לוגו
אָב שַכּוּל/יוליוש סלובצקי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

זֶה שָׁלֹש פְּעָמִים פָּז הֶחֱלִיף יָרֵחַ,

לְמִיּוֹם פּה עֲלֵי חוֹל נָטִיתִי יְרִיעֹתַי.

בֵין שְׁדֵי רַעְיָתִי לָן יוֹנֵק פּוֹרֵחַ;

וּשְׁלשֶׁת בָּנַי יַחַד עִם שְׁלֹש בְּנוֹתַי –

מִשְפָּחָה שְׁלֵמָה, – פֹּד תַמּוּ גָוָעוּ –

אַחֲרַי לַיְשימוֹן הַלָּזֶה מָשָׁכוּ.

וְגְמַלּים תּשְעָה בָּאֵפֶר1 שָם רָעוּ

יוֹמָם בַּגְּבָעוֹת הַשִיחִים לָחָכוּ.

וְלָעֶרֶב כַּזֵּר פּה רָבְצוּ סְבִיבוֹתַי

בִּמְקוֹם שְׁבִיבֵי אֵשׁ זֶּה כַּמָּה דָעָכוּ.

מַיִם בְּכַדֵּיהֶן הֵבִיאוּ נַעֲרוֹתַי,

בָּנַי בִּעֲרוּ אֵשׁ וּמְדוּרָה עָרָכוּ,

וְרַעְיָתִי, בְּחָלְצָהּ לַיּוֹנֵק שָׁדֶיהָ,

סְעֻדַּת הָעֶרֶב שָׁם בִּשְּׁלָה בְיָדֶיהָ…

עַתָּה הֵם שׁוֹכְבִים כֻּלָהַם בַּקֶּבֶר,

שֶׁשָׁמָּה יִצְהַל מוּל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶש,


בְּכִפַּת “הַזָּקֵן”2 עִם חַלְלֵי הַדֶּבֶר.

וַאֲנִי שָׁב גַּלְמוּד – הוֹ שׁוֹאָה וָאָמֶשׁ! –

אַחֲרֵי בַּלוֹתִי בְּמַכְאוֹבַי הָרָעִים

זֶה פְּעָמִים שָׁלש פּה מְאָיוֹת3 אַרְבָּעִים,

לְמִיוֹם בְּאַפַּדְנִי, בִּירִיעוֹת בַּד צָחַר,

פָּרַץ שַֹר קֶטֶב וְאַפּוֹ עָלַי יָחַר.


מִי יֵדַע מַכְאוֹב בִּלְבָבִי אֶצְפּוֹנָה,

וּבְקֶרֶב עָמק כִּליוֹתַי יְפַלֵּחַ?

אֶל אַרְצִי אָשוּב, אֶל בֵּיתִי לְבָנוֹנָה.

אֶתְרוֹג מִדְבָּרִי, בַחֲצֵרי צוֹמֵחַ,

ישְאַל בִּדְאָגָה: אֵי, זָקֵן בָּנֶיךָ?

וּפְרָחִים, בְּנוֹתַי בַּחְצֵרִי שָׁתָלוּ,

יִשְאֲלוּ גַם הֵמָּה: אֵי, זָקֵן, בְּנוֹתֶיךָ?

גַּם עָבֵי תְכֵלֶת בַּלְּבָנוֹן יִשְׁאָלוּ:

לְרַעְיָתִי לְבָנַי לִבְנוֹתַי וְלִשְׁלוֹמָם.


וְהֵמָּה בַכִּפָּה כְּבָר מָצְאוּ אֶת מְקוֹמָם,

בְּכִפַּת הַזָּקֵן, הָאֲיֻמָּה בַּקְבָרִים.

כָּל הֵד בַּגְּבָעוֹת, כָּל בַּת־קוֹל בַּיְּעָרִים,

כָּל שְׁכֵנַי יִשְאֲלוּ, פֶּה אֶחָד כֻּלָּמוֹ:

הֲשָלוֹם פּה שַׁבְתָּ? מָה אָשִׁיב אוֹתָמוֹ?

- - -

בָּאתִי כּוֹנַנְתִּי בֵּין חוֹלוֹת מְעוֹנָתִי,

וָאַבְרִיךְ גְמַלַּי מִדַּרְכָּם לָנוּחַ.

עוֹף כָּנָף נִקְבַּץ מִסָּבִיב לְסֻכָּתִי,

וְעוֹלָלִי – כְּתַבְנִית בֶּן אֵלִים עַל לוּחַ –

בְּיָדָיו הָרַכּוֹת לוֹ חִלֵּק מַתָּנוֹת

שָׁם פֶּלֶג קטָן נוֹבֵעַ בַּנַחַת,

מִמֶּנוּ שָבָה הַצְעִירָה בַבָּנוֹת,

זְקוּפָה כַקָּנֶה עַל רֹאשָׁהּ צַפַּחַת,

וְאֶל הַאָח נִגְּשָה בִשְֹחוֹק עַל שְֹפָתֶיהָ,

וַתַּז מִכַּדַּה עַל שְׁלשֶׁת אַחֶיהָ.

הַבְּכוֹר קָם פִּתְאֹם, בַּת עֵינוֹ לָהָטָה,

וַיַחֲטֹף הַכַּד בְּיָדוֹ הָרוֹעֶדֶת,

“יִגְמְלֵךְ אֵל” – קָרָא – תַּגְמולָיְכִי עָתָּה.

שְׁתֹה אֶתְאַו כְּכֶלֶב, בְּחֻבִּי אֵשׁ יוֹקֶדֶת!

כִּמְעַט הֵגִיחַ הַמַּיִם אֶל פִּיהוּ,

כְּתֹמֶר גָּדוּעַ פֹּה כָרַע לְרַגְלָיִם.

לְעֶזְרָתוֹ חַשְׁתִּי, אַךְ כְּבָר מֵת מְצָאתִיהוּ

אַחְיוֹתָיו אָמְרוּ לְנַשְּׁקֵהוּ שְֹפָתָיִם,

“אַל תִּגְּעוּ”! בְרָגְזָה בִּבְנוֹתַי גָּעָרְתִּי.

