יוֹני-ערב / משה בסוק
© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.
הוּעַם גּוֹלָן. שֹׁבָךְ נִפְתַּח.
מַשַּׁק כְּנָפַיִם — וּמְטָח.
מֵעַל לַגַּג וְלָאִילָן
יוֹנִים יָצְאוּ לְטִיּוּלָן.
עַל הַמִּרְפֶּסֶת הֵן חָגוֹת;
לִשְׂדֵה-אַסְפֶּסֶת מַפְלִיגוֹת.
וְאַתְּ, כָּעֶרֶב, מַבִּיטָה:
יוֹנִים אַיָּן? אֵי הַכִּתָּה?
וּכְבָר חוֹזְרוֹת הֵן, מַהְגּוֹת.
סוֹקְרוֹת שֹׁבְכָן מֵעַל גַּגּוֹת.
פִּתְאֹם, בִּזְנִיק צַהֲלוּלִי
צָלְלוּ בִּנְהַר הָאַפְלוּלִית.
וְהַדְּמָמָה בִּקְצֵה זַלְזַל
תִּרְעַד. גּוֹזָל וַדַּאי, גּוֹזָל.
“הוּא לֹא יָעוּף? לְבַד נִשְׁאַר?” —
עֵינֵךְ רוֹחֶמֶת בּוֹ תִּגְעַר.
עוֹלוֹת יוֹנִים אָבְדוּ, צָפוֹת.
אוֹפְלוֹת כְּנָפַיִם וְרָפוֹת.
דִּדָּה גוֹזָל כְּבָר לַשֹּׁבָךְ.
לְזַלְזַלִּי רַק לֹא רָוַח.