רקע
חיים נחמן ביאליק
mנחלת הכלל [?]
tשירה

כָּל-הָעוֹלָם טוֹבֵעַ בָּאוֹר וּבַשִּׁיר,

אוֹצְרוֹת חַיִּים לֹא-שְׁעַרְתִּים מִסָּבִיב מִתְרַחֲשִׁים,

וּבַמִּשְׁעֹל הַנִּמְתָּח בֵּין יַעַר וָנִיר

שְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וּמַחֲשִׁים.

אָנוּ הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים, לִשְׁבִילֵנוּ אֵין קֵץ,

אֲפָפוּנוּ שִׁבֳּלִים, כִּתְּרוּנוּ צִפֳּרוֹת,

וּבַחֲנִיתוֹת שֶׁל-זָהָב יִפְגָּעֵנוּ כָל-עֵץ

וּבְצֶאֱלֵי צַמָּרוֹת.


הַדְּמוּת כְּרוּב אִם עָב קַלָּה בְּרוּם עוֹלָם רִפְרֵפָה?

אַךְ גַּם-הִיא חִישׁ הִפְלִיגָה לִמְדִינַת הַיָּם –

וְאֶת-הִרְהוּרִי הַטָּהוֹר כָּמוֹהָ וָרָם

נָשְׂאָה עִמָּהּ לָנֶצַח עַל-כְּתֵפָהּ.

וְשׁוּב זֹהַר רָקִיעַ, וְשׁוּב תְּכֵלֶת בְּלִי-סוֹף,

אַתְּ הוֹלֶכֶת בְּרֹאשׁ וַאֲנִי כָרוּךְ אַחֲרָיִךְ,

וּבְקָמוֹתָיו הַמְלֵאוֹת הִשְׂתָּרַע הַנּוֹף,

וְהַכֹּל בָּהִיר בּוֹ כְּמוֹ בְעֵינָיִךְ.


רֶגַע אֶחָד לִי נִדְמָה: בַּיַּעַר הַלָּז,

הַמַּאֲפִיל וּמַשִּׁיב צִנָּתוֹ עָלֵינוּ,

גָּנוּז מַטְמוֹן מִסְתָּרִים, הַמְשֻׁמָּר מֵאָז

וּמֵעוֹלָם לִשְׁנֵינוּ –

פִּתְאֹם רָחֲפָה הַקָּמָה – וּמִפֶּה אֱלֵי-פֶה

עָבַר רֶטֶט קַרְנַיִם עַל-פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס.

הוֹ, מִי הִשְׁלִיג עָלֵינוּ – וּבְשֶׁפַע כָּזֶה,

חֵיל צִפֳּרוֹת לְבָנוֹת?


וְהִנֵּה נִקְלְעָה צִפֹּרֶת כְּפֶרַח בִּקְצֵה

שְׂעַר מַחְלַפְתֵּךְ הַמְפַזְּזָה עַל-הַמַּחְגֹּרֶת,

וּכְמוֹ רָמְזָה לִּי: בָּחוּר, קוּם שְׁקָה-לָּהּ, וּדְמֵה

אֵלַי הַצִּפֹּרֶת!

אוּלָם אַתְּ – הַהִרְגַּשְׁתְּ בַּצִּפֹּרֶת וָבִי?

הַהִרְגַּשְׁתְּ, כִּי גַּם-נַפְשִׁי נְתוּנָה בַשְּׁבִי,

וּמְפַרְפֶּרֶת וּתְלוּאָה, וּמְצַפָּה לִישׁוּעָה

בְּמַחְלַפְתֵּךְ הַקְּלוּעָה?


וּבְעֵינַיִךְ שׁוּב אָצִיץ וַאֲבַקֵּשׁ שָׁם תְּשׁוּבָה –

וּכְבַתְּחִלָּה הֵן צְנוּעוֹת, שְׁתֵּי יוֹנֵי הַחֵן;

מַה-לִּי צְנִיעוּת עֵינַיִךְ – וּמַחְלַפְתֵּךְ מְשׁוּבָה,

הִיא אוֹמֶרֶת לִי: הֵן!

מַהֲרִי, מַהֲרִי, אֲחוֹתִי, נָבוֹאָה הַיַּעֲרָה,

תַּחַת חֻפַּת אֲשֵׁרָיו לָךְ כָּל-נַפְשִׁי אָפִיקָה,

וְאֶת-כָּל-אַהֲבָתִי הַתְּלוּיָה בְשַׂעֲרָה

נָמִית שְׁנֵינוּ בִּנְשִׁיקָה.


מרוזי, תמוז, תרס"ד.

המלצות קוראים
תגיות