נָשָֹאתִי מֵתִי וְלַשּׁוֹמְרִים הִסְגָּרְתִּי.

וּבְמַשְֹרְקוֹת בַּרְזֶל מִיָּדַי לְקָחוּהוּ,

וְיַחַד עִם נְגוּעֵי הַדֶּבֶר קְבָרוּהוּ.

מִלֵּיל חֲרָדוֹת זֶה וּפְגָעָיו הָרָעִים

שֵׁנִית לִי מִנּוּ יְמֵי הַסְגֵּר אַרְבָּעִים.


בַּלַּיְלָה הַהוּא, לֵיל זְוָעָה וָפַחד,

גַּם בְּנוֹתַי חָפְנָה וְאֱמוּנָה גָוָעוּ

אַךְ דּוּמָם מֵתוּ עַל משְׁכָּבָן יַחַד,

וְכָל שֶׁמֶץ מְאוּמָה אָזְנַי לֹא שָׁמָעוּ,

אִם אָמְנָם בְּלֵיל זֶה מִדְאָבָה, מֵעֹנִי,

עַל בְּכוֹרִי, כִּי מֵת, עֵינִי לֹא סֻגָּרָה,

גַּם אִמָּן בְּמוֹתָן לֹא יָדְעָה כָמוֹנִי,

אַף כִּי גַם שְׁנָתָהּ מֵעֵינָה עָבָרָה

מוּמְתֵי הַנֶּגֶף, לְמַעֲצֵבָה שָׁכָבוּ,

בְּנוֹתַי הַחֲמוּדוֹת כַּכָּחְלִית4 הוֹרִיקוּ,

שׁוֹמְרַי בַּבֹּקֶר מֵאָהֳלִי סָחָבוּ.

יְצָאוּנוּ וְאֵינָן, לָלֶכֶת הִרְחִיקוּ.

וּכְמִשְׁפַּט נְעָרוֹת מְגֻדָּלוֹת לְהוֹרֵיהֶן,

כִּבְּדוּ הַבַּיִת בִּקְוֻצּוֹת רָאשֵׁיהֶן.

הֲתִרְאֶה שָׁם שֶמֶשׁ עַל תְּכֵלֶת שָׁמָיִם,

תָּמִיד שָׁם תִּזְרַח מִבֵּינוֹת לַתְּמָרִים,

וְתָמִיד שָם תִּשְׁקַע מִתַּחַת לַשְּׁפָיִם?

וְשָמַיִם תָּמִיד מֵעֲנָנָה מְטֹהָרִים?

אֲנִי אָז דִּמִּיתִי – לֹא אֵדַע אֵיכָכָה –

כּי לֹא זֹה שֶׁמֶשׁ מִזָּהָב נוֹצֶצֶת,

שֶׁאוֹרָהּ אֶתְמוֹל עֲלֵי תֵבֵל שָׁפָכָה,

כִּי בְעֵינַי דָּמְתָה אֶל שֶׁמֶשׁ-מִפְלֶצֶת;

וְשָׁמַיִם בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי חָזָיוּ,

בִּשְׁלֹשֶׁת יְלָדַי, כִּי בָאָם הַקָּרֶץ,

בַּעֲרָפֶל מְעֻבֶּה, בְּשַֹק אָדֹם כָּסָיוּ,

מִכַּרְמִיל5 שֶׁמֶשׁ, מֵאֵדֵי הָאָרֶץ –

בַּעֲדָם יָגֹרְתִּי, אֵיךְ תְּפִלָה תַבְקִיעַ

אֶל אֱלוֹהַּ, סָךְ לוֹ בֶעָנָן רָקִיעַ.


כֹּה בַעֲצַלְתַּיִם יְמֵי עָשֹוֹר חָלָפוּ

שְֹרִידֵי צֶאֱצָאַי עוֹד חָיוּ אַרְבַּעְתָם

צָרוֹת לֵב אִשְתִּי וּכְאֵבֶיהָ רָפוּ

וְהָעוֹלָל הָרַךְ, הַקָּטָן בִּשְׁבַעְתָּם,

הָיָה – וְלֹא חָשַב לְהִכָּמֵש כַּפָּרַח.

שָאַפְתִּי רוּחַ, הֶאֱמַנְתִּי הַפָּעַם,

כִי אֵל בִּי אָנַף, מִנְחָתִי עוֹד יָרַח,

וּבְקַחְתּוֹ שְׁלשׁה, לֹא יִקַּח כֻּלָּהַם.

וְאֵיךְ אָיֹם כִּשְאוֹל הָיָה לִי הָרֶגַע,

פִּתְאֹם בִּצְעִירִי תָּו מָוֶת כִּי שַׁרְתּי,

אַךְ מִצְעָר הָיָה בְרֵאשִׁיתוֹ הַנֶּגַע,

וְאִיש לֹא הִכִּירוֹ, אֲנִי אָבִיו, הִכַּרְתִּי.

הוֹ בְּנִי! איכָכָה כְּבַת-עֵינִי נְצַרְתִיהוּ!


אֵיךְ דָמוּ מַרְאָיו אֶל בְּכוֹרִי, אָחִיהוּ,

כָּמֹהוּ פָנָיו הַמְאִירִים חָוָרוּ,

אַחַר הֶאְדִּימוּ, וְאַרְגָּמָן כִּסָּמוֹ.

שׁוּרוּ נָא פָנָיו! אֵיכָכָה חֲבַרְבָּרוּ6

כְּתָמִים יְרָקְרַקִים שֶׁמִּסְפָּר אֵין לָמוֹ.

הוֹ! מָוֶת בְּאָהֳלִי, קוֹל גָדוֹל קָרָאתִי;

וְאֶת בְּנִי אֶל גְּמַלִּי הַחוּצָה נָשָֹאתִי

לְמַעַן שָם מָוֶת עַד תֻּמּוֹ יִרְעֶנּוּ,

וּלְבִלְתִּי בְעָנְיוֹ עֵין אִמּוֹ תְּשׁוּרֶנּוּ.

