מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מסע הבריגדה היהודית על פני אירופה 16.8.1945

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מסע הבריגדה היהודית על פני אירופה 16.8.1945 / שושנה שרירא

דרך איטליה, צרפת למקום החניה בבלגיה: “די יודן קומן” – הסיסמא שהטילה פחד על פני הגזע העליון – מגן דוד צהוב מפיל חתיתו על גרמניה – קבלת פנים נלהבת ע"י הצרפתים והבלגים – פגישות מזעזעות עם פליטים – שער-ניצחון לבריגדה הוקם בבריסל.

כידוע יצאה הבריגדה מאיטליה לתפקידי חֵיל כיבוש באזור הכיבוש הבריטי. חלק מהבריגדה חונה בצפון גרמניה, בליבק וחלק עבר לבלגיה.

מחיילינו בבלגיה כבר נתקבלו המכתבים הראשונים ובהם תיאורים נפלאים על מסע הבריגדה על תחמושתה, דגלה ומגן הדוד הצהוב, על פני אירופה. להלן ניתן תיאור כזה, כפי שנמסר במכתב אחד מחיילי הבריגדה שעבר לבלגיה.

שיירה ארוכה של מכוניות צבאיות יצאה בסוף יולי מכפרים איטלקיים אשר למרגלות הרי האלפים. היתה זו שיירה אדירה. מכוניות שהסתדרו בשורה ארוכה נעו בזו אחר זו, ובראש כל גוש מכוניות התנוסס דגל עברי גדול. עוברי-אוֹרח שהתעכבו בצדי דרכים לחזות במראה, לא השתוממו על צבעי כחול-ולבן שעל המכוניות אלא את תשומת-לבם משך מגן דוד צהוב גדול המצויר על כל מכונית.

פני השיירה היו מועדות אל הגבול המבדיל בין איטליה ואוסטריה. מווילק פנתה השיירה לליאנץ ושם חנתה למשך הלילה. חיילים ארץ-ישראליים, אנשי הבריגדה היהודית, חמושים מכף רגל ועד ראש, קפצו מהמכוניות ועד מהרה הקימו שם מחנה אוהלים ללינת הלילה.

העיירה ליאנץ היא קטנה והרוסה, ואם כי מזג האוויר היה נאה לא משכה את לבם של החיילים. למחרת בבוקר השכם המשיכה השיירה בדרכה. היא נסעה לעבר האלפים הרמים, ולפניה ומשני צדדיה התגלו נופי-הרים מופלאים.

אולם באזור ההרים קדרו השמים, היה קר וירד גשם. כל אותו יום נסעה הבריגדה לעבר העיר הגדולה בדרום-אוסטריה, הנמצאת בשטח הכיבוש הצרפתי היא אינסברוק. אף שם הוקם מחנה אוהלים, אולם הקור והלחות - תופעות קיץ שחיילים ארץ-ישראליים אינם רגילים להן, הניסום לצריפים ולבתים הסמוכים. לעת ערב יצאו חיילינו לטיול ברחובות אינסברוק. חיילים צרפתים ואמריקאים, וביניהם גם יהודים, קיבלו “הֵיתר” להתיידד עם האוכלוסיה. היתר זה כמובן היה לזָרא לחיילינו אשר לא כיבדו גרמני אפילו במבט עין.

התהלכו חיילים בגשם וברוח באווירה העוינת, עד אשר חזרו רטובים עד עור עצמותיהם אל אוהליהם. לעת בוקר, כאשר פקחו עיניהם, ראו אחד הצריפים הגרמנים עולה באש…

השיירה המשיכה את דרכה מערבה ושוב עברה את הגבול האיטלקי. מיד הופיעו לעיני החיילים פנים בהירים צוחקים של איטלקים. שוב הרגישו את עצמם “בבית”. האיטלקים אשר הכירו את ידידיהם משכבר הימים, אנשי הבריגדה היהודית, הטילו פירות לתוך המכוניות וקיבלו את פני הבאים בתשואות. אולם השיירה לא התעכבה לקבל את ברכת הדרך מהמצטופפים בצדי הדרכים, והמשיכה את דרכה אל האלפים הדולומיטים. ושוב מזג אוויר נאה ונופי הרים נפלאים. שוב ידעו החיילים הנוסעים שהם באיטליה, מקום שמחבבים אותם ורוצים בהם.

שיירת הבריגדה הגיעה אל מעבר “הברנר” [בהרים] ומשם לבווריה הגרמנית.

“די יודען קומן!”

הפעם עברה השיירה האדירה על פני עיירות גרמניות. גרמנים הסתכלו בה במבט נבוב ועוין. קריאות נשמעו מכל עבר “די יודען קומן” (היהודים באים!). נדמה להם לבחורינו שפחד מוות היה טבוע בפני גרמנים רבים. השיירה נסעה בכביש רחב מאד, אחד מאותם הכבישים המודרניים שסלל היטלר למטרות אסטרטגיות. מכוניות הבריגדה עברו על-פני האלפים הבאוואריים, את אובראמרגאו המפורסם – נווה-קודש לקתולים, על פני גארמיש-פארטנקירכן – עיר המרפא והספורט, עד שהגיעה למקום החניה, לאולְם.

