כשמו כן תוכן הספר הקטן וגדול הזה: ידריך ענוים במשפט וצדקה וילמד לישרים את הדרך זה ילכו בו מחיל אל חיל וישיגו חכמה וצדקה ועושר וגבורה וכל טוב בהקדישם כל אונם והונם, הודם ומאדם כליל לקיום רצון עליון, שרק הוא מקוה ישראל וישועתו, ורק עמו ובו מקור החיים והברכה, ואותו אדרוש לכלכם אלופי הקוראים עם כל ישראל, אמן כן יאמר ה', כברכת הדיוט זה עבדכם
הצעיר
אברהם משה חן־תמים 🔗
אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר
ה', ומשלם על יתר עושי גאוה, חזקו
ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'!
(תהלים ל"א)
אקדמות מלין. 🔗
קודש כל חיי לעבודת האֵל.
כסוד סגולת: בינּה־נצח־ישראל!
אחי בני עמי! אקדמות מלין איעצכם, שגם אתם תרגילו את האומֶר הקצר הזה בפיכם ובלבבכם, והאומר הנשגב הזה יהי לבחיר שיחתכם ואותו ובו תהגו בתחילת ותוך וסוף כל מעשיכם, ואז יצוה העליון ברכתו בכל מפעליכם ויצליח כל דרכיכם. כאמור: “בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך” “גול על ה' דרכיך וכל מעשיך יכונו” מי שאיננו מבקש הבלי שוא, כ“א שוחר טוב תמיד וכל חפצו ומשושו הוא לקים רצון עליון ב”ה, – לאיש כזה ינתנו כל חפציו וימלאו כל משאלותיו, כי הלא רק רצון הבוב“ה לבדו יכון לעד, כאמור: “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, ולכן כל מבקש אושר והצלחה, יבקש לעשות רצון עליון תמיד בכל כחותיו וממילא גם כל חפציו יושלמו כאמור: “רצון יראיו יעשה כו'”, ורצון העליון ב”ה מתגלה לאדם מתוך הבינה, זו תורה וחכמה, ויקוים ע”י מעשים טובים זהו נצח ותכלית כל זה היא אהבת ישראל, זהו פירוש המלים: בינה נצח ישראל!
רצון ונוצר. 🔗
אחי הישר! התדע פירוש המלה “רצון”? בהיות נפש האדם וכחותיו נמשכים לדבר ומעשה ידוע, לזה יקרא רצון, ועל זה אמרו חז“ל: רצונו של אדם זהו כבודו, כי כל חיי ותקוות האדם כלולים במה שאנחנו מכנים בשם “כבוד” וכל זה הוא רצון האדם, כי רצון החי והאדם מהו? הלא אך טוב ואושר וחיים ושלום, ולכן כל תכלית רצויה המבוקשה לאדם בכל עת ובכל חייו, עם כל התחבולות המובילות לתכליתו, הן הוא: כל טוב ומועיל, כל און והון, כשרון ובצרון וקניין – כל זה בכלל רצון, ולכן בצדק נחליט, כי תכלית כל אדם ואשרו הנם לעשות רצונו, זהו לבקש טוב ולסור מרע, וכהרבות האדם לבקש רצונו ולהשיגו, כן ירבו אשרו ותקפו והצלחתו; ורצון האדם, היינו כל חייו, תלויים ומחוברים בחיי קרוביו ומיודעיו ובני עמו וכל דורו ובכלל נוכל וגם מחויבים אנו לאמר, כי כל חברת האדם היא נפש אחת וכל איש הינו רק כאבר בנפש הכללית הזאת כפי מקומו מצבו וזמנו, גופו רוחו וחומרו (הון), מחשבתו דיבורו ומעשהו, מזונו מלאכתו ומנוחתו – לפי כל י”ב אופני החיים האלה, כן תהי תכונת האדם ומשפטו כאבר בחברה: זה עין זה אוזן, זה יד זה רגל, זה מעלה זה מטה, והשודדים וחומסים הנם כנגע צרעת שצמחה בגוית החברה בעון זהמתה, וכל הולך בטל ואינו פועל ומועיל נדמה כבשר החי על גוית החברה, המחויבה להרפא והתחזק תמיד!
וחיי – זהו רצון – האדם תלויים עוד בטבע וכל חוקותיה ומשפטיה, למשל מן האדמה והאויר יוציא האדם את מזונו ומחיתו וכהרבות האדם בתבונה וחריצות בכל עמלו שיעמול על כל מעשיו ומלאכתו בבית ובחוץ, בטבע ובנפשו פנימה והשפעתו על חיי נפש כל אדם שיש לו מהלכים עמהם וביניהם, כן ירבה האון וההון לאדם וכן ימעט אסונו וירבה ששונו, כל זה הוא קיום רצון עצמו עם הרצון הכללי אשר לכל בני האדם וגם לכל הטבע, כי גם כל חוקי הטבע והחיים – כולם רצון המה, וכל חיינו וכחותינו ורצוננו הנם כניצוץ קטן הנאצל מאור אין סוף שהוא הרצון העליון הכללי המצוה לכל חי לחיות ולכל בריה להיות והתקים והשתלם, וכל החיים והכוח והגבורה והחכמה הנראה בנפשנו ובכל החברה האנושית שבכל דור ובכל צבא השמים והארץ וכל העולמות הידועים והנעלמים – כל זה אינו אלא כטפה מים, חיי אין סוף וחכמת וגדולת וגבורת ותפארת אין חקר, שהוא הבורא יתב' אשר חיים ברצונו כלומר: כל חיים ואורה ושמחה ואושר – מרצון עליון הוא ואליו! ולכן רק בזה יגבר ויצליח גבר – בהרבותו ללמוד וללמד ולקים את הרצון הכללי העליון בהקימו רצונו ורצון כל אדם ורצון עמו ודורו וחוקי הטבע ועל הכל ובכל ולכל – תורה וחכמה, וכל זה הוא רצון עליון ב"ה, וקיום הרצון נקרא “נוצר” הפוך “רצון”.
מעתה כבר תוכל להבין מדעתך, קוראי אלופי, מדוע קראתי למאמרי הקטן והגדול הזה בשם “אמונים נוצר”, כי תכלית מאמרי זה היא להראות לכל שוחרי טוב המישרים אורחותם, כי דרך האושר וההצלחה היא דרך הרצון, הן הוא: שיקים האדם תמיד בכל כחותיו רצון העליון ב“ה המתגלה לנפשנו מתוך ארבעת בחינות שנתן הבוב”ה וסימנם נ’ח’ש’ת ר“ת: נ’ביאים ח’ושים ש’כל ת’ורה, היינו שישמור האדם את הרצון הק' בכל מקום שימצאהו, יעשה רצון עצמו יחדו עם רצון כל אדם יחדו עם חוקי ורצון הטבע וכל זה על ידי תורה וחכמה, שכל זה יחדו נקרא “אמונים” ופירוש המילה “אמונים” הוא: קיום רצון עליון ב”ה בכל מקום הגלותו, וקיום הרצון בכלל נקרא נוצר, כמו: “נוצר תאנה יאכל פריה” “נצור מזמה ותושיה”, “שלום שלום תצור”, “נצריה כי היא חייך”, ולכן נקרא המאמר הזה: “אמונים נוצר”! וזה הוא כלל דברי המאמר: נצור וקים ולמוד ולמד את הרצון האנושי כי הוא הוא מקור החיים, הוא הוא רצון העליון ב“ה וכל הנעים ומרוצה תמיד לנפש האדם כולה הרוחנית והגופנית – זה הוא רצון עליון ב”ה, וכל השנוא ומאוס לרצון האדם ובחינת אמתו המסומן בציון נ’ח’ש’ת זה הוא הפך רצון עליון וההפך הזה נקרא “שטן” ואשרי המקיים רצונו ורצון הטבע והמנהג ורצון כל אדם ורצון תורה וחכמה וכ"ט בקצרה: רצון הבורא יתב'!