לְיַד הַגּוֵעַ עַל בִּרְכַּי כָּרַעְתִּי

עִם גְּמַלִּי יַחְדָּו, וּמָרָה שִׁוַעְתִּי:

מִי יִתֵּן וְנִרְפָּא, מִי יִתְנֵנִי וְחָיָה,

אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן מַדּוּעַ לֹא הָיָה.

מֵעַל לַתְּמָרִים הוֹפִיעַ הַסַּהַר,

בְּלִי חֶמְלָה הִבִּיט בִּגְוֹעַ הַנַּעַר.

חֲמָסִי לֹא יִמַּח מִלְּבָבִי לָנֶצַח,

אֵיךְ הִבִּיט שַאֲנָן וּבְעַצְמוֹתַי רֶצַח,

כְּגָוְעוֹ בִּזְרוֹעַי, בִּזְרוֹעוֹת הוֹרֵהוּ.

לְשָֹרְפו עַל מוֹקְדִי לָאֵפֶר אָמָרְתִּי.

אַךְ כִמְעַט אָחֲזָה לֶהָבָה בְמַעֲטֵהוּ,

תָּפַשְֹתּי בְמֵתִי וְלַשּׁוֹמְרִים הסְגָּרְתִּי:

מְקַבְּרִים, כּשְחוֹר תָּאֳרָם, עַצְמוֹתָיו,

גַּם טוֹב לוֹ שָׁמָּה בְצַד אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו.

מִנִּי יוֹם מוֹתוֹ, כְּהִשָּׁנוֹת הַפְּגָעִים;

שָבוּ מִנּוֹ לִי יְמֵי הַסְגֵּר אַרְבָּעִים.


תַּחַת רִשְפֵּי שֵמֶש כַּדַּם מַרְאֵהוּ

בְּאָהֳלִי הַמָּלֵא אֵד־קֶטֶב וְצַלְמָוֶת,

מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר אִיש אֶל רֵעֵהוּ.

כַּמֵּתִים יָשַׁבְנוּ, לְהַטְעוֹת הַמָּוֶת,

וְלִגְנוֹב גַּם דַּעַת הָאֱלֹהִים מִמָּעַל,

אוּלַי מָט מַשְׁחִית, וּמְחַבֵּל עוֹד אָיִן.

אָכֵן שָב! הוֹ שָׁב מְרַצֵּחַ־בְּלִיָּעַל.

בְּלִי לֵב מְצָאָנוּ. בְּלִי דִמְעָה בָּעָיִן,

כִּמְשֻׁתָּק וְעֻלְפֶּה לְמָסַּת צָרָה חֲדָשָׁה,

כְּאוֹמֵר יִקְחוּ נָא גַם הַכּל שָׁמָיִם.

לְמות בְּני הַשְּׁלִישִי אִם רוּחִי נִרְעָשָה

צוּר הָיָה לְבָבִי עַפְעַפַּי בְלִי מָיִם,

כִּי כְבָר לִי הָיְתָה הַוָּתִי כַלָּחֶם.

כֹה גָוַע לְעֵינַי הַשְּׁלִישִי לָרָחֶם.

בְּחַיָּיו לֹא כְיֶתֶר הַבָּנִים אֲהַבְנוּהוּ,

בְּמוֹתוֹ לֹא כִּבְכוֹת אֶת אֶחָיו בְּכִינוּהוּ.

אַךְ אֱלֹהִים הִטָּה אֶת חַסְדוֹ לַנָּעַר,

בִּמְנוּחָה גָוַע בְּלִי מַכְאוֹב וְצָעַר

דַעְתּוֹ לוֹ בֻלְּעָה. עֵת נָכוֹן לַצֶּלַע.

גָּוַע וַיִקְפַּא כַּקֶּרַח בַּסֶּלַע.

אַךְ פָּנָיו לְמַרְאֵה פַלָּצוּת הוּצָקוּ.

כְּלוֹעֵג לַדְּמָעוֹת, תִּזַּלְנָה עֵינֵינוּ

כְּשׁוֹאֵף בַּנֶּפֶש, כִּי פָנָיו יוּחָקוּ

בְּלִבּוֹת הָאֶבֶן, וּלְהַרְגִּיז רוּחֵנוּ,

וּבְזִכְרוֹן הוֹרָיו לְהִשָּׁאֵר עוֹלָמִים

בְּקוֹל קוֹרֵא: אֲרוּרִים אַתֶּם כָּל הַיָּמִים.


כְּגָוְעוֹ דִמִּיתִי – אוֹי, לְנֶפֶשׁ נוֹאָשָׁה –

אִם לֹא יָחֹן אֵל אֶת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי.

אָז יְנוֹפֵף מָוֶת אֶת חַרְבּוֹ הַקָּשָׁה

עַל יַלְדִּי הָרַךְ יִקַּח אֶת רַעְיָתִי,

אַחַר אֶל יוֹצְרִי יְשַׁלְּחֵנִי גַם־אָנִי.

בִּתִּי! זֹאת לִבִּי לַחֲשֹׁב לֹא עָרַבְתִּי,

עָלֶיהָ רֶגַע מָגוֹר לֹא בִּעֲתָנִי,

הִיא מָלְאָה חַיים, זֹה בִתִּי אָהַבְתִּי –

זְרִיזַה, עַלּיזָה, פּוֹרְחָה כַּחֲבַצָּלֶת.

בְּחֵפֶץ כַפֶּיהָ חֹם רֹאשִׁי הֵקֵרָה,

בְּגָמְרָהּ רִקְמָתָהּ, פִּזְּזָה כָּאַיָּלֶת

וְסָבִיב לָאֲרָזִים עַל דֶּשֶׁא כִּרְכֵּרָה.

כְּעַכָּבִישׁ חָרוּץ עַל מְלַאכְתָּה שָקָדָה,

חֲגוֹרָה מַזְהֶרֶת זֹאת, יָפָה וְנֶחְמָדָה,

הַבֵּט, גַּם אוֹתָהּ בְּיָדֶיהָ עָשָֹתָה –

בְּכֶתֶם שְׂעַר רֹאשָׁהּ, בִּירַקְרַק מִקְלָעוֹת,

בְּרֹב־חֵן עֵינֶיהָ הַנּוּגוֹת כִּסָּתָה,

כְּשׁוֹשַׁנָּה מִתּוֹךְ אוֹר שֶׁמֶשׁ וּדְמָעוֹת,

בְּעֵינַי רְאִיתִיהָ. הִיא הָיְתָה לִי גְבֶרֶת

מוֹשְלָה בְכָל בֵּיתִי, וּכְמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ.

