מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אהבת דוד ומיכל: שיר שלישי

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֵן שָׁם יֵט שֶׁמֶשׁ לִמְקֻצְעוֹת שָׁמָיִם

וּקְרָנָיו אֶל סַלְעֵי הַיָּם נִפָּצוּ,

וּשְׁבִיבָיו שָׁבוּ מִנִּבְכֵי הַמָּיִם

וַהֲמוֹן כּוֹכְבֵי אוֹר בָּרוֹם יִתְרוֹצָצוּ.


בֵּין בַּדֵּי שִׂיחִים הַצְּנוּפִים כַּצָּפֶת,

כִּפְנֵי יֶלֶד תָּמִים כִּי יִשְׁתַּעְשֵׁעַ,

יִפְעַת עֲרָבוֹת וּתְכֵלֶת נִשְׁקֶפֶת

וּרְנָנִים יַשְׂבִּיעוּ אֹזֶן שׁוֹמֵעַ.


אַךְ רָאשֵׁי הָרִים כַּעֲנָקִים יַעֲמֹדוּ

וּלְמֵזַח יַחְגֹּרוּ עָבֵי שָׁמָיִם

וּשְׁחָקִים כַּעֲנָקִים עַל צַוָּאר יַעְנֹדוּ,

עוֹד יָפֹזוּ מִזְּהַב שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.


כִּפְנֵי גִבּוֹר עֹז כִּי יִתַּם הַדֶּרֶךְ,

כִּיקַר חֶסֶד אֵל. כִּפְנֵי קֹשֶׁט סֶלָה,

כַּעֲלִיצוּת אִישׁ לֵאלֹהוֹ יִכְרַע בֶּרֶךְ;

כֵּן הוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עֵת תָּסוּר אֹהָלָה;


וּקְשֵׁי יוֹם רַבִּים לָהּ יִשְּׂאוּ עֵינַיִם,

כִּי כִּיפִי צַלְמָהּ תּוֹחַלְתָּם יַכִּירוּ,

כִּי הִיא הַסֹּכֶנֶת בִּדְבִיר הַחַיִּים

וַאֲפֵר הָעֲתִידוֹת קַרְנֶיהָ יָסִירוּ.


אֶל סוֹד אֲדֹנָי בָּעֶרֶב הִיא בָאָה,

אֶל אוֹצַר שַׁדַּי בּוֹ עִתִּים נִצְפָּנוּ;

וַתַּקְשֵׁב וַתִּשְׁמַע ­– וּבְעֵת יָצָאָה

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם הִיא תִפְתָּר לָנוּ.


וּבְמַעֲרֵה-גֶּבַע צֵל שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת

עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן רָם מַה-יֵּשֶׁב שָׁם עֶלֶם,

נִבְלוֹ בִּימִינוֹ אֶל רֹאשׁוֹ מִשְׁעֶנֶת

וַעֲצָמָיו לִרְגָעִים יִרְהוּ כַּצֶּלֶם?


הַס, רוּחַ סֹעָה! אַל אָזְנִי תַּפְרִיעַ –

כֵּאֲנָחָה שָׁמַעְתִּי בִּלְבַב הַיָּעַר!

דֹּם, שֶׁמֶשׁ נֶחְבָּא עַל קַצְוֵי רָקִיעַ –

כֵּדִּמְעָה אֶחֱזֶה עַל לֶחֱיֵי הַנָּעַר.


הוֹי מָרֵי נֶפֶשׁ וּקְשֵׁי יוֹם וָרוּחַ,

שִׁכְנוּ בַסֶּלַע וּתְנוּ רֹאשְׁכֶם מָיִם,

וִיחִי לִבְּכֶם אָז, גַּם רוּחֲכֶם יָנוּחַ,

כִּי נִטְפֵי טַל אוֹרוֹת נִטְפֵי עֵינָיִם.


נַעַר אַדְמוֹנִי הוּא וִיפֵה עֵינָיִם –

דָּוִד הָרֹעֶה – מִי לֹא יַכִּירֶנוּ?!

אַךְ מַה-יַּחֲפֹשׂ בִּפְנֵי שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם?

אָשְׁרוֹ וּמְנוּחָתוֹ כִּי גָזוּ מֶנּוּ!