־-־–־–־–־-
נקיון. 🔗
מי האיש החפץ חיים, ישמור מכל משמר את הכלל הקדוש: “סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו”, סור מרע – מכל השנוא לחושי האדם ומתועב לשכל האנושי ונמאס לנבואת הנביאים ומשוקץ לתורת האמת – כל המגועל לנפש האדם ורגשותיו, כל המשחית ומזיק לאדם זהו רע ומזה יברח כל אשר נשמה באפו! וראשית דבר ירחיק הישר וכשר מנפשו ומעל כל סביביו כל חלאה וזוהמא עם כל צחנה ובאשה, כל ריח רע, כל טעם פגום, כל מראות נגעים ופגעים רעים ופריצות ושפלות ורצח וכעס וכל תועבה עם כל דברי בלע וקולות פראים ופרועים לשמצה גם כל מישוש עמל ואון וכל תאוה שפלה טפלה וכל הנאת שעה ויום שבה יאביד האדם את נפשו ורעיו ועולמו, כל המתועב לחושים ושנוא לשכל הטהור, ומשוקץ לחושים ולשכל הטהור, ומשוקץ לנביאים ותורת אמת – כל זה הוא חלאה וטומאה המהרסת ומחבלת גוית האדם ומעכרת רוחו ומטמטמת מוחו ומכבה בנפשו כל כוח וכשרון ורגש קודש ומעוררת בחובו כל תאוות שפלות וכל רשע ופשע – לכן כל שומר נפשו ירחיק מאתו ומתוכו כל חלאה ומכל משמר ישמר ניקיון גופני ורוחני! ברח לך, ידיד יקר, מכל מקום האוצר בתוכו איזה רקבון וצחנה וכל טומאה וזוהמא והסירה עיניך מהביט בכל זוהמא וטומאה ואפך מהריח בריח רע, וחכך – מטעום בטעם איזה דבר טמא, ומכל שכן מאכול ומשתות כל דבר נתעב ומקולקל ושום דבר ממיני הטורף וזוחל וטמא – האסורים בתורה, אף אם אין להם ריח או טעם רע ואף גם אם מתוגנים הם בשמן ודבש וכל מיני בושם ותבלין שבעולם, כי כל האוכל וטועם ממיני טורף וזוחל וטמא, כל האסור בתורה, וכל הנוגע בכל מין נגיעה אסורה שבאדם אם איש אם אשה, כל האסור בתורה… ולא רק נגיעה תכופות, על ידי טעם ומישוש וריח, כי אם גם כל נגיעה רחוקה באמצעות הראיה והשמיעה והמחשבה, – כל הנוגע בדבר אסור וטמא וכל הנהנה הנאה אסורה – מכניס את הטומאה זה החושך וההרס – אל תוך נפשו ומעכר רוחו ושארו ומטמטם מוחו וחושיו ומגרה בעצמו כל תאוות רעות וכל מדות רעות המביאות אותו לכל מעשים רעים ומאבד את נפשו, ואף גם כל חלאה וזוהמא שלא מפורשה בתורה משחית את כשרונות האדם ומעכר נפשו!!
־-־–־–־–־-
רוח נכון. 🔗
אשרי הלב הנקי מתאוות שפלות ורגשי און, אשרי המוח הטהור ממחשבות זרות, אשרי הנפש המשכלת השואפת תמיד רק לטוב ומרום ונשא, המלאה רגשי קודש והגיוני טוהר, מלאה גבורה, מלאה בינה ורחמים, רחוקה מכשלון ורפיון ושפק מר, נקיה משנאה וגאוה ושררה וכעס ותאוות בשרים, מלאה אהבה לכל טוב, מלאה אמת ושלום, מלאה ענוה צדק, גם כל הגיוניה ורחשיה במישור יהלכון ובסדרים נכונים, לא יתנגשו ולא יתנגחו ולא בסופה וסערה יהלוכו, כי אם בהשקט ובטחה ומנוחה שאננה ילפתו ארחות דרכם! הוי, מי יצילני מהמחשבות הזרות, מי יחלצני מהרגשים הרעים! שושנה אבקש ובידי עולה חוח, לריח הבושם אשאף והנה פתאום השטן מעלה צחנה באפי! הה, מר לי מר! כל זה פרי החינוך הרע וכל חלאה וזוהמא שהרגשתי ושאני מרגיש מעודי עד עתה, גם כל זה – פרי העונות והחטאים! ומה אושרתי לוא חונכתי וגודלתי באופן שלא אראה און ובאשה ואזני לא תשמענה דברי נבלה, וגם ריש גם עושר לא יהיו לי לא בחומר ולא בהרגשה, ולא אהי צפוי לכל פגע ועזוב ונטוש לכל נגע ומכשול, כי אִדָרֵך ואתהלך תמיד באורח מישור הנאה ויאה להשתלמות נפש האדם בין מצד הטבע בין מצד התורה והמוסר! – החלאה שירגיש האדם בכל אחד מחמשת חושיו וביחוד בראות ושמע, והמעשים הרעים שעשה האדם או אחרים סביביו – אלה המה שורשי כל רע בכלל ושל המחשבות הזרות בפרט, וכמו שהמחשבות הטובות הנן מקור כל חיים וכח וכשרון ונצחון ואושר בנפש וחיי האדם, ככה בהפך המחשבות הזרות – הנן מקור משחת לכל צרה ונגע בנפש האדם וחייו, מכל מחשבה טהורה מתגברת הנפש ומוטבים הכשרונות ומכל מחשבה זרה נעכרה הנפש, למען שלא ידע איש מחשבות זרות – מחויב להיות תמיד מרוחק מכל זוהמא וחלאה ומכל מכשול ונסיון ועון וביחוד – ומכל בטלה וכעס וכל מידות רעות, בקצרה מחויב להיות מחונך בחינוך טוב וישר ומוקף מאנשים טובים ולחיות חיי יושר וכושר, הה חינוך, חינוך!
־-־–־–־–־-
זכרון טוב. 🔗
בכלל רוח נכון – גם כשרונות הנפש טובים. זכרון, השגה, הבנה דמיון, רגש חי, ובראש כל כחות הנפש והידוע להמון יותר מכל הכשרונות הוא הזכרון, אשר על שמו יקרא העם גם את כל שאר כשרונות הנפש: גם את ההשגה והתבונה והדמיון והרגש – את כולם יכנה העם בשם זכרון או למצער ידמה בנפשו את הזכרון כראש ויסוד לכל שאר הכשרונות, ולכן גם אנחנו הצבנו לנו לציון רעיוננו זה “זכרון טוב” אף כי לא רק מזכרון נדבר כעת כ"א מכל כשרונות הנפש בכלל. וזאת ידוע לכל איש ומכל שכן לכל הוגי בתורה ולומדי חכמה כי זכרון טוב – זהו אבן חן אשר כל חפצי העולם וכל סגולות החלד לא ישוו בו, כי הזכרון הטוב – בכלל כשרונות הרוח – נחוצים כבבת עין לכל לימוד ועיון והם נחוצים גם לכל מעשה ומפעל כמו למסחר ואמנות וגם לשיחה עם אנשים וכל דבר ואם יהי לאיש זכרון טוב וכשרונות הנפש טובים אז יהי איש מצליח ומאושר ובכל אשר יפנה יצליח – אם רק לא יחסר לו גם בריאות בגוף ומנוחה מצד תנאי החיים – יעשה חיל בכל לימוד שילמוד וגם בהליכות עולם ומסחר וקנין יצליח מאוד, כי הלא גם במסחר והליכות עולם וגם בשיחות בני אדם כל תהלוכות החיים – בכל פנה שהאדם פונה נחוץ לו זכרון ותבונה, בכלל כשרונות הנפש, וכל מה שיוטבו כשרונות רוח האדם, כן תרבה חכמתו והצלחתו, ורק כשרונות הנפש המה היסוד והשורש לכל חיי האדם והצלחתו והמה רק המה פרי כל עמל האדם בכל פעולת הטוב וההשתלמות, כי כרבות השתלמות האדם בגבורה בינה ורחמים וכרבות מעשיו הטובים, כן ירבה הכח והאורה ברוחו וכן יוטבו כשרונות נפשו ורוחו הלוך וטוב, ולפי זה כן תרבה הצלחתו וברכתו בחיים! ומה אפוא כל חיי האדם? – הלא רק נפשו ורוחו והנן כשרונות נפשו, אשר כרבותן תרבה הצלחת האדם!
ורק בדרך הזאת באה הברכה משמים לאדם, על ידי הרוח הקודש, זהו הרוח האנושי: השכל והחושים עם כל כשרונות הנפש, אך בתחילה תבא הברכה לרוח האנושי, יוטב השכל ותטהר ההרגשה וממילא תוטבנה גם המדות והפעולות וכן תרבה הצלחה וברכה לאיש המשכיל ועל כל סביביו בבקש המשכיל רק להיטיב ולהועיל לכל אדם! נשארה לפנינו השאלה העקרית שכבר שאלוה קדמונים ואחרונים: והחכמה מאין תמצא ואיה מקום בינה? כלומר: מה יעשה אדם ותוטבנה כשרונות נפשו ויובראו בנפשו לב טהור ורוח נכון? התשובה לזאת היא התשובה הכללית: “רצון”, יעשה האדם (ומחנכיו) רצון עצמו, היינו: רק מעשים המבריאים את גופו ומחזקים ומעודדים את רוחו וכשרונותיו היינו כל הנעים ומועיל לאדם וכן יעשה גם לכל אדם זהו קיום רצון עליון ב"ה המתגלה לנו מתוך: חושים – שכל – תורה – נבואה.