כָּל יֶלֶד בְּעַרְשֹוֹ כְבַת-עֵינָהּ נוֹצֶרֶת,

בִּמְקוֹם שָׁם בִּכְיָה, שָׁם מְהֵרָה תוֹפִיעַ,

לְכָל פִּיד בָּאָנוּ, אִתָּנוּ בָכָתָה

וְדִמְעוֹת כֻּלָּנוּ בִשְֹעָרָה מָחָתָה.


כֹּה עֲשָֹרָה יָמִים מְמֻשָּׁכִים חָלָפוּ,

– דֵּי עֵת לַקֶּטֶב כּוֹכָבִים לִפְרוֹחַ –

וַעֲשָֹרָה אֲחֵרִים עוֹד לִנְקוֹף יָסָפוּ,

וְתִקְוָה בִּלְבָבִי הֵחֵלָה לִזְרוֹחַ.

חָדְלָה אֶנְקַת אֵם עַל בָּנִים יְצָאוּנוּ,

גַּם יָמִים שְׁלֹשִים כֵּן למְנוֹת הִשְׁלַמְתִּי,

וּשְכֵחַ זִכְרוֹן כָל צָרוֹת מְצָאוּנוּ,

לַיְלָה בְלִי כֹחַ עַל עַרְשִֹי נִרְדַּמְתִּי.

בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁתֵּי בְנוֹתַי בִּקְּרוּנִי

וַעֲנָנִים קַלִּים לְמַעֲטֵיהֶן לָבָשׁוּ.

חֲבוּקוֹת יַד נִגְּשׁוּ וּבְפִיהֶן בֵּרְכוּנִי,

וְשָׁלוֹם מִקֶּבֶר שִֹפְתֵיהֶן רָחָשׁוּ.

בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת, שֶׁשָׁקְטוּ בְּחוֹרֵיהֶן,

כּוֹנְנוּ עַל יֶתֶר מְתֵי אָהֳלִי מַבָּטָן,

לְאַט צָעֲדוּ, דּוּמָם, הֵשַחוּ רָאשֵׁיהֶן

עַל מִטַת אִמָּן וְעֲרִישַֹת הַקָּטָן.

אַחַר עַל אֲחוֹתָן, עַל בִּתִּי יָפָתִי,

יְדֵיהֶן הַיְבֵשׁוֹת, הַמֵּתוֹת הִנִּיחוּ,

בְּזַעַם עַל בְּנוֹתַי הֱקִיצוֹתִי מִשְׁנָתִי,

וּשְֹפָתַי “חַטְפָה!” בְּקוֹל אָיֹם הֵגִיחוּ.

בַּלָּאט כַּצִּפּוֹר חָרְדָה אֶל מִטָתִי,

נָפְלָה עַל צַוָּארִי בִּתִּי יְחִידָתִי.

קוֹל לִבָּהּ דּוֹפֵק עַל לִבִּי שָׁמַעְתִּי,

וּמַשְֹאַת נַפְשִׁי כִּי חַיָּה יָדַעְתִּי.

אַךְ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הָרַעַם הֲלָמַנִּי,

בִּתִּי!!! אַךְ לָמָּה בְפִידִי אֶשְתָּרָעָה,

גַּם זֹאת הַיַּלְדָה הַמָּוֶת קְבָעַנִי,

גַּם זֹאת יְחִידָתִי עַל זְרוֹעִי גָוָעָה.

לָעַד לֹא יִזַּח רֶגַע זֶה מִלְּבָבִי,

עֵת מְצָרֵי מָוֶת קְרָבֶיהָ פִּרְפֵּרוּ,

“הַצִּילָה!” – קָרְאָה – “הַצִּילָה הוֹ אָבִי”,

נְכָאֶיהָ לִבִּי לִבְתָרִים בִּתֵּרוּ.

וּבְעֵת צֵאת נַפְשָׁהּ, עוֹד אָדְמוּ שְֹפָתֶיהָ,

כְּשׁוֹשַׁנָּה בְאִבָּהּ, כּי תְפַתַּח עָלֶיהָ.

יָפָה וּנְעִימָה בְחַיֶּיהָ הָיָתָה,

וּלְמַלְאָךְ בְּיָפְיָהּ גַּם בְּמוֹתָהּ דָּמָתָה.

הַשׁוֹמְרִים בָּאוּ, צַעֲרָם לִי לְהַבִּיעַ,

וְאֶת גְּוִיַּת מֵתִי מִלְפָנַי לְהַסִּיעַ.

אַךְ עָשֹּוּ מִדְחֶה: בְּהַשְׁלִיכָם הַחוֹחַ,

בּעֶצֶם הֶחָזֶה הַמּוּצָק פָּגָעוּ.

פֹּה – אַל לָּךְ אֵלִי זֶה לָמוֹ לִשְׁכּוֹחַ –

פֹּה לְעֵינַי בְּשָֹרָה הַיָּפֶה קָרָעוּ,

יְבַקְּשׁוּ כָּמוֹנִי מָוֶת וְלֹא יִמְצָאוּ.

וְאֶת בִּתִּי יָדַי אֶל קֶבֶר נָשָֹאוּ.

כִּשְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאָהֳלִי, בַּמִּקְצעַ,

כְּבוּל עֵץ שָׁם יָשְבָה רַעְיָתִי בְּלִי נעַ,

פָּנֶיהָ כְּכַרְכּם, פּוֹכֶרֶת יָדֶיהָ.

גַּם פְּנֵי הַיֶּלֶד הִלְבִּינוּ נָפָלוּ.

חֲלֵב אִמּוֹ אָזַל, הוֹבִישׁ מְקוֹר שָׁדֶּיהָ,

כָּל הַיּוֹם לְבִכְיוֹ אָזְנֵינוּ צָלְלוּ.


