מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תמרורים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תַּמְרוּרִים אֶבְכֶּה וּמְרֹרוֹת אֶכְתֹּבָה,

אַרְאֶה לַדֹּר וּלְדֹר יָבֹא אֶעֱזֹבָה,

אֹסֶף הָחָצָץ בּוֹ מִלְאוּ אֶת פִּינוּ,

אַבְנֵי הָאֹפֶל מֵהֶם אַנְשֵׁי כֶּסֶל

פָּסְלוּ וַיַּעֲמִידוּ בַּהֵיכָל הַפֶּסֶל;

יִרְאוּ הַסֹּגְדִים לוֹ, אוּלַי יָבִינוּ.

יִרְאוּ עֵינֵיהֶם אֶת תַּבְנִית חַיֵּינוּ,

יֵדְעוּ מַדּוּעַ יִדֹּדוּ רֹאֵינוּ,

מַדּוּעַ הָיִינוּ לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס,

אוּלַי יִתְעוֹדְדוּ לִתְקֹן הַמּגְרָעַת

וּלְפַלֵּס אָרְחָם בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

לָשׂוּם אֱמֶת לַקָּו, שֵׂכֶל לַפֶּלֶס.

שִׂימִי תַּמְרוּרַי אֶל נֹכַח פָּנַיִךְ,

שִׂימִי, בַּת-עַמִּי, לַדֶּרֶךְ עֵינַיִךְ

בָּהּ נָחוּךְ זֶה כַּמָּה, יַנְחוּךְ גַּם עָתָּה;

שִׂימִי וּדְעִי מִי מָסַךְ סַף הָרַעַל,

מִי הֵסַב לָךְ עָנְיֵךְ, יַד מִי בְּמַעַל,

כִּי יָרַדְתְּ, כִּי תֵרְדִי עוֹד מַטָּה מָטָּה.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מוסר של עששית

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

ידוע לכול, שהפתילות, ההבדלות, הנרות, הפנסים והעששיות נוהגים מנהג אמריקא, עֵרים בשעה שאצלנו לילה, וישנים בשעה שאצלנו יום. אך האם תוכלו להודות בכך, שפתילות, נרות, פנסים ועששיות יש להם לשון (בדרכם שלהם) ומושׂג נכון מטוב ורע? אף-על-פי-כן נַסו נא, והעלו נא על דעתכם, כמה הם דומים אלינו! הכלי, ממה שלא יהיה, הוא הוא הגוף; ובדומה לגופותיהם של בני האדם, אף הללו מהם ערומים, מהם מקושטים בפרחים ובזרים או בכל מיני ציורים ודמויות, ומפוארים בכסף ובזהב. השמן, החֵלב, הנפט – הם כמין דם. הדם אף הוא שונה אצלם: יש יחסן ויש שאינו יחסן, ויש יחסן שביחסנים! חֵלב יוצא ממקום מגונה, שמן אפשר לו שיהא כשר ואפשר לו שיהא טריפה; דונג לעולם כשר, נפט יש ממנו נקי ויש שאינו נקי, ולפעמים גם ריחו רע! וכמה דומה הפתיל והשלהבת האוחזת בו, לנשמתנו אנו!

וכבר אמר שלמה המלך: “נר אלהים נשמת אדם”!

וכמה דומים חייהם הם לחיינו אנו!

הפתילה – שׂריד ופליט מדורות רחוקים ויראי-שמים – באמת היא שטה וסובבת על-פני השמן הכשר; היא דולקת אפלולית, נקיה ושקטה; אינה מתלקחת בגאוָה שׂטנית, אינה מתיימרת להאיר ולהריח לכל העולם… לא שלה העולם, לא עליה דאגתו של עולם!

פינתה שלה מַספקת בשבילה. כנגד זה אין היא גורמת דליקות! לא תמצאו אצלה סימן של רעיונות אנַרכיסטיים!

ונוסף לכך היא דולקת נוגה, משום שקצרים החיים, קצרים מ“חלום יעוף ומצל עובר”!

היא מלאה “מרה שחורה”!

“מה אנו, מה חיינו”? פתילה עם טפה של שמן, ומרגע לרגע מתקרבת יותר אל שעת-המיתה! היא זוכרת תמיד את שעת-המיתה, ולפיכך באמת ייחדנו אותה לזכר המתים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.