מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

למ. פ.

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר, אִם קִדַּמְתָּ פְּנֵי-דוֹר

מַעְפִּילִים בַּהֲמוֹן בִּרְכוֹתֶיךָ;

אִם נִכְנַס אֶל הַלֵּב וּמָחָה שָׁם כְּאֵב

אַךְ מִזְמוֹר, אַךְ אֶחָד מִשִּׁירֶיךָ,

דְּבַר אַהֲבָה – תּוֹכָחָה, (מִנָּבִיא דְּמוּת לְךָ),

וְלַצֶּדֶק, לַנּוֹי אִם שָׂרִיתָ, –

שְׁלֵה! אַתָּה שְׁלִיחוּתְךָ

כִּי עָשִׂיתָ.


לָעֵדָה הַהוֹלְכָה אִם הָיָה זֶה קוֹלְךָ

מְעוֹדֵד אֶל שָׂשׂוֹן וְאֶל פֶּלֶא,

בְּמַעְיַן תַּנְחוּמָה לַיָּחִיד, לָאֻמָּה

נְמַקִּים בִּכְתָלָיו שֶׁל הַכֶּלֶא:

אִם שָׂמַחְתָּ אֶל גִּיל גּוֹי נִשְׁבָּע לָאֱלִיל

וְלִכְאֵב דּוֹר נֵכָר אִם בָּכִיתָ, –

מַה כִּי תַחְלֹוף כָּלִיל:

הֵן חָיִיתָ!


אִם הֵצַפְתָּ בְּגַל אֹשֶׁר חַם לֵב-שֵׁגָל

וְתָמַכְתָּ בְּכַף שֶׁל תִּינֹקֶת,

מוֹרָאָהּ-שְׂשׂוֹנָהּ – פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה;

אִם נִהַגְתָּ טָלֶה אֶל הַשֹּׁקֶת,

אִם נוֹצַר לְךָ שִׁיר, בַּאֲנָךְ צַרְתָּ קִיר,

מִלְּטִיפוֹת הַחַמָּה אִם נִדְמֵיתָ, –

הַס! אָלָה מֵהַזְכִּיר:

נֶהֱנֵיתָ.


ירושלים 1935

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

עונג שבת

מאת אליהו מידניק (פרוזה)

ומשה לֵיבּ הריהו קטן מכפי שנותיו, כתפיו עם שתי עצמות בולטות צרות, פניו קטנים, מָאֳרכים וחיוורים בלא קורטוב של דם, אלא שעיניו השחורות הגדולות ומצחו הגבוה כמו של גדול מיוּשב.

הריהו עומד על ספה של קרשים ערומים אצל שולחן גדול שמונחים על גבו שני ציבורים של ספרים, כשהוא כפוף על גבי ספר פתוח וקורא, כנראה, בעיון, ואף על פי כן כאילו רק בעין אחת: בתוך קריאתו הוא רואה ושומע כל הנעשה והמדובר סביב לו… והריהו שומע קול אחותו דבורה, נערה כבת שבע עשרה, שהיא טָחה בשעה זו קרקעו של החדר השני, כשהיאר קוראה מתוך ייאוש:

“האלוהים! מה משלחת זו עלי היום! הרי הם מכניסים כל הרפש של החוץ אל תוך הבית. למה באו הללו כדי לקצר שנותי?”

דבורה שזוחלת על גבי קרקע החדר כשהיא יחפה ושולי שמלתה הבלה והמלוכלכה מאוד מופשלים עד לקרסוליה, מקבלת באופן זה פניו של נער שנכנס באותה שעה אל חדר הבישול בנעליים גדולות מרופשות. הימים ימי בציר.

“מי שם?” שואל משה לֵיבּ בקול רם מחדרו כשהו מפסיק בקריאתו.

“תפצה האדמה פיה עליך ועליו ביחד,” מקללת דבורה בצעקה. “בשבילכם” לא אגמור לעולם טיחת הקרקע, כמעט פנה היום ואת עודך כשוֹר בעוּלוֹ."

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.