דען 27 טען פעברואר, יאהר 1904, לאמזשא.

אדון נכבד,

זה כמעט ארבעים שנה (משנת 1868) עברו וחלפו, אשר לא קראתי ולא כתבתי מאומה בשפת עבר. אולם זה ימים אחדים, אשר אחד מאחי שלח לי ארבעה גליונות ממה"ע “הצופה”, אשר בהם נדםס המאמר: “א. א. קובנר” (לתולדות הבקורת בספרותנו החדשה), וישאלני, אם באמת ובתמים ידבר המחבר ה' בריינין?

כבר הודעתי בספרי “צרור פרחים”, כי לא אשיב מאומה למתנגדי ואת דברי שמרתי קודש עד הלום. אך הפעם הנני חושב לחובה לכתוב איזה הערות על המאמר הנזכר, אולם לא למען קורא מכתבי עתים, אך למען המחבר לבדו.

אודה ולא אבוש, כי קשה לי מאד לכתוב בשפת עבר צחה וברורה, כי זה יותר מארבעים שנה, אשר אכתוב את ספרי ומאמרי אך בשפת רוסיה, לכן חשבתי מראש לכתוב לאדוני בשפה הזאת, אשר בלי ספק הוא יודע אותה (הנני שופט מזה, כי במאמרו הנזכר ידבר אודות מה"ע ויזכיר את החוקר הנודע פיסארעוו); אך אחרי כן גמרתי בנפשי – לא אדע בעצמי מדוע? – לכתוב איזה שורות בשפה זאת, אשר בה נכתב מאמרו, אם ימצא בהן איזה שגיאות – אתו הסליחה.

וזי החלי!

א) הוא יאמר: "אין אני משיג איך יכלו מאמרי בקרת צנומים (בספרי “חקר־דבר” ו“צרור־פרחים”), שאין בהם השקפות חדשות או רחבות, שאין בהם דעות ומחשבות כל עיקר, איך יכלו וכו' (גליון 325).

אמת הוא, כי בספרי “חקר־דבר” ו“צרור־פרחים” אין השקפות חדשות, אשר יבראו אך אחדים מאלפי גדולי הסופרים בעולם, אולם להגיד ברור ומפורש, כי אין במאמרי “דעות ומחשבות כל עיקר”, הוא חטא נגד האמת, דיים המקומות שיביא הוא בעצמו מספרי, למשל ע“י התביעות שלי ממוציאי לאור מכתב־עתים, ע”ד אייכענבוים ושד“ל, וכו' – לראות, כי יש איזה דעות ומחשבות במאמרי. אך המחבר לא הזכיר מאומה מהדעות הנזכרות במאמרי “כמה שני מציאות האדם על האדמה” (“חקר דבר”), במאמרים “רוח חיים”, “רוח באר” (צרור פרחים), ע”ד האמונה האולת, כי הארץ נבראה אך לפני ששה אלפים שנה, והתולדות מהאמונה הזאת, ע“ד ממשלת השלילה (רעזיגנאטיאן) בחיי העברים, ע”ד העתקת לעטטעריס, תחת של אלישע בן־אבויה, את ספר “פויסט” וכדומה. ואם ישים לב כי המאמרים ההם נכתבו לפני ארבעים שנה, וכי בני הדור החדש מישראל, אשר לא ידעו שפות חיות, לא ידעו אז מאומה מהדעות החדשות, אשר התפרצו בעוז בכל אירופא, אז אוכל לאמור בפה מלא, כי במאמרי ההם תמצאנה דעות ומחשבות חדשות לקוראים העברים בימים ההם.

ב) הוא יאמר: “המהרס והמנפץ קובנר לא ידע (?) וגם לא נסה מעולם להשתמש בהסמים החריפים וכו', הוא אינו מבטלם בבת־שחוק של חמלה, בעקיצות דקות ומסוכנות, כי אם בזה שהוא קוראם בשם סוסים, חמורים, ינשופים, עכברים” (שם).

אקח לי העזות להודיע, כי ידעתי וגם ידעתי גם אז מה הנה ה“עקיצות דקות ומסוכנות”, ידעתי גם את מקורן כמו היינע בערנע, גאגאל ודומיהם. עקיצות כאלה נתפזרו למכביר בספרי “צרור פרחים” (עיין עוד בספרי “חקר דבר” (צד 48), איפו אדבר מעקיצות החדות של ערטער) ובפרט במאמרי “רוח באר”, ע“ד גאטלאבער יש בספרי גם חרפות וגדופים, אולם המה נגד מורדי אור, אשר לא יבינו “עקיצות דקות”, ומעולם לא קראתי את מתנגדי ב”שם" סוסים, חמורים וכו', אך דברתי בראש “צרור פרחים”, כי אשמע מכל עברים “צהלת סוסים, נחרת חמורים, אנקת ינשופים, שריקת עכברים” – והוא איראניא (אם לא דקה) מובנת לא בכל מובן המלות (ניכט אים פאללעם זיננע דעס ווארטעס). וגם הא"ב של הגידופים שלי הלא לקח מבערנע, כאשר הזכרתי שם ביחוד (“צרור פרחים” צד 15).