וְהָעֲרָבָה הַזֹּאת לְעֵינֶיךָ תּוֹפִיעַ –

כִּי בָנִים אֵין לְךָ שָׁם טְמוּנִים בַּמָּוֶת –

לְכַר חֶמֶד יָרק, שֶׁכֻּלּוֹ יָרִיעַ.

לִי הָיְתָה כְעֵמֶק עָכֹר, כְּגֵיא צַלְמָּוֶת.

בְּגַלֵּי חוֹל אֵלֶּה וּבְרַחֲבֵי הָעֲרָבָה

יַד מָוֶת בָּנַי לִשְאוֹלָה סָחָבָה.

שָׁמָּה עַל כֵּפִים מִשְׁבָּרִים ימְחָאוּ.

בְּאָזְנֶיךָ הֶמְיָה, בְּאָזְנַי יְלֵיל ישָֹּאוּ.

וְגַלִּים בַּסְּעָרָה, עֵת אָחוֹר יָשְׁלָכוּ,

בְּאָזְנֶיךָ יִלְחָשׁוּ, בְּאָזְנַי מַר יצְרָחוּ.

יוֹם יוֹם, עֵת מִנְחַת הָעֶרֶב תַּגִּיעַ,

קוֹל מַזִּין7 אֶשְׁמַע וּקְרִיאַת8 הַגֶּבֶר,

כְּחוֹמֵל עַל עָנִי, מִתְעוֹרֵר עַל שֶׁבֶר,

וּבְקוֹל עִצָּבוֹן רִנָּתוֹ יַשְׁמִיעַ,

וּמֵרֹאש גַּל חוֹל יִקְרָא מִגָּבוֹהַּ,

וְלְאָב הָאֻמְלָל יְבַשֵֹּר גְבוּרוֹת אֱלוֹהַּ,

יְהִי שִׁמְךָ בָּרוּךְ, הוֹ אֵלִי לָנֶצַח,

עַל עָרִים בָּאֵשׁ תָּבִיא שׁוֹד וָקֶרֶץ,

בְּרַעַשׁ וּזְוָעָה תַרְגִּיז מוֹסְדֵי אֶרֶץ,

תִּשְׁלַח בִּי דֶבֶר, יְשַכְּלֵנִי בָרֶצַח,

אַתָּה מֵחֵיק אֵם פְּרִי בֶטֶן לוֹקֵחַ,

שִׁמְךָ, אֵל כַּבִּיר, בִּרְעָדָה אֲשַבֵּחַ.


כָּל בְּרִיאָה מַרְאֵה פְנֵי אָדָם מַרְאֶהָ

הֵחֵלָה לַהֲפוֹךְ מִמֶּנִי פָנֶיהָ.

וִירִיעוֹת אָהֳלִי – יְדֵי בְנוֹתַי אָרָגוּ –

מִרְסִיסֵי לַיְלָה שָׁחֲרוּ הִתְמוֹלָלוּ,

נִקְרְעוּ רוֹפָפוּ, מִמִּסְגְּרוֹת חָרָגוּ,

וַיִּהְיוּ כְרָקָב, כְּתַכְרִיכִים שֶׁבָּלוּ

כְּמוֹ רוּחוֹת רָעוֹת עַל אָהֳלִי רָבָצוּ.

לְפָנִים עוֹף כָּנָף בַּהֲמֻלָּה וּבְקוֹלוֹת

סְבִיבָיו לַבְּקָרִים בֶּהָמוֹן נִקְבָּצוּ,

לְלַקֵּט פֵּרוּרִים, לְהִתְרַחֵץ בַּחוֹלוֹת;

לְמִיּוֹם צֶאֱצָאַי לְהֵעָדֵר הֵחֵלוּ,

לָטוּש עֲלֵי אֹכֶל לְהֵרָאוֹת חָדֵלוּ.

הַבְלוּיֵי אָהֳלִּי כֹה מִלְּאוּם אֵימַתָה,

אוֹ מַרְאֵה פָנַי כִּי קִבְּצוּ עֵיפָתָה?

לֹא צִפּוֹר אַחַת בִּמְחוֹלוֹת יָצָאָה

רָאִיתִי וְנַפְשִי לֶעָפָר דֻכָּאָה.


חֲמִשָּׁה יָמִים מִמּוֹת בִּתִּי עָבָרוּ,

וַיִּגְעַשׁ הַיָּם, מִשְבָּרָיו נִסְעָרוּ,

הַשֶּׁמֶשׁ קַדְרוּת לִלְבוּשָׁה עָטָתָה,

וַעֲנָנָה כְבֵדָה פְנֵי שַׁחַק כִּסָּתָה.

וְלֵיל חֹשֶׁךְ אָתָא, לֵיל שוֹאָה נוֹרָאָה,

מִתּוֹכָהּ אֶרֶץ לְאוֹר בָּרָק נִבֶּטֶת,

עוֹד אוֹתָה אַחוּשׁ גַּם אֶרְאֶה וְאֶשְׁמָעָה.

סְחִיפִיהָ9 אֶשְׁמע נָוִי בְּשׁוּט חוֹבֶטֶת,

תְּשֻאוֹת סֻכָּתִי כִּי רוֹעַ תֵּרוֹעַ

מִמַּעַל לְרֹאשִׁי כִמְלוּנָה תנועַ,

אֲדֻמָּה מִבְּרָקִים, מֵאֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

לֶהָבוֹת יָקִיא הַשָֹטָן מִשַּׁחַת,

מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה אָז הַכֵּר דִּמִּיתִי

בָּנַי הַמֵּתִים, כִּי חֻצָה יִצְעָקוּ,

כֻּלָּם יְיֵלִילוּ, בְּדוּמִיָּה יֶאֱנָקוּ,

וְלִרְאוֹת וּלְהַקְשִׁיב כָּל חוּשַׁי נָטִיתִי,

וָאֳחַשְּׁבָה בְלִבִּי בִדְאָבָה וָשָׁבֶר

מָה רַבּוּ מְצוּקוֹת צֶאֱצָאַי בַּקָּבֶר.