א) ישתמר מכל מזון ומפעל ומדה המזיק לגוף, כי כל המזיק לגוף מזיק גם לרוח, השוכן רק בגוף בריא ואף גם שמח ושבע רצון בשמחת אמת, כמו שאמרו חז“ל: אין רוה”ק שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך צחוק וקלות ראש אלא מתוך שמחה של מצווה, היינו השמחה באה אחרי פעולת הטוב וישמור את כל חוקי החיים והבריאות לפי התורה והחכמה הטבעית!
ב) מאוד מאוד יתרחק מכל זוהמה וחלאה, וישתמר בנקיות וגם ביופי מעט כי הזוהמה מכל המינים היא כמים לכבות את אור הרוה"ק והנקיות והיופי הנם כשמן להלהיבו והבהיבו!
ג) ירבה בכל מקורי החיים שהם גבורה בינה ורחמים, היינו: כח ואמץ וכל המדות הטובות ומהמדות הרעות ירחק עד תכלית וירבה בלימוד תורה וחכמה ומוסר וירבה רעים וירדוף חסד ואמת בכל כחותיו תמיד ויהי אוהב שלום ורודף שלום וענו וסובל וסולח ומתון ומושלם בכל המעלות – כי זה הכלל, רק הרצון הוא מקור החיים, ובעצם המדה שיקים האדם את הרצון הכללי, שלו ושל כל אדם ועל הכל וכולל כל, של הקב"ה לפי כל ארבעת המורים לצדקה, נביאים חושים שכל תורה (בלימוד תורה וחכמה וחרושת ונוי ומוסר ודרך ארץ) ובעצם המדה הזאת יגדל ויגבה רצונו ורוחו וכשרונותיו וכן תרבה יכולתו והצלחתו ונצחונו בחיים. בכלל נוכל להמשיל את כל החיים למלחמה וכל פעולה והצלחה לנצחון וכל כח וכשרון לגדוד מנצח, והכלל הוא: כהרבות האדם לנצח, כן ירבה להצליח!!!
־-־–־–־–־-
בריאות. 🔗
להצלחת ואושר האדם נחוצה ראשית דבר – בריאות וכח הגוף (והרוח), שיהי אדם חופשי מכל מחלה ואסון ושיהי בריא וחזק בכל אבריו, ולתכלית זו צריך האדם להשתמר בכל י"ב אופני חייו לסור מכל רע ולהשיג ולעשות כל טוב, למשל: מקום טוב ויפה ואויר צח ונקי ממוזג, לא קר ולא חם, ועושה כל המלאכות והפעולות למען הטיב מקומו והוציא ממנו תועלת, מצב ממוצע, לא לחץ ולא פינוק, כי אם עבודה ותקוה ומנוחה ורעים טובים וכו', וזמן כל דבר בעתו וזמנו ולפי מקומו ומצבו להשתמש בטוב בכל המקרים והתנאים, גוף – עבודה גופנית ונקיות ודי תנועה ומנוחה ומזון וכל דבר הכל במדה וקצב נכון. רוח – הרוח יהי תמיד ניעור ושמח שמחת התבונה ומתון ונוח לכל ובהיר וזך הרעיון ורחוק מכל תאוות רעות ומכל מותרות בכל דבר, ככה גם מחשבה דיבור ומעשה, און והון, הכל יהי בסדר נכון ובטוב טעם ודעת כפי כל חוקי התורה והמוסר וידיעת הטבע, ביחוד יהי האדם חפשי מתאות המשגל ונקי מעון זרע לבטלה, זה העון הנורא ואיום המכלה בבני נעורינו משאר ועד בשר, מחושים ועד כשרון, ומאבד כל כחותיהם וחייהם! והתחבולות להינצל מהתאוה הרעה הזאת היא פשוטה וערה: חינוך הנערים והנערות יהי לבד וכל חוקי הצניעות ישתמרו בין מין למין ולא ישארו מעולם ביחידות נער ונערה ולא יישנו בחדר אחד ומעולם לא יראה מין את משנהו בשום מצב מעורר תאוה ולא גם רמז קל, וכן גם לא ילמדו שום דבר מעניני נישואין ולא יקראו ספרי אהבים לפני נשואיהם ואולי בספרי אהבים היותר נקיים והיותר טהורים רוחניים, יש להקל מעט גם כשנה לפני הנשואין, עיקר הכל: הנשואין יהיו מוקדמין כבני חמש עשרה, גם יהיו נשמרים ונזורים מכל מראות נגעים ומחזות פריצות ומרוחקים עד תכלית מחברים רעים ומשכנים רעים וממורים רעים ואף גם בחיות ובבהמות מעולם לא יראו בני הנעורים בהזדוג מין עם מינו, ביחוד יהיו מרוחקים מכלבים, שהטומאה שורה עליהם וגם רק קרבתם ונגיעתם טמאה ומעכרת רוח וגויה, גם מזונם ושיקוים ומצחקיהם לא יהיו מעוררים תאוה ומרתיחים את הדם, וגם המחול בחורים עם בתולות מזיק מאוד! ועל הכל – עבודה חפשית נאורה תמידית ולימוד תמידי ופעולה וחברה טובה ותקוה ושמחה טהורה!
־-־–־–־–־-
חיל. 🔗
כל חיי האדם מורכבים משלושה כחות עקריות: כח הגוף, בריאות. כח הרוח, חכמה, כשרון. וכח החומר, הון, עושר. אלה המה שלושת הכחות הנקראים בדברי הנביא כח וחיל ורוח כאמור: כי לא בכח ולא בחיל, אמר ה' אל זרובבל, כי אם “ברוחי”, כח הוא כח הגוף, רוח זה כח רוחני, וחיל זהו כח ההון והחומר, בדרך פרט, אבל בדרך כלל נקרא בעברית כל הטבה וקנין שישיג האדם בעמלו, אם ברוחניות, אם בגוף אם בחומר – נקרא חיל (ערפאלג) כמו: “וישראל עושה חיל”, ופה נדבר מלשון חיל בכל מלוא מובנו: חיל במובן הצלחה ונצחון ורכוש בכלל, וגם חיל במובן הון ועושר, וחפצנו בפרק הקטן הזה הוא להשקיף על התחבולות והדרך שבהן יעשה איש חיל בכל דבר בכלל ובהון ועושר בפרט. מה דרוש לאדם להצלחתו? דרוש עבודה וכשרון עם חכמה וחריצות וכל המדות הטובות, בלשון אחר: נחוץ כח הגופני עם כח הרוחני דמתרגמינן כח וחכמה, ועל הכל נחוץ אמונת אומן בהשית“ב באופן שרצון האדם יהי כליל נאחד עם רצון עליון. ודמו נא בנפשכם: אם יהי איש בריא בגופו וכביר בכשרונו וחכמתו ולמוד בכל הלימודים הנחוצים לאדם וישר וכשר וחרד על דבר ה' – איש כזה יוכל תמיד לקמץ ולצבור הון ובכל אשר יפנה יצליח, דמו בנפשכם את האיש הישר וכשר ובריא ומשכיל וחרוץ הזה בכל דמות ותמונה שתרצו: שווהו לנגדכם כאומן או כסוחר ישר, כמורה ומלמד ורופא וכל מלאכה ישרה ומועילה שבעולם – בכל מצב ומלאכה יצטיין בחריצותו ותבונתו בישרו ותומתו וחין ערכו, ולכן יחיל טובו בידו ומלאכתו ומפעלו יעשה בחריצות וטוב טעם ודעת וכן יפעול וירויח תמיד וימצא חן במפעלו ומעלליו וגם יצטיין במידות טובות וימשוך אנשים רבים אחריו, וכן לאט לאט גם יצבור הון, ולפי זה יגדיל פעולתו ויטיב מלאכתו ויתקן מצבו, וכן יגדל האיש הלוך וגדל עד כי יגדל מאוד והרבה תועלת וברכה גם בעד עמו ודורו, כל זה אפשר ומחויב להיות בהיות האיש מצוין בארבעת ראשי כל המידות הטובות: שלום, אמת, ענוה, צדק! אכן בכל זאת אדם להבל דמה בהיותו נפרד אבל בהתאחד כל ישרי לב לאגודה אחת, אז: “מה אנוש כי תזכרנו כו'!” וגם את אחינו זה דמו בנפשכם כחבר לחברת שוחרי טוב והם תומכים זל”ז ונאספים ומתיעצים ומטיבים תמיד לעצמם ולזולתם בכל יכלתם – הלא אז ירום ונשא האיש הזה!
