֹם מְרַחֶפֶת, –
עֻפְּלָה נַפְשִׁי עֲזוּבָה, פַּסּוּ יִשְׁעִי וְתִקְוָתִי!
הָלְכָה וְאֵינֶנָּה נֹשֵׂאת כֶּתֶר כָּמוֹנִי
וְעִמָּהּ יָרְדוּ קֶבֶר כָּל-שׂשׂוֹן וְתוֹחֶלֶת;
שׂרֵק מִכֶּרֶם יְהוּדָה גָּדַעְתִּי בַחֲרוֹנִי
אַךְ לְמַעֲנִי הִבְשִׁיל עֵנָב, פָּרַח כַּחֲבַצֶּלֶת.
בִּי הֶאָשָׁם – גַּם-לִי תֹּפֶת וָשַׁחַת,
לִבִּי, לִבִּי מָעוֹן אֶל-מָוֶת וּמְשַׁכֶּלֶת…
כִּגְמוּל יָדִי הוּשַׁב לִי – יְקוֹד אֵשׁ קֹדַחַת,
אֵשׁ לֹא-תִכְבֶּה נֶצַח, עֲדֵי-עַד אֹכֶלֶת!