פִּתְאֹם – וּמָוֶת הִתְגַּנֵּב הַפָּעַם,

וְחֶרֶשׁ אֶל מִפְרְשֵֹי סֻכָּתִי הִבְקִיעַ –

פִּתְאֹם, בִּשְׁאוֹנוֹ כִי הָלַם הָרָעַם,

בְּכִי דְמָמָה דַקָּה הַיֶּלֶד הִשְׁמִיעַ.

בִּכְיוֹ מִלְּאַנִי פַלָּצוּת וָפַחַד,

וַאֲנִי וְרַעְיָתִי מִהַרְנוּ גַם יַחַד

לָטוּשׁ אֶל עֶרֶשֹ עוֹלָלִי יָנוּחַ


קֹול בִּכְיוֹ כִמְעַט בְּלִי נִשְׁמַע שָׁמוֹע,

אַךְ לָנוֹ נִדְמָה כְקוֹל נִשָֹּא וְגָבוֹהַּ,

כִּנְהִי תַמְרוּרִים, קוֹלּ מַרְגִּיז כָּל רוּחַ,

כְּקוֹל פּוֹרֵץ וְיוֹצֵא מֵעִמְקֵי מֵעָיִם,

קוֹל נֶפֶש מְבִינָה וּזְעוּמַת שָׁמָים.

כַּהֲלוּמֵי רַעַם נִדְהָמִים הָיִינוּ,

וּכְאוֹבְדֵי עֵצוֹת כָּל תִּקְוָה נָשִׁינוּ.

מְגוּרַת לִבֵּנוּ הָהּ! בָּאָה וְנִהְיָתָה,

הוּא מֵת בַּמַּחֲלָה כָל יְלָדַי כּלָּתָה,

נֶאֱסַף אֶל אֶחָיו וַיֵּלֶךְ לְעוֹלָמוֹ

הָאַחֲרוֹן בְּבָנַי, הָאָהוּב בְּכֻלָּמוֹ.

בְּלִי חֶמְלָה חֲטָפוֹ הַמָּוֶת מִמֶּנוּ.

לֹא יִחְיֶה וְלּא יִגְדַּל וּלְאִישׁ לֹא יֶהִי

עֵיני וְעֵין בֵּיתִי לֹא תָשׁוּב תְּשוּרֶנוּ.

לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם – הוֹ צָרָה וָנֶהִי

גָּז לַיְלָה אָרֹך הֵאִירוּ פְנֵי חֶלֶד

וְאָנֹכִי וְאִשְׁתּי יָשַׁבְנוּ נֶאֱלָמִים

וּבְעַרְשֹוֹ שָׁכַב לְפָנֵינוּ הַיֶּלֶד,

בִּמְנוּחַת אֵימָה, בִּמְנוּחַת עוֹלָמִים.

בְּנַפְשִי אָז חַשְׁתִּי, עֵת שׁוּרִי מַרְאֵהוּ,

אִתִּי כָל יָמַי לוּ נִשְׁאָר גֵּוֵהוּ

כִּדְמוּתוֹ עַתָּה – בְּלִי נְשָׁמָה וָרוּחַ –

אָז לִי מִמַּחֲצִית מַכְאוֹבַי יָנוּחַ.


אַךְ אֶת עַצְמוֹתָיו, לֹא שׁוֹמְרֵי הַדֶּבֶר

גַּם לֹא יְדֵי אָבִיו הֵבִיאוּ אֶל קֶבֶר,

וְעֵת שַׁעֲרֵי מָוֶת לַמֶּרְחָב נִפְתָּחוּ

בּיַד אִמּוֹ שְֹרִידָיו לָנֶצַח הֻנָּחוּ.

כְּשִׁבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי תּוֹךְ אָהֳלִי שֶׁשָּׁאָה,

תַּחַת הִתְקָרֵב בַּצָּר הִתְרוֹעֵעַ,

דְּאָבָה שֶּׁכָּכָה קְרָבֵינוּ קָרָעָה,

אַרְסָהּ בְּלִבֵּנוּ הֵחֵלָה לְפַעְפֵּעַ,

– לוּ עַתָּה יַד אֵל מִמֶּנוּ תְנַקֵּנוּ –

הַתּוּגָה כִמְעַט אֶל אֵיבָה דָמָתָה,

וּכְרוּחַ רָעָה הִתְיַצְּבָה בֵינֵינוּ,

כְּזָרִים הָיִינוּ בוֹדְדִים בַּצָּרָתָה,

בְּלִי דַבֵּר דָּבָר אִישׁ לְעֶבְרוֹ נְסוּגוֹנוּ.

כִּי מָה הַשִֹּיחָה לְשֹוֹחֵחַ יָכֹלוּ

בְּאָהֳלָם הַשָמֵם שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת כָּמוֹנוּ,

אָב וָאֵם יַחְדָּו שֶׁבְּנֵיהֶם שָכלוּ?

הַשֶּׁמֶשׁ בְּחֻמָּה אֲדַמְדֶּמֶת יָצָאָה,

בִּמְקוֹם שָׁם תִּשְׁקַע בְּכָל עֶרֶב שָׁקָעָה,

כְּלַפִּיד אֵשׁ שֹוֹרֵף, שַׁלְהֶבֶת בּוֹעָרֶת,

כֹּה הָיָה הָאוֹר לִקְשֵי יוֹם זוֹרֵחַ.

וְדּומִיָּה שְלֵמָה בְאָהֳלֵנוּ שוֹרָרֶת.

בִּלְתִּי אִם עַכְבָּר קָפַץ עֲלֵי יָרֵחַ,

חָדַל כָּל קֶשֶׁב, קוֹל שָאוֹן אוֹ נְכָאִים,

וּבְכֵן הִגַּעְנוּ לִקֵץ יָמִים אַרְבָּעִים.

תַּמּוּ יְמֵי הַסְגֵּר. הָרוֹפְאִים חִיש בָּאוּ,

וְעֵינָם פָּנֵינוּ הַנּוּגוֹת בָּדָקָהּ.