נמצא כי מה נחוץ לאדם לעשות חיל והיות מצליח בארץ? – נחוץ: א) בריאות, ב) כשרונות טובים ורוח נכון ותבונה, ג) בטחון בה', ד) לב טהור וכל המדות הטובות, ה) אגודת אחים משכילים התומכים זא"ז בפעולה ועצה וחיזוק – והעולה על הכל – היות נקי מכל מידות רעות ושלם בכל המעלות – כן צריך להיות איש למען יצליח ויאושר בארץ, ועוד נשאלה השאלה: באיזה הדרך יגיע איש להיות בריא וחכם וישר וכשר ומצוין?
התשובה היא: חינוך – הוא נוצר האדם ומפליא לעשות! ומזה חפצנו לדבר עתה.
־-־–־–־–־-
חינוך. 🔗
החינוך הוא יסוד העולם ושורש כל תקוה ומקור חיים; כי הלא כל חיי האדם והצלחתו בעוה“ז וגם כל אשרו הנצחי – הכל תלוי במעללי ומפעלי ומידות ותכונות האיש וגם לפי המקום והמצב והזמן וכל שאר אופני החיים שיחיה במו, וכל מעללי גבר ומפעליו ומידותיו ותכונותיו נובעים ממצב נפשו וכשרונותיו וכחותיו וידיעותיו ונטיותיו והרגלו בכל דבר, ומצב נפש האיש וכשרונותיו וכחותיו וידיעותיו ונטיותיו והרגלו – כולם נערכים ומוכנים במערכת ומכונות החינוך, שתכליתו ותעודתו הוא לקחת את העולל כמו שהוא בגרעיני הכחות והכשרונות הנמצאים בו – ולגדלו ולרבותו ולחנכו והדריכו ולמדו כל ידיעה טובה וכל מעשה ומדה מועילה ולהרחיקו מכל אסון ומכשול ולנשותו כל רעיון פיגול וכל פועל און ועון ולהעירו ועוררו לכל טוב בתמידות עד התהפך התשוקה והכשרון לסור מרע ולבקש רק טוב בכל רגע ומקרה – לטבע שני בקרב החניך, נוסף לזה וגם לפני כל ועל הכל, מחויב המחנך לפקוח עיניו ולשום כל מעיניו לכלכל דרכי ומזון וכל דברי החניך במשפט באופן שכל מחלה וחולשה, הדבוקות בנפשו ממורשת הורים או הקרובות להדבק בו מצד המקום והזמן המצב והזמן – תרחקנה ממנו מפני תנופת יד החנוך הישר והנסיבות המחולפות (הפכיות) לסבות ההן שהולידו את המחלה והחולשה, למשל אם ההורים חלו במחלת החזה מסבת עסקם במלאכה המבלעה לחזה וגם שכנו צחיחה במבואות צרות ובמערות, מקום אויר מעופש, אז אם יחיה ויגודל הילד משחר טל ילדותו באויר צח ותנועה חפשית ומזון מבריא וכן הלאה, אז ילך הלוך וחזק והנטיה למחלת החזה שירש מהוריו – תמס תהלוך ותאבד במשך הזמן, ואם יוסיפו לחנכו בחינוך כזה וגם בגדלו יחיה ככה וכן יחנך הוא אח”כ את צאצאיו וכן יחיו הם וכ"ה, אז מדור חלש ואין אונים יוכלו לאט לאט לצאת גם דורות גבורים, וכן גם בענין הכשרונות הרוחניות, למשל ההורים חיו וחונכו בחינוך ונסיבות כאלה שאינם מסוגלים לפתח ולהשלים זכרון ותבונה ודמיון ורגש בנפש החניכים וכן נשארו ההורים טפשים בכשרונותיהם ובוערים בידיעותיהם, ובדרך הטבע הרגיל מחויב להיות גם הילד הנולד מהם טפש, וכן גם היה מלידה ומבטן, אבל לאשרו והצלחתו נצל מידי ההורים הטפשים ויחונך בידי חכמים ונבונים, אשר שמו כל מעיניהם ותעצומות עוזם לאלף את העַיִר הפרא הזה ולחדד את מוחו והפעיל לטוב ורגש את לבו והעיר ועורר בנפשו כל רגשי קודש וטוהר ויופי ונועם וחן ולעמם ולכבות בחובו כל נטיות רעות ורגשות שפלות וכן הפעילוהו בכל פעולות טובות וילמדהו באורחות תבונה ויושר ויאמנוהו בכל אומנות טובה ומועילה וידריכוהו במקרים ותנאי החיים ונסיבות כאלה המגבירים תמיד כל כחות וכשרונות האדם ומיטיבים ומשבחים מדותיו ותכונתו, עד כי גדל הילד ויהי לאיש חרוץ ונבון ומשכיל וישר וכשר, ולעומתו היה ילד אחר בן חכמים וחרוצים ונבונים וטובים, שעזבו את ילדם זה בעודנו באבו, והילד המסכן שהיה מלידתו נבון וחרוץ מאוד, גודל על ברכי אנשים בוערים וטפשים, חסרי הדעת והמוסר וכן השחיתו את הילד יותר ויותר ברוחו וכשרונותיו ומידותיו, הצמיחו בו כל מדה רעה, עצלות ורפיון וכעס ותאוה וגאוה וכל שאר מדות רעות, ויעשוהו כסיל ובער ללא תורה ומוסר וללא דרך ארץ, ובאחריתו היה סכל וטיפש וגם נבל, זה הוא פרי החינוך: החינוך הטוב יהפוך גם חלשים לגיבורים וטפשים לחכמים, והחינוך הרע יחליש את הגבורים ויטפיש ויבעיר את החרוצים וחכמים!
זהו שאמרנו ונאמר תמיד: אשרי איש מצא משחר טל ילדותו חינוך טוב ואדם – יפיק הדרכה ישרה, כי החינוך, ההדרכה – זהו מקור החיים, ורק לשוא יתאוננו משכילנו מחלי הלב על עינוי הדין ועל עיוות המשפט ועל המורים בתורה שלא כהלכה ועל שופטים רשעים ומושלים חטאים ומורים מתעים, ועל רוב החמס והשוד ודמעות העשוקים בעולם, ולפעמים ככה יתגעשו ויתקצפו על ים הרשע והדמעה הזה, המציף תבל ומלואו, עד כי בחמתם וקצפם הנם נכונים להפוך ולערות עד היסוד כל סדרי בראשית ולכבס ולשטוף ולהדיח כל דמע ועול מן העולם במבול של דם, כמו שנסו לפנים בצרפת, וכן לא יעשה, כי הלא כבר נשבע צור עולמים בקדשו לבלי הביא מבול על העולם וגם שם קשתו בענן לאות הברית הכרותה לשמש האמת והנצח ולהזכיר לרשעים את הדברים הנמרצים: “חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה כו'!” אכן לא בדם יכופר עון ויתוקן עולם, כי אם רק בנטפי דיו וזיעה ישרה, אם חכמינו ירבו להגות ולכתוב עצות מחוכמות בתיקון החינוך והמוסר ומשכילינו יעמלו בזיעת אפם לתת מהלכים וקיום לכל עצה טובה בחינוך וסדרי החיים, או אז ימחה הטוב והמטיב דמעה מעל כל פנים ויהפוך בלהות על הרשעים ויהי ה' אור זרוע לצדיק ושמחת עולם על ראשי כל ישרי לב, כי רק החינוך הוא הוא הביצה שממנה תודגר ותבקע יונת אלם החיים והנצח, זכרו וחרתוה על לבכם ועל מצחכם לעולם!