הבריגדה עברה בדרכה על-פני ערים רבות בגרמניה, ביניהן: אוגסבורג, קאיזרסלאוטרן, מאנהיים, לודוויגסהאפן והידלברג. ערים מוכרות לנו מלפני המלחמה ומידיעות המלחמה, מהפצצות והרעשות שערך חיל האוויר של הברית. שוב חנתה הבריגדה במחנה של חיילי-הברית. אך פינה זו היתה מלאה אזרחים גרמנים. רגילים היו אזרחים אלה לבוא לבקר את חיילי הברית. כזה היה המנהג בקייזרסלאוטרן. לתדהמתם של הגרמנים הנרגזים הגיעה לשם הבריגדה היהודית. משטרת הבריגדה ניגשה מיד למלאכה, ביקשה מְחילה מאנשי המחנה, והתחילה מגרשת את כל ה“ידידים” מבני המקום. הסבירו בחורינו כי יהודים הם, וכי רגל גרמני לא תדרוך על אדמת מחנה יהודי. אותו הלילה לא יצא גרמני מפתח ביתו לרחוב.

כאשר עברה השיירה היהודית על-פני ערים גרמניות נעצרה התנועה ברחובות, כי רוכבי האופנוע המרובים של הבריגדה השתלטו על הכל. מסע ניצחון ערכו החיילים הארץ-ישראליים, ומבט אין-אונים נתנו הגרמנים בשיירה הארוכה, על דגליה, סמליה, נשקה הכבד ובחוריה הגאים היושבים במכוניות הכבדות, נושאים נשקם עליהם, חמושים ומזוינים כהלכה.

בעיר אחת סגרו החנוונים הגרמנים את חנויותיהם למראה המכוניות היהודיות, ואמהות גרמניות אספו את ילדיהן הביתה. מהומה ובהלה פרצו בכל עיר גרמנית ופחד-מוות נשקף מעיני יושבי הבתים שהציצו במכוניות הצבאיות מבעד לחלונות בתיהם.

הצרפתים מריעים לכבוד הבריגדה:

אנשי הבריגדה נשמו לרווחה כאשר עזבו את גרמניה וחצו את הגבול הצרפתי והגיעו אל אדמת צרפת. בלונגבי, בשאטוויל ובסדאן נתקבלה השיירה בתרועות שמחה. תושבי המקום הטילו פרחים ופירות למכוניות הבריגדה, והחיילים הארץ-ישראליים השיבו להם בסיגריות ובסוכריות לרוב. צרפתים צוהלים ושמחים הניפו בפנים צוחקות מטפחות, הניפו ידיהם בשמחה לקראת הבאים, וחיילים עברים אף הם הפגינו את שמחתם לעין כל. כי בבואם מגרמניה לצרפת, הרי כאילו באו מחושך לאור. רוכבי האופנוע של הבריגדה הרכיבו ילדים צרפתים קטנים על האופנוע, השתעשעו עמם. בתי ספר יצאו על כל מחלקותיהם הרחובה, לקדם את פני הבאים, והכל הריעו, גדולים וקטנים. נעים היה – כותבים חיילים עברים הביתה – להיפגש עם העם הצרפתי הנאור ושוחר הדרור.

השיירה לנה במחנה-טרנזיט אמריקאי בצרפת, והמשיכה בדרכה על פני ערים ועיירות צרפתיים, ותמיד אותה קבלת פנים עליזה, אותו מאור-פנים, עד שהגיעו לגבול הבלגי. בעיירה בלגית קטנה, לא הרחק מהבירה הבלגית בריסל, היא טורנה, קבעה הבריגדה לעצמה חניית-קבע. ומשם הריצו החיילים מכתבים הביתה אחר ששה ימי מסע על-פני אירופה. בלגיה קיבלה את הבאים אף היא בהתלהבות רבה.

וכאשר עשו החיילים את חשבון ימי המסע זכרו שמראות הרס, סימני המלחמה המובהקים, ליוו אותם כל הזמן בדרכם. לכתחילה איטליה ההרוסה, אחריה אוסטריה, אחריה גרמניה, שרוב רובה אינו הרוס, ורק מאנהיים הרוסה כליל. מראה גשרים ובתים הרוסים הפכו לנופים של יום יום. אולם לא היה בכל הדרך כמראה ההרס של עיר-המנזר השטוחה שנהרסה כליל, מונטה קסינו.

עם פליטים יהודים בלנדסברג:

מקום מיוחד מייחדים החיילים במכתביהם לפגישות עם פליטים יהודיים. בלאנדסברג, שבה חנו החיילים, יש מחנה פליטים גדול. ידעו היהודים שהבריגדה היהודית עומדת לבוא לשם וציפו לה בהתלהבות רבה. הרבה מהם יצאו לקראת החיילים היהודים בדמעות-שמחה בעיניהם. כולם נושאים את נפשם לעלות ארצה.

