מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ואם ישך מוציא במספר]

מאת: אנאקראון , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מיוונית עתיקה)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: יוונית עתיקה

[וְאִם יֶשְׁךָ מוֹצִיא בְּמִסְפָּר] / אנקריאון, תרגם שאול טשרניחובסקי

וְאִם יֶשְׁךָ מוֹצִיא בְּמִסְפָּר

הַטְּרָפִים עַל הָעֵצִים

וּמוֹנֶה אֶת הַגַּלִּים

בְּמֶרְחֲבֵי יָם הַנִּגְרָשׁ –

רַק אַתָּה מִסְפָּר תִּמְצָא

לַנְּעָרוֹת שֶׁאָהָבְתִּי.

רִאשׁוֹנָה מֵאַתּוּנָה

עֲלָמוֹת עֶשְׂרִים תִּקַּח

וְעוֹד חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה תּוֹסִיף.

וְעֲלֵיהֶן עוֹד לִגְיוֹנוֹת

יְפֵה-פִיּוֹת מִקּוֹרִינְתְּ,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּאֲחָיָה,

אֲשֶׁר נָשֶׁיהָ יָפוֹת.

וּמְנֵה לִי מִן אִי לֶסְבּוֹס

וְעַד לְבוֹא יוֹנִיָּה,

מִקַּרִיָּה, מֵרוֹדוֹס

אַלְפַּיִם יַעֲלוֹת-חֵן.

" אַלְפַּיִם?!" – מַה תִּשְׁתָּאֶה!

לֹא עוֹד כִּנִּיתִי טִירוֹס,

קַנוֹבוֹס לֹא הִזְכַּרְתִּי,

וּכְרַכִּים עַל אִי כְּרֵתִים,

אֲשֶׁר שָׁם אֵרוֹס שׂוֹרֵר.

וְאֵיך אֲכַנֶּה נְעָרוֹת

מֵעֵבֶר גְּבוּל גַּדֵירָה,

בְּבַקְטְרִיָּה וּבְהִנְדּוּ,

לָהֶן תִּכְלֶינָה עֵינָי?

אנאקראון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אנאקראון (מחבר)
רקע
אנאקראון

יצירותיו הנקראות ביותר של אנאקראון

לכל יצירות אנאקראון בסוגה שירה

לכל יצירות אנאקראון

עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

החושב שיודע לשאול

מאת בר טוביה (מאמרים ומסות)

(לזכר ישראל זנגוויל)

ליוצר אמן יקרא העברי “חושב”, יען אשר מלא הוא “רוח אלהים” “לחשוב מחשבות לעשות”: המחשבה והמעשה אלו הם שני צירי היצירה, ובהם יתנכר היוצר, ועל פיהם ייוודע אם ועד כמה בן קיימא הוא פעלו.

ישראל זנגוויל הוא חושב מתמיד וגם מעמיק: במרכזה של מחשבתו עומד ישראל – לא ישראל סבא, בן דורם של יוצאי מצרים, של השופטים והמלכים, כי אם ישראל הנע ונד בין הגויים, חניך הגלות והדלות.

ישראל זנגוויל מתהלך מגיטו אל גיטו, ומן הגיטאות לא יצא, כי בהן שורש נשמתו, והוא יודע כי מהן אין לו מוצא. אח הוא ל“מלך השנוררים” של הגיטו, ונכד ל“חולמי הגיטו”. לכאורה אין הוא כי אם אח או נכד רחוק, ואולם בעצם יעמוד יחד עם “נכדי הגיטו” שלו בתוך תוכו של רחוב היהודים. ויש גם אשר ישאל את נפשו הכואבה – כי נפש כואבה לו, ולפעמים עד לייאוש –: לשם מה החרבנו את החומה החיצונית של הגיטו – והחומה בתוכנו היא עמדת, בקרבנו פנימה? האם לא טוב היה אז מעתה, בהיותנו שלמים ברוחנו וכנים לעצמנו, יושבים בתוך עמנו וחיים את חייו המלאים והטבעיים על נגעיהם ועל קדושתם? שאלה מרה זו ישאל גיבור “חד גדיא” שלו, ותשובה לא ימצא עליה. שמא תאמרו: אותם החיים לא נתראו לנו כמלאים, אלא לפי שהורגלנו להם שלא בטובתנו, ולפי שהיו לנו ל“טבע שני” על אפנו ועל חמתנו. ואולם מה יתרון ב“טבע ראשון” שלנו, לאשר לא טעם את טעמו, והוא גם איש אשר לא ירמה את עצמו, וכל גניבת דעת שלו או של אחרים אסורה עליו ומוקצה מחמת מיאוס?

והסופר הזה, שיצא לכאורה אל הגויים וגם קנה לו שם ביניהם, לא היה מבקש בעיקר אלא את דרך התשובה אל עמו, כלומר: אל הגיטו, כי עם ישראלי אחר מלבד יושב הגיטו לא ידע, וגם לצייר לעצמו לא יכול. תאמרו: פאראדוכסן – והיא רק אמת פשוטה. התבוננו אל “נכדי הגיטו”, שהוא אחד מהם. מה מבקשים הטובים שבהם? הלוא לשוב אל עמם ואל אלוהי עמם! ובעוד החולמים שביניהם הוזים על יהדות צרופה כביכול, שיטיפו בגיטו הניו-יורקי, תגלה להם הנועזת שבהם, והיא גם החכמה והטובה שביניהם – כי היא שבה אל היהדות התמימה של בי הגיטו!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.