למ. ש־י

בְּעָבְרֵךְ בְּחוּצוֹת עִירִי

נִרְאִים הָרְחוֹבוֹת כְּמִשְׁעוֹלִים בַּשָּׂדֶה.

וְאִלּוּ שָׁטַף פֹּה נַחַל

הָיוּ מֵימָיו יוֹצְאִים מִגְּדוֹתָיו

לִלְחוֹךְ מַרְגְּלוֹתַיִךְ.

בַּלֵּילוֹת — מִצְנַח הַכּוֹכָבִים

וּמַלְאָךְ זָקֵן מִתְעוֹפֵף כִּבְיָכוֹל בְּמֶלְקָחָיו

לְחַזֵּק בָּרְגֵּיהֶם־זָהָב

פֶּן יִקְרְחוּ הַמְּרוֹמִים כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב

בְּעָבְרֵךְ בְּחוּצוֹת עִירִי.

בָּתִּים וְאִילָנוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה

מַחֲוִים קִדָּה

וְעוֹמְדִים־דֹּם

כַּאֲלוּמִים בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף.

וְאִם תָּסֵבִּי פָּנַיִךְ אָחוֹר

וְתִרְאִי כֶּלֶב מִתְעַקֵּשׁ בְּעִקְּבוֹתַיִךְ

וְהוּא אַף הוּא כְּמִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם

אוֹ כִּמְלַקֵּט אֶת מַפַּל־הַמָּרוֹם הַמְדֻמֶּה —

רִמְזִי נָא לוֹ בְּנִיד־עַפְעָף סַלְחָן

כִּי הַכֵּר הִכַּרְתְּ בּוֹ שֶׁאֲנִי הוּא.