ובכל זאת אל נא תבהלו ברוחכם לחשוב, כי כבד וקשה הוא החינוך הטוב ומי יכילנו! קל ונוח הוא החינוך הטוב למשכיל. אחי ואלופי! הלא ידעתם אם לא שמעתם את אומר החכם: “חנוך לנער (והוא הדין גם לנערה) על פי דרכו” – זאת היא כל תורת החינוך! חנוך לנער על פי דרכו, היינו: חנכהו הדריכהו על פי דרכו בקודש, כי הלא בצלם הקודש (כלומר: לתכלית השלימות) נברא האדם ועותד להיות מושל בטבע ובכל הבריאה וראשית דבר בנפשו הגופנית והרוחנית, לכן זכור וחנוך לנער (“כי נער ישראל”) על פי דרכו, היינו על פי טבע נפשו המשכלת, שכלו וחושיו: למדהו וחכמהו בתורה וחכמה וחרושת ויפיפות ונוי ואומנות וגבורה וכל הטוב שיש בכל האומות והלשונות, דבר לא יעדר לחניך בחינוכו ולשלימותו מכל לימוד אמת ומדה טובה שיש בכל בני האדם ולימודיהם, ובאיזו תחבולה ישתמש המחנך להורות, ולהדריך את חניכו? הרק במלקות ורצועה? הלא בזה יאלף את החניך רק למדת הפחד והמורך גם ישבר וינפץ את כל כחותיו וכשרונותיו וכן יצא כל שכר לימודו בהפסד כחות וכשרונות החניך – וגם של המחנך!
אלא מאי? ישאל המקשן, היעזבנו לנפשו או רק יהי כעבד נרצע לחניכו למלא כל תשוקותיו וחמדותיו? הלא אז יהי לבער ונבל מפונק ועצל וכל מום בו! אלא מחורתא כדר' שלמה, דאמר: חנוך לנער על פי דרכו“, מאי על פי דרכו? המחנך יכיר וידע את רצון החניך וכל כחותיו וכשרונותיו ויתאמץ בכל חכמה וערמה ומזמה להורות ולבאר גם לחניך את רצונו (של החניך) האמיתי ההוה והעבר והעתיד ואיך רצונו זה הוא אחד עם הרצון הכללי שבכל החברה האנושית ובתורה וחכמה וחוקי ומחזות הטבע והתולדה וכל זה נובע מרצון העליון הכל יכול וכולל כל ומחיה ומאשר כל! וראשית דבר שמור דרך צ”ח: הרגילה את בנך תמיד לצ’דקה וח’ירות, כי רק צדקה וחירות. – אלה המה שני זרועות עולם!
צדקה כיצד? יעיר ויעורר המחנך תמיד – בעזרת דברים ומשלים ודוגמאות ופעולות ומחזות חיות וקימות – את לבב החניך לאהבה את האמת והצדק ולשנוא את השקר והתרמית והחמס, גם לגבר תמיד על תאוותיו ורגשותיו הרעים וכל מכשולי הטבע והחיים ולסור מהם ולנצחם ולאהוב את החכמה והענוה והשלום ולרדוף אחריהן בכל הכחות ולברוח כמנוסת חרב מהסיכלות והגאווה והקטטה, ולאהוב כל אדם ולחומלה על כל דל ולעזור לכל עני ואביון ולהגין על כל הנרדף ועשוק ולתמוך את הנדכא ולרפא וחזק את החלש ולנחם את האבל ושמח את העצוב והעלוב ולתעב כל חלאה וטומאה גופנית ורוחנית ולהזהר תמיד בנקיות וטהרה וחן ויופי בגוף ורוח – כל זה נקרא בשם צדקה, שאין משמעותה רק נתינת צדקה לעני, כמו שהורגלנו עתה, לפי קוצר שכלנו ולקרוא בשם הגדול והקדוש הזה, כי אם צדקה נקרא – כל מדה טובה וכל פעולה ישרה שיקנה ויעשה האדם וכל זכות ויתרון שיהיה לאיש – כל זה הוא צדקה, כאמור: “והאמין אברהם בה' “ויחשבה לו צדקה” “צדקת הצדיק” וכ”ה.
כל התורה והמוסר כלולים בשלושה מלים: ג’בורה ב’ינה ו’ר’חמים וסמנך גבו“ר, זאת היא צדקה! אכן עיקר המושג צדקה יונח באמת על כל מעשי חסד, ולכן גם למעשי גבורה (איזהו גבור כו') ובינה נקרא צדקה אף במובן חסד, כי גומל נפשו איש חסד, ובכל מעשי גבורה ובינה יעשה האדם גם כן חסד ואמת לנפשו ולכל העולם, ולוא מלא העולם מאנשים גבורים, היינו: חרוצים ורבי פעלים ומושלים ברוחם, ונבונים וחכמים באמת, כי אז כבר חדל עני וכואב מן העולם, כי הלא כל העניות והמרורים באים בעולם רק בעבור העצלות והרפיון וכשלון הרוח תחת משא החומר העכור, זה העדר הגבורה, ומפני הבערות והטפשות, זוהי הסכלות וחסרון הבינה, ובהיות העניות והמכאובים בעולם, הוכרחנו וחויבנו מאוד במידת הרחמים, נמצא כי הגבורה והבינה גם הם מיטיבים את החיים וגומלים חסד כמו הרחמים, רק הגבורה והבינה מזהירים את האדם מכל מוקשי מות ואם ישמרם יהי תמיד מצליח וחזק ואיתן ולא יצטרך כלל לרחמי אחרים, כדומה לחכמת שמירת החיים (היגיעגע) המלמדת לאדם איך ישמור כחותיו וחייו באופן שלא יחלה מעולם, אבל אם לא נשמר כהוגן וחלה, אז תבא חכמת הרפואה ותרפאהו וכן גם תבא מידת הרחמים לגהות מזור העניות והמכאובים שבאו בעולם מחסרון הגבורה והבינה באדם, זהו רעיון הכתוב: ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלוהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך”, אם שמוע תשמע בקול ה' – קול ה' בַכח, בֶהדר, כל כח והדר, היינו טבע שכל וחושים, קול ה' המה – והישר בעיניו תעשה – זה נביאים, הנקראים ג“כ צופים, ולכן יונח על הנבואה לשון חזון ועינים, גם כל נבואת הנביאים היא בדבר עזוב בני האדם דרכי יושר והוכיחם לשוב ליושר. לכן בנביאים אמור “הישר בעיניו” והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו – זה תורה; בדרך כלל, נכללו כל שלושת היסודות – גבורה, בינה ורחמים – בכל אחד מארבעת שרשי הבינה שסימנם נ’ח’ש’ת: על גבו”ר נבאו הנביאים, אליהם מעוררים החושים, עליהם מעיד השכל ועליהם מצוה התורה, אבל לפי משמעות דברי הפסוק, נשאר לפנינו מקום להפריד בין הדבקים ולפרש חלק האחד של הפסוק על הגבורה והבינה והשני – על הרחמים: אם שמוע תשמע – זהו גבורה כאמור: קול ה' בכח, והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו – זו בינה, שעליה יונח הלשון: ישר והאזין ומצוה, ואם שמוע תשמע והישר תעשה והאזנת: היינו אם תשמור גבורה ובינה, אז כבר לא יקרב כל רע באהלך ולא יאונה לצדיק כל און, לכן: “כל המחלה אשר שמתי במצרים – הפך ישראל עוזבי הגבורה ושונאי הבינה ומשמרי כל הבלי שוא – לא אשים עליך” אבל הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא נגד חוקי הגבורה והבינה, הכח וההדר, ולרגלי החטאים תבואנה גם מחלות ונגעים, ולכן נצרפה גם מדת הרחמים למדת הדין, הבוב“ה צירף מידת הרחמים בהשגחתו הק', בתתו לאדם את התשובה, ולאדם נצטווה על ידי נ’ח’ש’ת הקודש לרחם על כל דל ואמלל ורק בזכות זה יתנהגו משמים גם עמו ברחמים וסליחה, כאמרם