מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גד הגבור

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

גָּד הַגּבּוֹר / חיים נחמן ביאליק

"הוֹ, אֵלַי, אֵלַי, אֵלַי,

מִי אִישׁ חַיִל, מִי אִישׁ חָי!

וּבְיָד רָמָה

לַמִּלְחָמָה

נֵצֵא תַּחַת דִּגְלִי חִיש!"

כָּכָה קָרָא גָד מִכִּסְּאוֹ

וּבַחַלּוֹן נוֹפֵף נִסּוֹ, –

אַךְ לֹא בָּא לְקוֹלוֹ אִישׁ.

רַק הַכֶּלֶב מִמְּלוּנָתוֹ

יָצָא לִרְאוֹת בִּגְבוּרָתוֹ.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אב ובנו [ב]

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

כשתדברו עם הזקן ר' אברהם-הירש הורוויץ, אל תדברו בפניו בצער-גידול-בנים. מפני שאין מראים שוט לאדם מוכה.

חמישה בנים ילדה חוה אשתו, וכולם לא הוציאו את שנת העשר. לא לחינם זקוקה היתה חוה למשקפיים קודם שמלאו לה שלושים. אור עיניה זלג ויבש בדמעותיה.

אסון זה פעל על הבעל ואשתו פעולות הפוכות זו מזו מן הקצה אל הקצה. את לב חוה הרך כדונג והצית בה געגועים ואהבת-אם. יותר שהתקרבה שנת העשר לאיזה מילדיה, יותר התלקחו בה געגועיה ודאגתה אליו. ולב אברהם-הירש, אדרבה, דומה שהתקשה. מכיוון שמתו עליו שלושה ילדים בתקופת-ילדות אחת, בחודש אחד וכמעט ביום אחד, בא לידי החלטה מרה, שסיבת האסון מונחת בו או בחוה. מנחילים הם לזרעם מחלה ממארת, מצעדת לקבר. והתייאש מזרע של קיימא.

ומאז התחיל מרגיל את עצמו להתרחק מילדיו. הוא קיבל על עצמו בנדר, שלא לנשק אותם בשום תקופה משנותיהם הקצרות. בכל פעם, שנולד לו בן, השתדל להביא את עצמו לידי הכרה, שזה לא בא אלא להקים קצת שאון נעים בבית, קצת דאגות מחרידות, ולאחר עשר שנים יוסיף אסון על האסונות הנשכחים ויטול חלק הגון מאור עיניה ובריות גופה של חוה.

כשהיה רואה את חוה מטפלת בוולדה מתוך חיבה יתירה ומייפה אותו במלבושים נאים, לא היה מוחה בידה, אלא היה מניע עליה ביד, וזורק דברים כלפי האוויר: “משחק בצעצועים. כאילו לקחה כבר ערבון מן השמים.”

והתרגזה עליו חוה, והתחילה בוכה ומתנפלת עליו:

“אכזר. לב אבן. אינו ירא לפתוח פה לשטן.”

ואולם אברהם-הירש ידע שלא מתוך אכזריות הוא אומר מה שהוא אומר. אדרבה, הרבה יש בזה מדאגתו וחמלתו על חוה. חפץ הוא להכין אותה לקראת האסון הודאי קימעא קימעא. במידה, שיחסר מתענוגה העראי, כן תקל מעליה הצרה אחרי-כן.

ועיקר טעמו בזה היה, מה שלא הרגיש בו הוא-גופו. חפץ היה להשמיע דברים אלו לעצמו כדי שיעמוד בנסיון ולא ירך לבו.

וחוה ילדה, טיפחה ספדה, קברה, התנחמה – וקיוותה.

סוף-סוף – השמים אינם של נחושת – זכתה חוה ללדת בן-קיימא, את נחמן בנה, ששי לבטן – ופסקה מלדת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.