שָׁלוּחַ כַּצְּבִי, קַל רֶגֶל כָּעֹפֶר,

אַךְ רוָחַ לַמֶּלֶךְ מָצָא מַרְגוֹעַ,

עָלָה הַמְנַגֵּן אֱלֵי רֹאשׁ הַר שָׁפֶר

הַנִּשְׁעָן לִדְבִיר מַלְכוּת בַּמִּקְצֹעַ.


וּבְפִיו יָשִׁיר וִינַגֵּן עַל נִבְלֵהוּ

לַרְנִין אֶת נַפְשׁוֹ כִּי חֻבְּלָה נֶעֱטָפָה:

כִּי גַם רוּחוֹ הַטּוֹב סָר מֵעָלֵיהוּ

עֵת מִיכַל כַּשַּׁחַר אֵלָיו נִשְׁקָפָה.


שָׁם תַּחַת שִׁמְשׁוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ-חַיֵּיהוּ

עֵינָיו כִּמְפַלֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ נִטָּעוּ:

שָׁם יִשְׁפֹּךְ בַּכִּנּוֹר הֶגְיוֹן רוּחֵהוּ

וּבְקוֹל יוֹנִים הֹגוֹת מִלָּיו נִשְׁמָעוּ:


"אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁלֹּא הֶעְפִּיל גָּבוֹהַּ,

לֹא בִּקֵּש לוֹ הוֹד לֹא מָצָא לוֹ נֹהַּ,

לֹא הֵמִיר הַדָּבְרוֹ בִּדְבִירֵי מֶלֶךְ

וּבְכִסֵּא וּבְשַׁרְבִיט דָּרְבָן וָפֶלֶךְ.


בְּנוֹת רֹעִים יִנְוֶה נֹעַם וָאֹשֶׁר,

שָׁם תָּנַח הַצְּדָקָה, יִשְׁכּוֹן הַיֹּשֶׁר,

שָׁם יֹאמַר הַלֵּב:“רַב לִי!” בִּמְלֹא שֹׁעַל,

שָׁם זָרָה תַּאֲוָה, שָּם נָכְרִי הַמָּעַל.


וּבִשְׁאוֹן הַחַיִּים רֹגֶז וָעֵשֶׂק!

לִשְׂבֹּעַ בַּטּוֹב לֹא יִתֵּן הַחֵשֶׁק,

בַּעֲקֵב הָעֹשֶׁר אֹחֶזֶת יַד עֹנִי

וּבְצֵל תַּאֲוָה בִּקְּעוּ בֵיצֵי צִפְעוֹנִי.


וּדְבִיר מָלֵא עֹשֶׁר מַה-יִּתֵּן לָנוּ?

לֹא יוּכַל יַשְׂבִּיעַ הָעֲלוּקָה בָּנוּ:

בֵּית מֶלֶךְ בָּאתִי וּמְנוּחָה שֻׁדָּדְתִּי

וּבְחָרְמֵי אַהֲבָה אֵין תִּקְוָה נִלְכָּדְתִּי.

מִי יַמְרִיא לַמָּרוֹם יִסַּק שָׁמָיִם

יִגְרַע אֵלֵינוּ שֶׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם,

מִי סִתְרֵי עוֹלָם יַחֲשֹׂף אֶל עֵינֵינוּ

וּכְבוּדָה מִפְּנִימָה מִי זֶה יַרְאֵנוּ?


מִי יִתְּנֵנִי רֹעֶה אָשׁוּב בֵּית לֶחֶם,

אֶתְפֹּשׂ מַקְלִי בַּכָּף, יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם,

בַּאֲגַם בָּאָחוּ אֶל צֹאנִי אָשׁוּבָה,

כִּשְׁתִיל זַיִת רַעֲנָן אָשׁוּב אָנוּבָה.


וּמִי יִתְּנֵךְ רֹעָה, אַתְּ יוֹנַת אֵלֶם!

לִרְעוֹת שׁוֹשַׁנִּים שָׁם בֵּינוֹת לַתֶּלֶם,

נֵרֵד בַּנְּרָדִים,בַּכְּפָרִים נָלִינָה!

מִפִּרְחֵי הַכַּרְמֶל זֵר לָךְ אָכִינָה".


כֵּן נֶפֶשׁ הַמְנַגֵּן אַט הִתְעַטָּפָה

רַק אֹזֶן הָרוּחַ שִׂיחוֹ שָׁמָעָה;

הָרוּחַ כַּצֵּל עַל פָּנָיו חָלָפָה,

אַנְחָתוֹ וּבִכְיוֹ אִתָּהּ נָשָׂאָה.