ז”ל: המרחם על הבריות מרחמין עליו. זהו סוף הפסוק: “ושמרת כל חוקיו” כל לרבות דבר חדש, זה הרחמים שמעיקרה לא נבראה ולולא סרו בני אדם מדרך התורה לוא שמרו תמיד גבורה ובינה בכל רוחב המושגים, כי אז לא נצרכה כלל הרחמים, וכל בריאותה היא בתור ומדת תשובה ולפנים משורת הדין, איננה כלולה בכלל “קול” ו“ישר” ו“מצוה”, שמשמעות שלושתן על תחילת ויסוד הבריאה שהוא דין – גבורה ובינה – כמו בכלל חק גזירה חדשה, לכן המילים “כל חוקיו” נוחים יותר להתפרש על הרחמים, ואם תשמור כל חוקיו ותתנהג במדת הרחמים נוסף לדין – אז גם העון יכופר והמחלה תרפא, כי אני ה' רופאיך, כמדומני שגם המלה אני נופלת לרוב על מדת הרחמים, כמו: “האני אשביר ולא אוליד” וכן “אני ה'” הכתוב בצדקה וכל פעולת חסד וכ“ה, ואז יפורש פה המלים: “כי אני ה' רופאך” בעצם הרעיון כדומה ל”לוחנותי את אשר אחון…
אולם מדי נטותי פה מדרך רעיוני לטיל מעט בנתיב הדרוש היפה האמתי הזה, שכחתי רגע קטן, כי נפש רוב הקוראים ככה בחלה בדרשות עד כי גם לא יבחינו בין טוב לרע, וגם נפשו ככה בחלה בדרשות יתירות ולשון ארוכה, עד כי גמרתי בלבי לאחוז לי דרך קיצור הלשון כדרך מנהג היונים הקדומים הידועים בשם “לקונים” (אולי נאה להוסיף פה: יען כי בחרו למו קיצור הלשון הנוהג במסחר לקונים) וכן עשיתי בחיבור הקטן שהדפסתי בימים אלה בשם “אשרי האיש”, ששם בגליון אחד צמצמתי רעיון הראוי להתבאר והתפרש על אלפי גליונים, וכן גמרתי לגמור את החיבור הקטן הזה לא יותר מעל ג' ואם הרבה ד' גליוני ניר, והסיבה הראשית לקיצורי זה היא – פשוט וממש – חסרון כיסי, להמעיט בהוצאות הדפוס וגם כן לקמץ בהוצאות וזמן הקוראים, וכמוהם כמוני – הזמן קצר והמלאכה מרובה, הה!… ואבקש סליחה מהקורא ואמהר לשוב לענין: גבורה בינה ורחמים – אמרתי – זהו כל התורה והחכמה והמוסר וכל זה כלול בכה“ק במילה: צדקה, שעתה נשתמש בה רק למעשי חסד, אכן גם במובנה הרחב תורה לנו צדקה רק על חסד, כי גם עניני הגבורה והבינה חסד המה לאדם ולעולם, כאמור, וגם בנידן שלפנינו, חשבתי את יסוד החינוך הראשון “צדקה” בשני מושגיו, הכללי והפרטי, הכללי הוא האמור למעלה: כל טוב ויושר ומוסר, כל מעשי גבו”ר, לכל זה יחנכו וירגילו את החניך מערש ילדותו עד חופתו, ובמובנו הפרטי רצוני לאמר: שירגילו את החניך תמיד למעשי צדקה וחסד, ומה טוב ומה נעים אם ישימו להם ההורים וכל המחנכים לחוק, לעשות כל מעשי הצדקה וחסד שיעשו עם עניים וחולים וכל מיני מדוכאים ונצרכים לעזר – על ידי ילדיהם וחניכיהם, ראשית יען כי כמו שנחוץ לאדם לשנן והתרגל, (עקסערציץ, איבינג) בכל חכמה ואמנות, ככה עוד ביתר שאת נחוץ לקטן וגדול לעסוק תמיד במעשי צדקה וחסד למען יתחרץ במלאכה הזאת ויקנה תחבולות ויתרגל בה ועיקר הדבר: למען ירגיל את לבו וחושיו למדת הרחמים, והתרגיל הזה יועיל הרבה מאוד גם לבינה וגבורה וכל אושר והצלחה בחיי הזמן והנצח, כי גבורה בינה ורחמים – הם המה שלושת שרשי וצינורות הרוח הקודש, שהוא מקור כל חיים ואושר זמני ונצחי, וכל אשר ירבה האדם במעשי גבו“ר כן תגדל בנפשו החכמה והגבורה והיכולת והרחמים וכל המדות הטובות שכולן כלולות בגבו”ר, ויותר מכל תגדל ותאדר ותואר הנפש המשכלת ממעשי צדקה וחסד שיעשה איש לעניים, וכל איש ירגיש המון רגשי קודש חדשים שנולדו בנפשו בכל פעם שעשה חסד לדל והעוסק תמיד בחסד וצדקה יתוספו תמיד רגשי קודש – הם המה ניצוצי הרוח הקודש הנשפעים לנפש האדם ממרומים אחרי כל מעשה גבו“ר וביחוד רחמים – לנפשו וכן ילך הלוך וגבור בתכונות ופעולות גבור עד הגיעו למדרגת חכם וישר וחסיד ענו וטהור וקדוש ונביא ואיש מופת וכל מה שיגזור יעשה כאמור: “ותגזר אומר ויקם לך כו'” וכל זה בזכות גבו”ר בכלל ורחמים בפרט, ולכן שמעו, כל מבקשי אושר לילדיהם וגם לנפשם, הרבו לעשות צדקה וחסד על ידי ילדיכם ותלמידיכם וכל מעשי צדקתכם לעניים עשו כפי כל יכולתכם תמיד על ידי ילדיכם ותלמידיכם ולעיניהם, הם יתמכו עניים, הם יכניסו אורחים, הם והן ירפאו וינצורו חולים וילוו כסף לעניים ויחֻסו על אמללים או זקנים וכל שאר מעשי צדקות וחסדים שבעולם, עשו כולם על ידי ילדיכם, ואז אשריהם ואשריכם!!
והאות ח' היא חירות, כלל החירות הוא, שהאדם פועל בעד עצמו וחי לעצמו ובעצמו והרשות בידו לקים רצונו ולבקש תכליתו ולבחור בטוב ולמאוס ברע בלי אונס כ“א בידיעה ובחירה חופשית וגם הוא בעצמו יאכל פרי מעלליו ובעצמו ישא עונש טבעי ומוסרי בעד כל משגה וסלף וידע וירגיש תמיד כי הוא אדון לעצמו (לעשות ברצונו את הרצון הכללי האין סופי) ואחריתו עליו, מובן, כי לא בפעם אחת יוכל לעזוב את הילד לחיות לנפשו בחירות גמורה, והכלל הוא כל אדם וגם כל אומה מחויבים לעבור בהשתלמותם שלוש תקופות עקריות וסמנן “עבר” ר”ת ע’בד ב’ן רֵ’ע, גם הילד הנבער עדנה מדעת מחויב בתחילה להאזין ולהקשיב למוריו והוריו ורצונם יהיה רצונו כעבד, ואחרי כן בגדלו והיותו לנער, הרי זה בתקופת בן, כאמור: “שמעו בנים מוסר אב” ורק באחרונה אחרי שכבר גמלו כל כחותיו וכשרונותיו – אז הנהו נחשב לאיש חופשי ובן חורין עם הוריו ומוריו וגם כאח וכרע למו, ומובן מאליו כי גם חירות הילד והחניך מחויבה לבא אליו לא בפעם אחת, כ“א לאט לאט, במדת התפתחות כחותיו ותבונתו, כמו למשל שלא נוכל בפעם אחת לעזוב את העולל להלוך ברגליו כ”א לאט לאט בתחילה באין לו עדנה כח גם לשבת, תשאהו האם והאומנת על כפיה, כאשר גבר ויחזק מעט עד יכלתו לשבת ולזחול על אחוריו, תניחהו האומנת הנבונה ורק לעתים רחוקות תקחהו על זרועותיה, וכאשר למד העולל לעמוד, תניחהו אומנתו לעמוד בתוך העמדה ובהחילו לפסוע מעט, תנחנו אמנתו בהחזיקה בידו ובאחרונה תניחהו גם להלוך אם יוכל, רק עוד תעמוד על ימינו להחזיק בו ולתפשו בכל רגע המעדו רגליו לנפול, באחרונה גם ירוץ וידלג כאיל, ולוא למשל הסכלה האומנת לשאת את הילד תמיד על ידיה מבלי תתה אותו מעולם לנסות כחו