רְאִיּתִים כִּי עָלַי תָּמְהוּ, הִתְפַּלָּאוּ

קוֹמָתִי נכְפְּפָה וְשֵֹיבָה בִי זָרָקָה.

מִנְדוּדֵי שֵׁנָה, מִתְּלָאָה מִצָּרָה

פְּנֵי אִשְׁתִּי לְשַׁעֲוָה לְקֶרֶן כַּרְכּם10 דָּמוּ,

זֵר שֵֹיבָה לְרֹאשָׁהּ כַּצֶּפֶת, כַּעֲטָרָה

וְכִלְבֵנָה שְֹרוּפָה מַרְאֶיהָ אָדָמוּ.

בַּת עֵינָהּ זִיקוֹת וּבְרָקִים יָרָתָה,

כְּיוֹצֵא אֶל שֶׁמֶשׁ מֵחֶשְׁכַּת עֵיפָתָה.

הָרוֹפְאִים נִקְּפוּ קִשְׁרֵי אֶצְּבְּעוֹתֵינוּ,

מְקוֹם גִּלְדֵי דֶבֶר רִאשׁוֹנָה יְדֻבָּקוּ.

אֲנִי בָרִיא! אוּלָם הַאֵמוּן תִּתֵּנוּ?

כִּי אֲנִי שֶׁשְֹפָתַי כָּל מֵתַי נָשָׁקוּ,

שָׁלֵם יָצָאתִי מִמְּמוֹתֵי מַגֵּפָה,

וְרַעְיָתִי שֶׁגַם בְּחֶצְיָם לֹא נָגָעָה,

פִּתְאֹם בְּיָדֶיהָ עַל לִבָּהּ תּוֹפֵפָה,

חָוְרָה, וּבְאֶנְקַת חָלָל פֹּה כָרָעָה.

גְּוִיַּת רַעְיָתִי עַל זְרוֹעַי נָטַלְתִּי,

אַךְ כִּמְעַט אוֹתָהּ אֶל אָהֳלִי הֲבִיאוֹתִי,

וּכְרֶגַע גַּם אֲנִי לָאָרֶץ נָפַלְתִּי,

וּלְיָמִים אַרְבָּעִים שַׁבְתִּי, הֱקִיצוֹתִי.

אִשְׁתִּי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ מֶנּוּ לֹא כִחֵדָה,

כִּי מִקֶּבֶר בְּנָהּ דָּבָר לְזִכָּרוֹן חִמֵּדָה

צִיץ גּוּשׁ עָפָר אוֹ אֶבֶן נוֹצֶצֶת

שְׁתַּיִם שָׁלֹש שְֹעָרוֹת לַעֲנֹד בְּרֹאשָׁהּ עֲטָרוֹת

הִנֵה פֹּה לַיֶּלֶד הַמֵּת זִכָּרוֹן

הַבֵּט סֶמֶל זֶה שֶׁאָחַז בְּיָדֵהוּ.

שֵֹעָר צָהֹב זֶה קֹדֶשׁ הוּא לְכֻלָּנוּ,

מִקֶּבֶר הַמֵּת לֻקָּח, מֵרֹאשׁוֹ מִשְֹרִידָיו,

כִּי מָצְאָה הָאֵם הַנַּעֲנָה לָהּ כֹּחַ

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֶת אֲרנוֹ לִפְתוֹחַ,

וּבְמָצְאָהּ יְצִירָיו הָרַכִּים רַעֲנַנִים

חִבְּקָה וַתְּנַשֶּׁק שִֹפְתוֹתָיו שׁוֹשַנִים

שְֹרִידִים מֵאַדְמַת הַזָּקֵן גֻנָּבוּ,

נֶפֶש רַעְיָתִי לִשְׁאֹלָה סָחָבוּ

וִידִידוּת נַפְשִׁי מִמֶנִי לָקָחוּ.

- - -

גִּבְעַת הַחוֹלות אֶת פִּיהָ פָּעָרָה

לְקַבֵּל אֶת אִשְׁתִּי שֶׁבְּחֵיקָהּ קֻבָּרָה.

וַאֲנִי הַכּוֹרָה שַׁבְתִּי הַקֻּבָּתָה,

כְּמוֹרְדֵי אוֹר יוֹמָם הִטָּמֵן בְּעֵיפָתָה.

שֶׁמֶשׁ בַּשְּׁחָקִים עֵינִי לֹא רָאָתָה.

וְאוֹתִי בָעֲרָבָה עֵין אִישׁ לֹא חָזָתָה.

כְּזָקֵן אֵין בִּינָה וּכְעוֹלָל הָייתִי,

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, כָּל פָּנִים נָשִׁיתִי

בִּלְתִּי פְנֵי מֵתַי, נוֹרָאוֹת הוֹרִיקוּ,

מוּמְתֵי הַנֶּגָף, זוֹ נָדְדוּ הִרְחִיקוּ,

בַּיּוֹם הַבָּהִיר, בַּלַּיְלָה הָאָפֵל

אַךְ הֵמָּה אִתִּי בְּאָהֳלִי הִתְרוֹעָעוּ,

שֹוֹחַחְתִּי עִמָּם דִּמְיוֹנוֹת שָוְא וְתָפֵל,

רְפָאִים מִקֶּבֶר עִמָּדִי הִשְתָּעוּ.

וּכְמִקְרֶה מוּזָר לֹא אַחַת יִקְרֵנִי,

וּכְהֶמְיַת יְלָדַי אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ.

מֵרַעְיוֹן רוּחִי הַמְשׁוֹמֵם יְעִירֵנִי

קוֹל יִלְלַת תַּנִּים מַחֲרִיד וּמְזַעְזֵעַ –

עַל פִּגְרֵי אָדָם בָּעֶרֶב יָצָאוּ,

וְעַל טַרְפָּם מִסְפֵּד בּקוֹל בּוֹכִים יִשָּׂאוּ.

אַחַר – כַּנָּחָשׁ שֶׁקָּפָא מִקֶּרַח –

יָמִים וּשְׁבֻעוֹת נָגוֹזוּ חָלָפוּ,

כָּל כְּאֵב וְכָל מַרְאֶה חָדַלְתִּי מִלָּחוּש.