ג) הוא כותב: "אמנם גם קובנר בעצמו עוד לא הרגיש את כל הכעור, חסר הטעם וההגיון שבכל מבטא ומבטא במין המאמרים הנזכרים, יען כי הוא, קובנר, בעצמו לא השתחרר מעול המליצות, שאינן מגידות מאומה (גליון 826).

הלא צחוק הוא, כי אנכי אשר הייתי הראשון לדבר אל־אדות חסר הטעם והכעור נפש של המליצות והשירים הנאלחים, אשר אדבר מהם יותר מדי במאמרים רבים ב“חקר דבר” ו“צרור פרחים” (למשל צד 50–51, 64 ועוד במקומות רבים), אנכי לא הרגשתי?! ומה שנוגע ל“עול המליצות”, אשר ג"כ אני הראשון, שיצאתי נגדו בכח ועוז, אוכל לאמור בפה מלא, כי השתדלתי תמיד לדבר בשפה פשוטה ומובנת לכל, ולהפך שמעתי מהמון סופרים (כמו י. ל. גארגאן, ליליענבלום, פאפירנא ועוד), כי לא היה עוד לפני מהסופרים הצעירים, אשר יכתבו בשפה ברורה וצחה כמוני… ומדוע לא הביא כל עדות לאמץ את משפטי אודותי?

ד) במקומות רבים הוא סותר בעצמו את דבריו, למשל: פה יאמר: “הנה א. א. קובנר היה בעל הכשרונות ובעל ההשכלה היותר גדול שבהם (המבקרים)” (גליון 326), ופה ישפוך עלי בוז לאמר, כי דברי "בנליים (בו) בכפל לשון, מלבי כשרון מיוחד וכו'. כחו של קובנר – אם בכלל יש לקרוא למגמה ספרותית חלושה ורפויה בשם כח – היה יותר בשלילה (גליון 339).

ה) אודה ולא אבוש, כי לא אבין היום מלות וניבים כאלה: “ניבים מודרניים”, “דברים ארוכים ובנליים”, “הפתוס המיוחד של המבקר”, “למגמה ספרותית” וכו', הן כבר לא קראתי מאומה בשפת עבר, לכן לא אדע את המלים החדשות ההן… יוכל היות, כי המלות האלה נלקחו משפת רוסיה או אשכנזית:

אך לפי דעתי אין להן לבוא בצורה זאת בשפת עבר, ויש היכלת להמיר אותן במלות אחרות, הנמצאות בספרי תנ"ך או בתלמוד.

ו) לא אוכל להבין, מדוע ישנו הסופרים העברים החדשים את המלות והניבים משפות זרות, אשר יביאו במאמריהם, עד כי קשה להכירם? הלא טוב, אם נאלצו להביא בשפת עבר את המלות ההן, כי יכתבו אותן, כמו שהן נכתבין בשפות, אשר מהן נלחקו? למשל: “זואולוגיה, פתוס, טירונים”, הלא יוכלו להכתס: זאאלאגיע, פאטאהס, טיראן?" האומנם בזה, אשר ישנו את כתיבת מלות הזרות תתהפכנה למלות שפת עבר? ובפרט אולת גדולה היא לשנות את שמות פרטים, כמו "קובנר (תחת קאוונער), גוטלובר (תחת גאטלאבער), גיטה (תחת גאטהע), מטרלינק (תחת מעטטערלינק) וכדומה. האין גם זאת טפשות ישנות, אשר כבר באה העת להשתחרר מהן?

אך רב! הנני כיום עד כה רחוק מהספרות העברית החדשה, כי לא אתקצף ולא אתמרמר עוד בראותי, כי מלאה היא גם עתה בכל ההבלים, אשר נלחמתי נגדם בספרי “חקר־דבר” ו“צרור־פרחים”, ולולא שלח לי אחי את מאמרו, הנקדש לי לבדי, כי אז לא לקחתי עלי את העבודה היתרה לקרוא את מאמרך ולכתוב את המכתב הזה. ובזה שלום!

א. א. קוונער

יוכל היות, כי יאבה אדוני להשיב לי מה במכתב, לכן הנני נותן לו את כתיבתי (אדרעססע) והיא…