בעצמו, כי אז ישאר הילד חולה ברגליו כל ימיו; אמנם אם כל אומנת מבינה באומנות הקלה הזאת, הנה לא רבים יחכמו לשמור החוק הגדול הזה – חוק החירות הטבעית – גם בכל החינוך הגופני והרוחני, ולפי הרוב ההורים והמחנכים משחיתים את כל כחות וכשרונות ילדיהם בתחלה על ידי פינוק, היינו במנעם מהם כל עמל ודאגה ומלאותם כל משאלותיהם האוילות ואחרי כן ישחיתום ויחלישום במררות יתרה ואכזריות ועבדות ושפלות ועוד גם אז לא יניחום לחיות חיי חירות, כי אם לחמם ניתן כל מחסוריהם נאמנים חנם אין כסף וההורים יכפום ללמוד או לפעול לא בכוח הטבעי הוא הלחץ והצורך, כי אם רק בגערות וקללות ומהלומות המשחיתות מאוד את בני הנעורים ומרבה קטטות ואיבות בחיי המשפחה ובין אבות לבנים, וגם אם משיגים המחנכים את מטרתם בדרך הזו והחניכים לומדים כמכונות בלב סחרחר וראש נבוך ונדהם, גם אז אין שוה כל שכר הלימוד שילמדו ברוב הנזק שהחניכים והמחנכים נושאים בכחותיהם וכשרונותיהם ומדותיהם ושכלם, ואחרי כל זאת – כל צדקותינו כבגד עדים וכל לימודנו הנהו שרוע וקלוט בלי כל משטר וסדר ובלי כל רצון חפשי ותשוקה פנימית הנובעים מהצורך הטבעי ומוסרי של בן חורין אשר לא ישמע קול נוגש כ“א הצורך הטבעי בעצמו על כל משרתיו: המחסור, הלחץ, התשוקה, הפחד, האהבה, הבושה, הקנאה, הדוגמא, המקרה, אלה המעירים ומעוררים את הבן־חורין בכל עת ובכל רגע לפעול למען השיג מבוקשו ואז לא ייעף ולא ייגע, לא ישכח ולא ילה ולא ידע רעות־רוח ושעמום, כי אם רק יתעודד ויתחזק בכל שעה להוסיף אומץ בפעולתו לעצמו ולתאות לבו וארשת שפתיו! לא כן הפעולה הנעשית באונס הבל נדף היא, וגם בעשות הגוף – ירדם הרוח והשכל לא יתעורר בלי תשוקה וצורך ואלה לא יתעוררו אלא בחיי חירות; ולבד מזה: כל ילד כל בחור מתוכנו פועל רק בדבר אחד ומפתח ומשדד כך כשרונו האחד, זה כחו, זה מוחו, זה ידיו וזה רגליו, ושאר הכחות והכשרונות נשארים בבטלה והולכים וחסרים, ומכל שכן בחינוך כחינוך בני ציון היקרים! אמנם יקרים הם בני ציון, כי מדה אחת טובה יתרה נמצאה בם השקולה כנגד כל המעלות, כי כל המעלות נובעות ממנה זה היא תלמוד תורה, וזה אמנם יש ויש ב”ה בציון וכל בני ציון המה למודי ה‘, אבל הה, מי יתן והרבו ככה גם בקיום התורה והתעודה כהרבותם בלימודה! אין כונתנו בדברים האלה להוציא חלילה לעז על בני ציון כאילו הם עוזבים תורה כחילול שבת ומינות ובל כמינו, להפך: עוד לא ראינו בציון הפקרות ופריצות ומינות אף כמר מדלי מכל הנראה בחו“ל, אולם זאת מוכרחים אנו להודות ולא לכחד, כי הדרך ארץ זו הקורא בזמנינו בשם “השכלה” חסרה בציון וגם אלה נערינו ובחורי חמדנו שכבר אספו בחפניהם את מימי כל ים התלמוד והפוסקים ורבים מהם ראויים להוראה גם אלה לא למדו ולא ידעו כהוגן לא דקדוק שפת עבר ולא חשבון, לא שפת המדינה ולא שום ידיעה מידיעות הטבע והתולדה, הנחוצים לאדם לא כך למחיתו וחייו והיותו מועיל לדורו ואומתו, כי אם גם מסיעים ועוזרים לו בהבנת התורה ה”ק, ולכן אמרו חז“ל: טוב תורה עם ד”א, אהב את המלאכה ושנא את הרבנות גדול הנהנה מיגיע כפו (ר"ל המרבה תועלת בעולם) יותר מי“ש (ר"ל היושב כך על התורה ועל העבודה) ד”א קדמה לתורה, אם אין ד"א אין תורה! וחסרון הדרך ארץ וההשכלה ואומנות היא היא הגורמת כל עני ומרורים המעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואיש איש בשר זרועו ובשר רעהו יאכלו בערום וחוסר כל, כי החלוקה הולכת ודלה משנה לשנה ואין קומצה משביע את הנפשות הרעבות, עד כי על פת לחם יפשע גבר. – וחסרון ההשכלה מפריד גם את הלבבות ומרחיקן מדעת כל חיי ותולדת ותעודת ומצב ומכאובי ישראל ואף גם גורם מחלות רבות, כמו מחלת החזה וחושי עינים וכל שאר מחלות וצרות כאלה, שבאו מחסרון הידיעה בשמירות החיים ומדעי הטבע, ועוד בהם עשריה אשר מצוק פרנסתם בביתם, הנם נאלצים לצאת בראש גולים ולשוט בקריות חוצות ובארצות נכריות, ובראותם שם כמו שמים חדשים וארץ חדשה, את אשר לא למדו ולא פללו מעודם, אז לפעמים גם יתכחשו לחינוכם ותורתם ולא יעמדו במשבר הנסיונות והמכשולים וכשלו ונפלו איש אל עברו תועה!… ולוא בתחילה חונכו על ברכי התורה והתבונה יחדיו כי אז הי’ לחמם נתן צרכיהם נאמנים גם בשבתם על אדמת הקודש וגם בצאתם חוצה לארץ, גם בריאותם וגם תהלוכותיהם יוטבו ויתוקנו, גם ידעו להזהר מכל מכשול ואסון ומוקש! – הוי בני אדם גם בני איש! הלא תשימו לכם כתבנית ודוגמא גם את אבותינו הקדושים, אשר מסרו נפשם בעד תורתם ועמם ובעומק חכמתם ורוחב דעתם ותפארת מדותיהם היו לאור גוים, לנס ומשול עמים ועל ידיהם נתקדש שם שמים וישראל ויקוים בם: "כי היא חכמתכם ובינתכם “לעיני” “העמים” “וראו” “כל” “עמי” “הארץ” “כי” “שם ה'” “נקרא עליך ויראו ממך” “ואמרו רק עם חכם ונבון” “הגוי הגדול הזה”!
זכרו זאת בני ציון היקרים ולמדו תורה עם דרך ארץ והיו אמונים לעמכם ודרשו שלומו וטובתו בכל כחותיכם וחנכו את צאצאיכם משחר טל ילדותם להבין ולדעת מה ה' וישראל ודור הולך ודור בא דורשים מאתם. גם כל עלם יכין צעדיו ו’כשיר כוחות' בעודו באבו למטרה ידועה שיבחר לו כפי תשוקתו ויכלתו שבה יחיה את נפשו וגם יועיל לעמו! אבל שנית הרחקנו מעט משרוך רעיונו לכן נחישה לשוב לעניננו זה החינוך: כלל החירות שהיא יסוד החינוך ומקור החיים, הוא: כל דבר טוב שיוכל החנוך לעשותו מחויב לעשותו בעצמו, וכל מה שלא למד עדנה מחויב ללמד אותו כפי שיורוהו התשוקה מימים וההכרח משמאל בחיותו כליל על חשבון עצמו ונהנה מיגיעו ככל אדם בעולם, כך ביתרון הזה יהי ‘מועיל בעדו לבדו’ יאכל ויתלבש במחיר הריוח שירויח מכל לימוד שילמוד ומכל מלאכה שיעשה ומי שאינו יכול או ממאן לעשות יהי מוכרח לעבוד לנבון וחרוץ. נשקיפה נא על החינוך משלושת רבעיו: תכלית החינוך תכינתו ודרכו: תכלית החינוך הוא להשלים והתמים את נפש החנוך ברוחו וגופו ובכל כחותיו למען הביאו להצלחה זמנית ואושר נצחי.
