מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאוֹפֶה וְהַקַּטָּף

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא עַתָּה רַבִּי שְׁמוּאֵל?

רְאֵה, הַתַּנּוּר נִגְרַף עִם הָנֵץ הַחַמָּה

וַיּוֹצֵא חֻמּוֹ לְבַטָּלָה חֲצִי שָׁעָה

וּכְבָר נֶאֱסְפוּ כָל הַמְּגַלְגְּלוֹת וּבָאוּ.

הַיּוֹם, הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, תֵּאָפֶינָה

מַצּוֹתָיו שֶׁל הַגְּבִיר וְהַכֹּל זְרִיזִים

וּכְבָר הֵן עוֹמְדוֹת שָׁם בְּחֶדֶר שֵׁנִי

חֲגוּרוֹת לְבָנִים, חֲשׁוּפוֹת יָד עַד מַרְפְּקֵיהֶן

וַחֲמוּשׁוֹת מַעֲרִיכוֹת.

גורף את הגחלים ומזמר.

הוֹי גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת,

לָמָה אַתֶּן רוֹחֲשׁוֹת –

אֶגְרֹף, אֶגְרֹף, אֶגְרֹף

אוֹי נְפָשׁוֹת בּוֹעֲרוֹת

לוֹהֲטוֹת וְסוֹעֲרוֹת –

אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף…


אוֹי גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת,

לָמָה אַתֶּן דּוֹמְמוֹת –

אֶגְרֹף, אֶגְרֹף, אֶגְרֹף;


הוֹי נְשָׁמוֹת שׁוֹמְמוֹת

דּוֹעֲכוֹת וְזוֹעֲמוֹת

אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף…


הַקַּמָּח, קוּם וָלוּשׁ, הֲרֵי הַתַּנּוּר גָּרוּף!

הַנָּשִׁים, לַעֲבוֹדַתְכֶן! אַל תַּעֲמֹדְנָה פְּנוּיוֹת!

הַתַּנּוּר גָרוּף, מוֹצִיא חֻמּוֹ לְבַטָּלָה

הַקַּמָּח, לוּשׁ! וְאַתָּה קַטָּף, לֵךְ וַעֲמוֹד נָא,

בְּרֹאשׁ הַשֻּלְחָן שָׁם עַל יַד צִפּוֹרָה

וְהֱוֵי מְמַעֲכָה, כְּלוֹמַר אֶת הָעִסָּה, יָפֶה יָפֶה.


חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הפועל העברי והערבי

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

לפני כעשרים שנה פרצה בארץ השביתה הראשונה בדרישת יום עבודה של שמונה שעות. הכבוד של התחלה זו עלה בחלקם של פועלי הדפוס בירושלם, ברובם, אם לא כולם, ילידי המקום. כבכל ארץ היו פועלי הדפוס גם בירושלם הכי נאורים ומפותחים בקרב הפועלים, והם הצליחו להתארגן הראשונים ולצאת במלחמה להטבת תנאי העבודה. ירושלם שבימים ההם היתה שונה לגמרי מירושלם של עכשיו, החלוקה משלה עדיין שלטון בלתי מוגבל. כמעט כל תושבי העיר התפרנסו וניהנו מהחלוקה, לרבות גם האלמנטים הפרודוקטיביים המעטים שהיו אז בעיר הקודש. ציבור הפועלים בעיר היה אז עדיין קטן מאד, ואף זה היה מתיחס ל“ישוב הישן”, שעמד תחת שלטון הכוללים השונים.

המעשה הנועז של פועלי הדפוס, בירושלם זו, הרתיח את כל העיר כמרקחה והחריד מרבצם לא רק את נותני העבודה, אלא את כל “יקירי קרתא” – הרבנים, הגבאים, מנהלי הכוללים, עסקני החברות, ואפילו את באי-כוח המוסדות המודרניים, כגון כי“ח הצרפתית ו”עזרה" הגרמנית. כל אלה חברו יחד מול הסכנה הכללית והכריזו חרם על השובתים, המורדים בקדושת המסורת של העבדות הניצחת והמעמידים בסכנה את קדשי האומה והדת. על חרם זה חתמו הרבים האשכנזים והספרדים, החסידים והפרושים, גבאי הכוללים האדוקים ומנהלי המוסדות ה“נאורים” – כל אלה, אשר בימים כתיקונם לא יכלו לשבת בכפיפה אחת והיו מנאצים ומשקצים זה את זה, עשו הפעם יד אחת לנדות ולהחרים את קומץ הפועלים פורצי הגדר.

השביתה ההיא לא הצליחה – ה“חרם” ניצח. ואולם זה היה נצחונו האחרון. כוח חדש הופיע בארץ, כוח אשר נועד לשנות ולחדש אל כל פני הישוב ואת כל ערכי החיים והחברה בארץ; החלה “העליה השניה” – עלית העולים (אז עוד טרם השתמשו בתואר חלוצים). ומה שלא עלה בידי קומץ קטן של פועלים בודדים חסרי אונים בתוך הסביבה הנרקבה של הישוב הישן – קם ויהי עם התרַבות ציבור הפועלים בארץ מתוך העליה העובדת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.