נִכְלַמְתְּ מְאֹד קִרְיָה הַמּוּעָדָה לִשְׁקֹעַ
וּלְפַעֲמֵי הַדִּין אַתְּ אֹזֶן קַשּׁוּבָה.
אַתְּ עֲיֵפָה־לַחֵטְא אֲבָל כּוֹשֶׁלֶת־כֹּחַ
מִהְיוֹת חוֹזֶרֶת־בִּתְשׁוּבָה.
זְכַרְתִּיךְ הַהוֹמִיָּה! עַל־מָה פִּתְאֹם הוֹפַעַתְּ
צְמוּדַת־שְׂפָתַיִם בִּשְׁתִיקָה?
כָּל פָּנָסֵי הָרְחוֹב עוֹצְמִים־עֵינָם־לָדַעַת…
אֵיכָה פִּתְאֹם הָיִית פִּקְּחִית וְעַתִּיקָה.
קְלוּפַת־קִירוֹת־וָנִיב. קְמוּטַת־פָּנִים־וָדֶרֶךְ.
הַקַּמְצָנִית בָּאוֹר – הָהּ גְּבֶרֶת הָאוֹרוֹת!
כָּל רַחֲמַי הַיּוֹם כּוֹרְעִים אֵלַיִךְ בֶּרֶךְ
כִּי מִשְׁפָּטֵךְ יָצָא לִזְכֹּר אֶת הַקּוֹרוֹת.
לִזְכֹּר לִזְכֹּר הַכֹּל! הַיֵּשׁ קְלָלָה נוֹקֶמֶת
יוֹתֵר מֵאֹנֶס־לֵב לִנְטֹר אֶת הֶחָרוֹן?
אַתְּ שַׁתְקָנִית הַיּוֹם. כָּל צֶלֶם בָּךְ כָּל קֶמֶט
הֵם חִיל הַצִּפִּיָּה לְרֶגַע אַחֲרוֹן.
אַךְ גַּם אֲנִי זוֹכֵר!
אֲנִי זוֹכֵר הַסַּהַר
הַשָּׁט בָּךְ כְּחֶרְמֵשׁ – קִשֵּׁחַ וְנוֹכֵל –
עַד פֶּתַע וְנָאוֹרְתְּ לִכְנֹף פִּשְׁעֵךְ בְּסַעַר…
אַךְ בְּשׁוּלַיִךְ חֵטְא – וְהוּא לֹא יִמָּחֵל.
הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָאת לְעָם־לֹא־עָם בַּחֶלֶד
תִּפְאֶרֶת כָּל יָגוֹן שַׁלֶּכֶת הַדְּווּיִים.
הִנֵּהִי זָרוּתְכֶם
הִנֵּהִי הַנּוֹכֶלֶת
הִנֵּה שִׁוְיוֹן־נַפְשָׁם שֶׁל הַגּוֹיִים!
הֵם נִשְׁתַּלְּחוּ אַחַי. לְאוֹר הַיּוֹם. הַמָּוְתָה.
וְאַתְּ הֶחְרַשְׁתְּ מְאֹד אָדַשְׁתְּ בְּדִכְאוֹנֵךְ…
אָמַרְתָּ לְלִבְּךָ: "מַה טּוֹב הוּא שֶׁדָּאַבְתָּ
מוּל נֹגַהּ הִלּוּלֶיהָ הַדּוֹעֵךְ…"
אָמַרְתָּ “לֹא תִּטֹּר!”
אָמַרְתָּ “עֵת לִסְלֹחַ!”
הָיִיתָ יְהוּדִי יוֹתֵר מִדַּי!
אַךְ לֹא אוּכַל קִרְיָה כִּי לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ
אוֹתָם
אֶת יְהוּדַיִךְ־יְהוּדַי.
אֲנִי זוֹכֵר הַשֵּׁם
אֲנִי זוֹכֵר הַכְּתֹבֶת.
אֵיכָה אֵלֵךְ לְשָׁם?… אַיֵּהוּ?
אַתְּ שׁוֹתְקָה…
אַךְ הַשְּׁתִיקָה הַזֹּאת בְּכָל תַּגְמוּל הַכֹּבֶד
תִּלְפֹּת אֶת צַוָּארֵךְ בַּחֲנִיקָה.
כִּי אָז הֶחְרַשְׁתְּ מְאֹד. וְכָל רְחוֹב בַּקֶּרֶת
הִשְׁחִיז כַּעֲבַרְיָן חוּשָׁיו וְרִחוּשָׁיו.
עַל־כֵּן נִכְלַמְתְּ מְאֹד
עַל־כֵּן כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת
גַּם שְׁתִיקָתֵךְ גַּם דִּבְרָתֵךְ עַכְשָׁו.
וְלַיְלָה כִּי יָבוֹא – כְּעֶבֶד יְבוֹאֵנִי.
בְּנִיעַ אֵין־רִשְׁרוּשׁ יְחַו אֵלַי קִדָּה.
קִדָּה שֶׁל חֹנֶף הִיא
יִרְאָה פֶּן יַבְהִילֵנִי
קוֹל יְהוּדַיִךְ הַסְּחוּבִים לָעֲקֵדָה.
סְחוּבִים – וְאֵין מַמְרֶה. סְחוּבִים – וּמַחְרִישָׁה אַתְּ.
עֵינַיִךְ שֶׁכָּהוּ בְּאֶלֶף אֲמַתְלוֹת
הִתְחַנְּנוּ אֵלַי:
מְחַל נָא לַפּוֹשַׁעַת!
אֲבָל אֲנִי שָׁכֹלְתִּי מִמְּחִילוֹת.
הִפְצַרְתְּ בִּי בְּכָל קִיר בְּכָל אִילָן שָׁחוֹחַ
בְּכָל פָּנָס כָּבוּי (הָהּ עִיר הַכִּבְיוֹנוֹת!):
שְׁכַח!
שְׁכַח!
שְׁכַח!
אַךְ לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ
שַׁכּוּל־הָאֶתְמוֹלִים
אַכְזַר־הַזִּכְרוֹנוֹת!
כִּי זוֹ שַׁבָּת־שְׁחוֹרָה – הִיא מַסָּעִי הִדְמִיעָה.
נוֹקֶמֶת! הִיא קְנָסַתְנִי אֹזֶן יְתֵרָה.
מָעַלְתְּ בִּי לְהַכְלִים
נָכַרְתְּ לִי לְהַתְמִיהַּ
קִרְיָה שׁוֹתֶקֶת וְקָרָה!
עַל־כֵּן אָבִין מְאֹד:
כְּמוּעָדָה לִשְׁקֹעַ
לְפַעֲמֵי־הַדִּין אַתְּ אֹזֶן קַשּׁוּבָה.
אַתְּ עֲיֵפָה־לַחֵטְא אֲבָל כּוֹשֶׁלֶת־כֹּחַ
מִהְיוֹת חוֹזֶרֶת־בִּתְשׁוּבָה.