דבר אחד נשאר בזכרוני – כותב חייל הבריגדה ארצה – לא ראיתי בחוצות גרמניה גברים צעירים, רק זקנים, נשים וילדים. אולם ראיתי דור צעיר גדל שם. ראיתי נערים בני 12 משחקים ברחובות, ליד הריסות הבתים, במשחק “החיילים”. הללו אינם זקוקים כבר לחינוך צבאי, חיילים הם מבטן ומלידה; הקלגסיות היא בדמם, למן ימי הילדות הרכים.

במבוך המנזר הבלגי:

במנזר גדול – מבוך עתיק יומין, לא הרחק מהבירה הבלגית, יושבים כיום אנשי הבריגדה היהודית ומגלים פה ושם כתובות בלשון הגרמנית, כי במנזר זה שכנסייתו סגורה כעת, חנה פעם הצבא הגרמני.

העיירה טורנה עצמה שלווה, תושביה “יושבי-אוהל”, חיי העיר אינם תוססים ועֵרים כבאיטליה, אך אנשיה שלווים וחביבים עד מאד. בשיחת חייל עברי עם שני נזירים צרפתים, הביעו האחרונים את שמחתם על כי המנזר נמצא בידי יהודים. כי היהודים, לפי דבריהם, הם אנשי דת ואינם וונדלים עובדי-אלילים כגרמנים.

תושבי המקום אינם רוצים להאמין שהחיילים העברים יהודים הם, כי התעמולה הנאצית הסבירה להם שיהודי הוא יצור “בעל קרנים ורגלי סוס”. ושנית… לא חשבו שעדיין יש יהודים רבים בעולם.

אפילו פליטים יהודים שנפגשו כאן עם אנשי הבריגדה, אינם מאמינים שאפשרי הדבר שיהודים מארץ-ישראל יבואו כחיל-משלוח וכיבוש, כבני חורין, עובדה זו מופלאה מדי בעיניהם ואינה מתקבלת על דעתם.

בבריסל הקימו יהודי המקום שער ניצחון לכבוד הבריגדה היהודית.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה עיון

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

אריה טרטקובר -- שגריר יהודי עולמי

מאת אברהם שמואל שטיין (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

ברוד העיר במזרחה של גליציה לא היתה – וביחוד במפנה המאות – ישוב אחד מישובים רבים של ישראל במפה הפזורה בלבד. ברוד, שטובי בניה כבר העלו זכרה וחייה על הכתב היתה עיר ואם בישראל במיטב המושב הזה, מעמדה הגיאוגרפי (הרוסי האוסטרי) ועברה, מורשתה ואישיה, מעיין שופע של חיות יהודית, פורה ומפרה, שזרמה באפיקים שונים – ולא כאן המקום להאריך. וכאשר נתכנס הקונגרס הראשון של הציונים, כבר ברוד גם מרכז ציוני תוסס בכל טהרו וחומו ותומו. ואחד מראשוני הבסיסים לאחיזתה של הציונות – בית טרטקובר, משפחה נאורה, משכלת, אשר אמנם מקפידה עוד בקיום של מצוות המסורת, אך גם אינה מזלזלת במשמעותם האנושית והלאומית, ויהדות המודארנה לא כרסמה שרשיה. בימי חג ומועד הולך האב לבית הכנסת, ורישומם ניכר גם בבית. הציונות היא כאן, באוירה של בית זה, כחזון נעלה, גילוייה המובהק של יהודות הדורות והמשכה, והיא שלובה ומזוגה במערכות קיומו של העם.

בשחר ילדותו של אריה, שנולד בשנת 1897, אוזרת המפלגה הלאומית היהודית כוח ונחלצת למערכת הבחירות לפרלמנט. ברשימתה ובמועמדיה – נציגי עם, זקופי-קומה, עשירי-רוח – ואמנם נבחרו ארבעה צירים יהודים. מראשי העושים והמעשים והלוחמים במערכה זו הוא האב, נתן טרטקובר, שהוא גם נבחרם של יהודי ברודי בעיריה, ועיסוקו זה הוא לו כשליחות-קודש. כאן נערכות ישיבות והתייעצויות, כאן מרמים דגל ונושמים אוירת חירות של היחלצות למעשה לאומי גדול ונועז. כאן מזדמן לעתים קרובות אדולף שטאנד יקר-הרוח (ובבית הולדתי, בעיר הליטאית-הרוסית הרחוקה, נשמרת חליפת מכתבים ארוכה בין המנהיג הציוני הדגול לבין אבא, שהיא כעדות היסטורית לרוח הזמן ולדמותם של ציונים ראשונים), וד"ר מרדכי ברודא (העתיד להקים את רשת בתי הספר הדו-לשוניים התיכוניים), שהיה מזכירה של ההסתדרות הציונית ושימש ברבנות בסטאניסלאוו. ואן היה שכר לפעולה, לפי שאדולף שטאנד נבחר אמנם ציר לפרלמנט מברודי גופא, ונתן טרטקובר הוא שניהל את מלחמת הבחירות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.