אַךְ לֹא לַשָּׁוְא יֶאֱנֹק לֵב חַף מִפֶּשַׁע!

כִּי עַל כָּל נֶעְלָם יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

יֵשׁ עוֹזֵר חֵלְכָּאִים, יֵשׁ מַלְבִּישׁ יֶשַׁע,

יֵשׁ מוֹחֶה דִמְעָה מֵעַיִן דּוֹמָעַת.


מַלְאָכָיו רוּחוֹת – הֵמָּה לוֹ יִשָּׂאוּ

כָּל רִנָּה וּתְחִנָּה הֶגְיוֹן וָרָחַשׁ –

הֵם גַּם אֶל אָזְנֵי בַת מֶלֶךְ נָשָׂאוּ

אַנְחוֹת נֶפֶשׁ רֹעֶה עֵת צָקָה לָחַשׁ.


כִּי לֹא עוֹד מוּזָר לִלְבַב בַּת הַמֶּלֶךְ

הָיָה דָּוִד הַמְנַגֵּן מֵאֶפְרָתָה,

לֹא עוֹד רֹעֶה אֹרַח וָהֵלֶךְ

כִּי אִם אֲהוּב לִבָּהּ, נַפְשָׁהּ רָצָתָה.


עוֹד דִּמְמַת הַשְׁקֵט מִסְּבִיבוֹ שָׁלָטָה

חִישׁ – בַּהֲדַר סַהַר בִּתְכֵלֶת רָקִיעַ

וּכְלִבְנַת שֶׁנְהָב בְּאֶשְׁנָב נִבָּטָה

וִיפִי קוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו הִגִּיעַ:


"אַל נָא, עֶלֶם נָבָר, אַל תִּתְיַפֵּחַ!

תַּאֲוַת נַפְשְׁךָ תַּאֲוָתִי גַּם אָנִי;

מִיּוֹם בִּדְבִיר אָבִי בָּאתָ אוֹרֵחַ

נַעֲלָמָה אֲנִי, יֵינְךָ עֲבָרָנִי.


בִּמְעוֹן סֵתֶר עַד כֹּה דּוּמָם חָיִיתִי,

עוֹד קָפְאוּ הֶגְיוֹנַי, עוֹד לֹא אָהָבְתִּי;

בִּמְאוֹר פָּנֶיךָ אוֹר גָּדוֹל חָזִיתִי,

הֱקִיצוֹתִי – לָנוּחַ עוֹד לֹא שַׁבְתִּי!


אִם אָמְרִי אֶשְׁכָּחֲךָ עָצְבִּי אָפִיגָה

וּבְבֵית סֵתֶר לֹא תֹאחֲזֵנִי עֵינֶךָ,

לַשָּוְא אַךְ אִיגָע, אַךְ שֶׁקֶר אַבְלִיגָה.

כַּאֲשֶׁר אֵלֵכָה שָׁם הוֹלְכִים פָּנֶיךָ.


וּמָה אֶתְחַמָּק? מָה אֲמָרִים אֶרֶב?

דֹּדֶיךָ, דָּוִד, טוֹבוּ לִי מִיָּיִן!

עַל כָּל הֶגְיוֹן לֵב עָמֹק בִּי בִּקֶּרֶב

רֻקָּמָה תַּבְנִיתְךָ כָּאִישׁוֹן בָּעָיִן.


מִבְּנֵי אָדָם כֻּלָּם הֵן יָפְיָפִיתָ

וּבִשִׂפְתוֹתֶיךָ הוּצַק חֵן וָשֵׂכֶל

בִּרְכוֹת טוֹב מֵאֱלֹהִים כִּמְעִיל עָטִיתָ –

עַל כֵּן אַהַבְתִּיךָ, נַפְשִׁי לָךְ תֵּכֶל.


אַל תָּשִׁית לֵב כִּי מֶלֶךְ הוֹלִידָנִי

וּבִנְוֹת רֹעִים כִּי גֻדַּלְתָּ אָתָּה,

אוֹ יָרוּם שִׁמְךָ לִמְרוֹם שִׁבְתִּי אָנִי

אוֹ מִמְּרוֹם שִׁבְתִּי אֵרֵדָה לָךְ מָטָּה.


חֲגוֹר חֶרֶב עַל יָרֵךְ, הַמְנֵצֵּחַ!