וָאֱהִי קַר כַּצוּר וּמִקְשֶׁה כַּנָּחוּש,

אַךְ פַּעַם אַחַת – חֶסֶד אֵל לִי זָרַח –

פְּנֵי בְרִיאָהּ חַיָּה אֶל אָהֳלִי נִשְׁקָפוּ,

לֹא מַרְאֵה אָדָם בְּסֻכָּתִי הוֹפִיעַ,

אַךְ קָדְקֹד גְמַלִּי בְחֶבְרָתוֹ חָיִיתִי,

בְּפָנִים שֶׁל חֶמְלָה בִי עֵינָיו הִטְבִּיעַ,

עַד – כִּי כַיֶלֶד בִּמְרִירוּת בָּכִיתִי.

כֹּה לִי אַרְבָּעִים יְמֵי עֶצֶב נִמְלָאוּ,

אָתָיוּ מְבַקְּרִים, וּדְרוֹר לִי קָרָאוּ.

מַר הָיָה חֻפְּשִׁי גַּם קָשָׁה פְּרִידָתִי,

כִּי כְבָר הִסְכַּנְתִּי עִם חֶשְׁכַּת סֻכָּתִי.


בְּזַעֲוָה וּתְלָאָה, בְּרוֹב אוֹנִים יָגַעְתִּי

מֵיתְרֵי אהֳלִי וִיתֵדוֹתָיו לְהַסִּיעַ,

אוֹתָם – הו אֵלִי – אֶת חָשְׁכִּי הַגִּיהַּ! –

לְפָנִים עִם בָּנַי בַּחוֹל פֹּה תָקַעְתִּי.

גַּלְמוּד אָנֹכִי, קוּמָה נָא וַעֲזוֹרָה!

וְאוּלַי יוֹתֵר מִשֶּׁכֹּחַ אֶעֱצוֹרָה

יְרִיעוֹתַי אֵלֶּה בְקוֹל תּוּגָה יַשְׁמִיעוּ,

אֶת הַכּל רָאוּ יָדְעוּ גַם יוֹדִיעוּ,

אִם לֹא דְמוּת עֹנִי וּדְאָבָה לָהֵנָה?

אַל תִּירָא מָוֶת הַבִּיטָה וּרְאֵה נָא!

גַּע בָּם! אַל מַגַּע הַמָּוֶת יְחתָּךָ,

הִנֵּה אַתָּה בְרִי, בַּר בִּטְנִי אֵינֶךָ.

אַךְ אַל נָא – מַהֲרָה, הִמָּלְטָה לְנַפְשֶׁךָ,

יְרִיעוֹת אֵלֶּה יְמַלְּאוּ כָל נֶפֶשׁ זְוָעָה.

מִיתַת הַנֶּגֶף הִיא מִיתָה נוֹרָאָה,

בַּתְּחִלָּה תֶּחְדַּל מֵהַכִּיר אַחֶיךָ,

אַחַר בַּקֶּרֶב תֹּאכַלְךָ קַדַּחַת…

כָּל אֵלֶּה בְּאִשְתִּי וְצֶאֱצָאַי חָזִיתִי,

בִּנְפָשׁוֹת שְׁמוֹנֶה כֹה מֵתוּ לַשַּחַת

בִּשְלֹשָה יְרָחִים פֹּה בְצָרָה בִּלִּיתִי.

בְּתִשְׁעַת גְּמַלִּים טְעוּנִים יָצֹא יָצָאתִי

בִּשְמוֹנַת רֵקִים, רְאֵה שַׁבְתִּי וָבָאתִי.

מִלְּבַד אֱלֹהַי וּמְקוֹם קִבְרוֹת מַחֲמַדַּי

אַךְ דֶּרֶךְ עוֹלַם – שָם הִשְׁאִיר לִי שַדַּי.



  1. פסחים ח  ↩

  2. בכפת “הזקן” בית הקברות או בית תפלה אשר שם הזקן או הראש נקרא עליו, Szeich או Szech בערבית.  ↩

  3. מאיות ארבעים שלשה זמני הסגר של ארבעים ארבעים יום, הידועים בשם Kwarantanna, שכל אחד מהם נדמה בעיניו לתקופה ארוכה בה מאה שנים (Seculum או יאהר–הונדערט ובפולנית stuiecie, wiek). והשתמשתי למושג הזה בתמונה הקדומה מאיות הנמצאה במקרא כמה פעמים.  ↩

  4. כחלית בתלמוד ב“ב ד', סוכה נ”א, שם אבן שיש במראה הכחול; ואני נתתי לה תמונה אחרת במשקל גפרית.  ↩

  5. כרמיל שמש צבע אדום הידוע בשם תולעת שני ובלשון העמים Karmazyn (דברי הימים ב‘ ו’, ואולי גם בשה"ש ז‘ ו’, שהוא מקביל שם למלת ארגמן). ובמקור הפולני Purpura słońca כארגמן של השמש ובחרתי במלת כרמיל מפני שהשם ארגמן איננו נסמך יפה למלת שמש  ↩

  6. פעל מחודש משם חֲבַרְבֻּרת (ירמיה י"ז  ↩

  7. בבתי המסגד של הערביים השמשים קוראים את העם לתפילה חמש פּעמים בכל יום, והממונה על זה נקרא בערבית Moezyn פעל יוצא לשלישי משרש הַאֲזֵן, פירושו מכריז ומשמיע. וכן יש לי כאן את השם מזין. אם אמנם במקרא (משלי י"ז ד') המלה הזאת איננה יוצאת מידי פשוטה.  ↩

  8. עיין יומא כ‘ ב’ זבחים פ"ו ב'  ↩

  9. ) סחיפיה מטר סוחף ובערבית סחיפה ובהפך אותיות מספח חמתך (חבקוק ב' ט"ו מענין שפיכה). ואולי מזה השם ספיחיה (איוב י"ד כ') אלא שיש לנקדה סְפִיחִיהָ. עיין מה שהעירותי על זה בפירוש מקרא מפורש שם.  ↩

  10. עיין נדה (י"ט א') “וכקרן כרכום”.  ↩