מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים, מִמְּקוֹמוֹת נָדַדְתִּי,
כְּצִפּוֹר מִיָּם אֶל-בֵּית אִמִּי חָרַדְתִּי.
    
וְשֵׁנִית לְפָנַי הַמְּקוֹמוֹת הַחֲבִיבִים,
הַקְּרוֹבִים אֶל-לִבִּי וּלְבָבִי מַעֲצִיבִים;
    
וְשֵׁנִית הַתְּמוּנוֹת הַנְּעִימוֹת לִקְרָאתִי,
שֶׁכֹּה כָלְתָה עֵינִי רַוֹּתָן דִּמְעָתִי,
    
שֶׁכֹּה צָמְאָה נַפְשִׁי לִבְכּוֹת עַל-צַוָּארָן,
לְחַבְּקָן וּלְנַשְּׁקָן וּלְחוֹנֵן עֲפָרָן.
    
מִכֹּל תַּנְחוּמוֹתָיו אֵל הוֹתִיר לִי שְׁתָּיִם:
זִכְרוֹנוֹת מַדְאִיבִים עִם דִּמְעוֹת עֵינָיִם.
    
וְגַם יְמֵי עָנְיִי וּנְדוּדֵי גָלוּתִי
לֹא מָחוּ מִלִּבִּי זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי,
    
הַחֲתוּמִים בְּנַפְשִׁי וּנְשׂוּאִים עִמָּדִי,
כַּחוֹתָם עַל-לִבִּי, כַּחוֹתָם עַל-יָדִי;
    
וְגַם דִּמְעוֹת עֵינַי בַּנֵּכָר הוֹרַדְתִּי -
אֶל-נֹאדֵךְ נָפָלוּ, עֲרִישַׂת מוֹלַדְתִּי!
    
וּבְאֶרֶץ מֶרְחַקִּים - גַּם-שָׁם לֹא מָצָאתִי
יַד חֶסֶד שֶׁתִּמַח מִפָּנַי דִּמְעָתִי.
    
וּמְלֵאָה כְּיוֹם הוֹצֵאתִיהָ, הֵבֵאתִי
אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עִמָּדִי אֶל-בֵּיתִי.
    
וּכיוֹם עֲזַבְתִּיה, מְלֵאָה וּרְוָיָה,
מָצָאתִי גַם-כּוֹסֵךְ - הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה!
    
זֶה עָנְיֵךְ, זֶה לַחֲצֵךְ, זֹאת קַדְרוּת פָּנָיִךְ -
מַה-כָּבֵד הֶעָנָן הָרֹבֵץ עָלָיִךְ!
    
אַף-נֵטֶף מַר אֶחָד לֹא נִגְרַע מִכּוֹסֵךְ -
אֵל אָסַף אֶת-שְׁלוֹמֵךְ, אֵל שָׁכַח חַנּוֹתֵךְ.
    
מִי יֵדַע הַדְּמָעוֹת שֶׁעוֹד תִּשָּׁפַכְנָה,
הַסּוּפוֹת שֶׁעוֹד עַל-רֹאשֵׁנוּ תָּגַחְנָה -
    
עַד-פְּרֹץ רוּחַ טוֹבָה, חֲזָקָה, נֶאְדָּרָה,
שֶׁתּוּכַל לִתְקֹעַ הָעָב הַמִּדְבָּרָה;
    
שֶׁתִּמַח הֶעָנָן הַסוֹכֵךְ שָׁמֵינוּ
מֵעֲלוֹת צַעֲקָתֵנוּ, מֵעֲבֹר תְּפִלָּתֵנוּ...

תרנ"א.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אב ובנו

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

בין ארבעה אחים גדל שמואל חריף. חמישי לבטן ויחד עם זאת בן זקונים היה להוריו. הוא נולד חלש בטבעו, עלול לכל מיני פורענויות וחליים רעים. כננס בין ענקים היה בין אחיו, שכולם היו בריאים, בעלי-גוף בעלי-קומה. והוא היה כחוש, זעיר ושדוף.

אבל הקדוש-ברוך-הוא אינו מקפח את קיומה של כל בריה ובריה בעולמו. הפשפשים הם עם לא עז, מחוסרי אברי-הגנה, חננם השם-יתברך בריח רע, שמגין עליהם.

וגם שמואל נולד וכלי-זינו עמו. צעקני היה, וזה היה מגינו. קשה היה לעמוד בפני קולו המנסר, וזה הועיל לו, שלא הניחתהו אמו לרעוב אף רגע אחד. את כל חייה היתה נותנת לו, ובלבד שישקע קולו. פעמים שהיתה כורעת על עריסתו לשעות ארוכות ולא הוציאה את דדה מפיו, שמא יחדש בכייתו.

השתעשע הילד וטיפס על הכסא ונפל משם, מיד מבהילים עליו את כל הרופאים, שמא יתחלה ולא תהיה תקומה לבני-הבית מפני צעקותיו. אכל הילד אכילה גסה והקיץ בלילה מתוך כאב-בטן, מיד העירו עליו את בית-המרקחת ובחנו עליו את כל התחבולות-הדוחות, ובלבד שייפדו מהר מצעקותיו.

ממיעוט אכילה ורעבון לא סבל הילד מעולם.

אחיו הורגלו להותיר ביחס אליו על מידותיהם ולוותר משלהם, ובלבד שלא יתנפל עליהם בצעקותיו.

קצת עריץ היה הילד בקולו על בני-הבית. כוחו בפיהו.

כשהגדיל קצת, החליף את כלי-זינו. את הצעקות, באנחות והתאוננות. מתאנח היה לעתים תכופות ומתאונן על חולשת-גוף, על דאבון-לב, על אפיסת-כח ועל כל מיני מכאובים שלא ידע לקראם בשמם. וגם אנחותיו היו ‘מלוחות’ ומרגיזות כל-כך, עד שקשה היה לעמוד בפניהן. טיפה מרה היו זורקות בחיי אחיו העליזים. אפילו על חתן תחת חופתו היו יכולות להשפיע עצב.

הוא אמנם לא היה מתכוון כלל להטיל טיפה מרה בחיי בני סביבתו. ולא עוד אלא שגם הוא-גופו לא היה כלל מבעלי מרה-שחורה. אוהב היה את השמחה שבחיים. כל אנחותיו לא היו אלא מעין הזדרזות והגנה על עצמו. “אדם, כשהוא חש באיזה מאבריו,” כך היה לומד ומלמד את אחרים, “צריך הוא להכריז על עצמו בשעתו, כדי שיחישו לו עזרה, שמא יאחר את השעה ויבוא לידי סכנה.”

הרגיל את בני-הבית שיחמלו עליו.

בין כך ירד אביו ממדרגתו. קשה היה עליו לשלם שכר לימוד בעד חמישה בנים. עמד והפסיק בחינוך ארבעת הגדולים, ועסק רק בחינוכו של בן-זקוניו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.