הָאַהֲבָה מָגֵן לָךְ רוּחָהּ בָּךְ תָּעֵר;

בִּדְבָרָהּ אֱמֶת תִּהְיֶה גַּם צוֹלֵחַ

וִימִינְךָ תּוֹרְךָ נוֹרָאֹת בַּשָּׁעַר.


עֲזוֹב כִּנּוֹר וָנֵבֶל וּלְמַד קָשֶׁת

וִיהִי הוֹדְךָ גִּבּוֹר לָחֶם וָקָרֶץ:

שָׁם בַּפַּס דַּמִּים הַגִּבּוֹר לִפְלָשֶׁת

מִשְּׂאֵתוֹ יָגוּרוּ אֵלֵי הָאָרֶץ,


וּבְהֵיכָלוֹ נָמוֹג גַּם לֵב הַמֶּלֶךְ,

וּלְהַכּוֹת אוֹיְבוֹ זֶה אִישׁ כִּי יַצְלִיחַ

בֵּיתוֹ יַעַשׂ חָפְשִׁי, אוֹתוֹ שַׂר פֶּלֶךְ,

בִּתּוֹ לוֹ אִשָּׁה – בִּשְׂכָרוֹ הִבְטִיחַ"…


טֶרֶם כִּלְּתָה – וּשְׂפָתֶיהָ נֶאֱלָמוּ

כִּי גֶדַר הַצְּנִיעוּת פָּרְצוּ מִלֶּיהָ,

מִמִּכְסֵה בּוּשָׁה פָּנֶיהָ רָעָמוּ

וּבְחָסוּת חֶדְרָהּ חִישׁ נָעוּ רַגְלֶיהָ.


יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

אל תיעזב הגולה לנפשה

מאת דוד בן־גוריון (מכתבים)

ל… בירושלים

– – – הגעתי לוארשה ביום א' בבוקר (21.6.36) והפלגתי באוירון ביום ג' בבוקר. שני ימי שהותי היו ימים ארוכים, ללא הפסקות כל שהן.

היו לי שלוש מטרות בביקור זה:

א. לבחון את תגובת היהדות הפולנית למאורעות בארץ.

ב. להעמיד את המרכז הראשי באירופה על מצבנו בארץ ובאנגליה כהוויתו.

ג. לגייס ולהפעיל את תנועתנו בפולין. – – –

במועצה המורחבת של המפלגות ביון א' בבוקר הבעתי השתוממותי על השאננות, חוסר‑החרדה והפסיביות השוררים בקרב הציונים בגולה. גידול כוחנו הישובי מטעה, כנראה, את ציבורנו ומעלים ממנו את הסכנה, סכנה משולשת, הצפויה גם לישוב וגם לציונות כולה: סכנת החיים והרכוש, סכנת חורבן כלכלי, סכנת מדיניות אנטי‑ציונית בעקב המהומות. – – –

יתכן, שהאופי המיוחד החדש של המאורעות גרם לכך. הפעם לא היתה טרגדיה מזעזעת כמו בחברון ב- 1929 או בבית‑החלוצים ביפו ב-19211; העליה לא נפסקה, ויש רושם – לא לגמרי בלתי‑נכון – על כוח גדול של הישוב. ויש גם רצון רב – ובמידה ידועה, יש גם יסוד לכך – להאמין שאין הממשלה, לפחות בלונדון, נגדנו.

יתכן, שמצב‑הבלהות של היהדות הפולנית גופה, מצב של פוגרום פרמננטי, גם פוליטי וגם פיסי, גם גלגלי וגם מוסרי, – טמטם את הרגשות. דלות מבהילה, עלבון עובר כל גבול, יאוש שחור וחוסר‑אונים, חדלון‑ישע וחוסר‑מוצא, ואין כל שמץ של תקוה להטבה, להגנה עצמית. וכנראה קשה באופן נפשי ליהודי פולני ולציוני פולני להניח, שגם התוחלת היחידה והאחרונה אף היא בסכנה. יש איזו השראה משיחית במובן שלילי – לא תגבורת האמונה בכוחות עצמיים וחישול הרצון, אלא הזיה מופשטת. אחרת אולי לא היו יכולים להתקיים בגיהנום זה. הרגשתי זאת באסיפה הפומבית. אני דיברתי על הקשיים הפוליטיים והסכנות החמוּרות, ובאולם היתה התלהבות ללא גבול, כאילו הבאתי בשורת המשיח.

אולם כשדנתי בישיבות הבאות על פעולה – לא ראיתי את הנכונות וההמרצה שאפשר היה לצפּות להן בימים אלה. …


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.