גַּם הִיא רָצְתָה

לְהֵעָזֵב

וּלְהִשָּׁכַח

וְהִתְגַּלְגְּלָה

בֵּין פֹּה לְשָׁם

וְחָנְתָה

בְּבֵיתָהּ הַסָּגוּר

וּמִדֵּי פַּעַם הֵגִיחָה

כְּדֵי לְקַבֵּל

קְצָת אֹכֶל מְבֻשָּׁל

וְתֵכֶף אַחַר־כָּךְ 

מַכָּה

שֶׁאַחֲרֶיהָ יֵשׁ

שֹׁבֶל שֶׁל

רוּחַ וְעָשָׁן

וְהִיא

הָיְתָה זוֹנָה

הֵם לָקְחוּ

אוֹתָהּ שָׁם 

לִהְיוֹת/יָלְדָה־זוֹנָה

הֵם לָקְחוּ/אוֹתָהּ.

24.05.04