ולתכלית זו מחויבים אנו להעניק לחניך את כל הלמודים והמכשירים והתחבולות שבהם ימצא את כל שלושת הכחות שעליהם נשענים חיי האדם. שהם: רוח (כשרון וידיעות ומדוד), גוף (בריאות כו') וחומר (הון ועושר); למען מצוא רוח נכון ולב טהור צריך החנוך ללמוד בלימוד ושינון (שטודירען אונד איבונג) תורה וחכמה וחרושת וכ“ה מכל המינים. גם להתחנך ולחיות בדרך צ”ח זהו שני ראשי היסודות: צ’דקה ח’ירות, כמבואר למעלה, וההכשרה הרוחנית הזאת תעזור את החניך גם למצוא גוף זו בריאות וחומר זה הון, שגם להן דרוש חריצות ותבונה וסבלנות וכל המדות הטובות, שכולן נשאבות מראשית החינוך, כל זה הוא היסוד הראשון – תכלית החינוך; ותשמישי החינוך, הן המה התחבולות וההכנות שיעזרו למחנך להדריך את החניך לתכלית הרצויה, תשמישי החינוך הן המה כל שנים עשר אופני החיים: מקום ומצב וזמן, גוף רוח וחומר, מחשבה דיבור ומעשה, מזון מלאכה ומנוחה, בכל אלה י“ב תנאי החיים מחויב המחנך ומדריך להשתמש למען הדריך ונהל את החניך באורח ישר וכשר, ודרך ואופן החינוך הוא טבעי ומוסרי, דרך צ”ח צדקה וחירות, באופן שהכחות המעוררים ללימוד ותיקון יהיו שלושה המעוררים הכללים איו“ב ר”ת אהבה (תשוקה) יראה (לחץ כו') ובושה (דוגמא, קנאה כו') גם בחינוך, כמו בכל החיים, הושם חוק אחד לקו ומשפט אחד למשקולת, הוא החוק והמשפט השורר בכל הטבע והתולדה, בשמים ובארץ, הוא הרצון, המחנכים יבקשו לעשות רצון החניך במשכם אותו אחריהם חסד לעשות רצונם, שהוא יהי רצון התורה והחכמה, רצון החברה האנושית ותולדה, רצון האהבה והענוה, רצון האמת והאמונה, השלום והתבונה, בקצרה – רצון מי שאמר והיה העולם! כל מה שצריך ללמד לחניך כבר אמרנו, ועוד נציב פה ציון וסמן לתכלית החינוך את המלה “דודי” שהיא היא גם ציון ודגל כל היהדות, כמבואר בחוברתי הקטנה “אשרי האיש”, כל האמת, כל היהדות הק' כלולה בד' עמודי העולם שהם בשמותם: אהבה – תורה – עבודה – תפלה, הנכרים ונלמדים מתוך ד' דברים אחרים שאותם נקרא בשם בחינות האמת והם: נ’ביאים ח’ושים ש’כל ת’ורה, יוצא לנו הסמן “דו”ד" כלומר: ד' (ארבע עמודי עולם: אהבה – תורה – עבודה – תפלה) וד' (בחינות האמת: נביאים – חושים – שכל – תורה) האות ו' אינו אלא חיבור, ובאחרונה יבא החלק האחרון החביב וכולל הכל, המצוין באות י' ר“ת: י’שראל, והם כל ששת חלקי היהדות שכלם קדושים וסמנם מ’ש’מ’ר’ת' הקו”ד ר“ת: מצוה (תוה"ק) ש’לום (תכלית התורה ותעודת ישראל) ש’פה (שפת קודש) מ’ולדת (ארץ הקודש) ר’צון או רוח הקודש (נבואה וחכמה וחסד ומוסר וכל טוב), ת’ולדה (דברי הימים), ותשמישי החינוך עם דרכו מצוינים במלה צ”ח ואדו“ם ר”ת: צ’דקה ח’ירות וא’ומץ ד’עת ו’מתינות מנוחה ומעשה, סך הכל עולה בידינו ציון החינוך: דוד“י צ”ח ואדו“ם, הנבון יבין, כי לא את הציון באנו להודיע כ”א רק את הרעיון הק' הרצוף ומסומן בציון הזה, ואם לא נחה דעת הקורא מהציון הזה, הרשות בידו לעזבו ולבחר אחר תחתיו, ובלבד לא ישכח ולא יעזוב ולא ימיר את הרעיון הקדוש המסומן פה תחת הכתובת: “דודי צח ואדום” שזה כל האדם ורק זה הוא חינוך ישראל עם סגולה! לוא למשל מצאה ידי, כי אז בחרתי לי יפה נוף בחיק הטבע ומלא כל שכיות החמדה הטבעית והמוסרית – הרחק מאדם העַיִר – פרא עם כל המונו ושאונו וסכלותו ופריצותו, ושם יסוד יסדתי לי אחוזה נחמדה וכפר נהדר המלאים כל חמדות ארץ עם כל קדשי שמים, ושם יהיו החניכים מפלגות מפלגות מבני שנה עד בני ט“ו או טו”ב, נערים לבד ונערות לבד, והילדים בעצמם יהיו מושלים על האחוזה ופועלים ומנהלים ואליהם ילוו גדולים אחדים שאנחנו נדעם בשם חרשי – מורים ואמנים נפלאים, אבל בעיני הילדים אינם אלא דודים וידידים חרוצים ומשכילים, המופיעים כמלאכי ישע בכל שעת הצורך לילדים לחלצם מן המצר ולנחותם בעצתם ואמון רוחם. והילדים הרכים מסורים על ידי אומנות כבירות הדעת והרוח, אשר יפקחו על הילדים מסח, אין עיפה ואין כושלת בהן, אבל לא ינשקו ולא יכו, לא יהללו ולא יקללו את הילדים, לא יפנקום וגם לא ידכאום ויענום, כי אם בדרך הטבע והבינה יתהלכו עם הילדים, ישלימו כל חפציהם הנכונים ואל המיתם ויללתם לריק לא ישימו לבם וכן ירגלו הילדים עוד מעריסתם לבלי התפנק ולבלי התחטא, לבלי השתובב ולבלי התרפות והתחלות וכדומה, ובהגיע תור הילד שיוכל להלוך לא עוד ישאוהו מעולם על כפים, ובְיָכלו לעשות מאומה בעד עצמו, למשל לשאוב מים מכד או גבא ולשתות – לא עוד ישרתוהו בענין הזה, כי אם יעזבוהו לרצונו לעשות לבדו למענו את כל הדברים שיוכל לעשותו ועוד גם יקדימו מעט טרם למד היטב לעשות את הדבר ויניחו לטבע ולחצה להאיץ בו ללמוד ולִשלָם במעשה הדרוש ומן הצד ישוו ויראו לפניו בכל רגע דוגמאות ומקרים שילמדוהו היטב כל מפעל הדרוש וראוי לו לפי תקופתו וכחותיו, והילד איננו מבין כי כופין אותו ומלמדין אותו לפעולה וחירות וכל מועיל, כי אם כל דבר וכל צעד ושעל נעשה עמו בדרך טבעי וישר ובלי משים, ועיני האומנת והאומנים פקוחות תמיד להבחין כחות הילד להכינם ולכוננם לפעולתם והתפתחותם ולהתבונן היטב לכל תנועה קלה שלמד והוכשר הילד לעשות לבדו – ואותה לא יעשו עוד בעדו כי אם יניחוהו לעשות בכל כחו ואונו, ולא באונס, כי כל אונס מעורר התנגדות ומזיק לנפש המשכלת, כי אם בכח התשוקה החיה מבפנים והלחץ והנחץ מאחור, מבלי הבין הילד כלל כי יד נעלמה סובבתו ומנהלתו ומכוננתו לנוכח התשוקה ולעומת הלחץ! – וכן הילד ירגיל יותר ויותר להכין ולכונן כל צרכיו בעדו בעצמו, בתחילה הקלים ביותר ואח“כ הקשים מעט ומחוברים ומרוחקים יותר, ואם התרפה הילד מללמוד והתבונן ובחון ועשה, אז ישא עונו במחסור הדבר שהתרפה בו, והאומן לא יהללו ולא יחללו כ”א יעזבהו חופשי לנפשו ועיניו תצפינה מרחוק, כדאמרי אינשי: “שפיל ואזיל בר אוזא, ועיניהי מטיפין”. – והוא הדין גם בכשרונות ופעולת הרוח: כרבות הכשרונות והתבונה בילד כן ירחיבו צרכו הטבעי לחשוב מחשבות ולהשתכלל וללמוד ובקש עצה ותחבולה בכל דבר, והמורה לא יאיץ ולא יגוש בחניך ללמוד, כי אם רק הלחץ ידחפהו והדוגמא והביאור והתשוקה והמקרה הנכון ימשכוהו ללמוד ולהשכיל ולבקש תבונה ודעת מפז ומפנינים לשאול תמיד מהמורים והחברים ולבקש עצה ולקח מפיהם ואך מעט יבאר המורה בדרך תורני, ויותר הרבה יבאר בכל עת מצוא בהלכה ומעשה ודוגמא. וכן לאט לאט ילמדו הילדים לעשות בכל מפעל ומלאכה בבית ובשדה וגן ועם הבקר והצאן והכין גם מזון ומלבוש ומעון לעצמם, בתחילה יוכרח כל ילד לעשות כל מלאכה: לאפות לחמו ולבשל תבשילו ולנצור גנו ולנטור כרמו הקטן ולכבס מלבושיו ולביניו ולנקות חדרו וכן הלאה וגם אמנם בתחילה לא תוטב מחיתם מחיי הערבי במדבר וכל צרכיהם יהיו פשוטים וערים, לא תואר ולא הדר למו, בזה ירגילו לשמוח בחלקם והסתפק במועט והתרחק ממותרות ולהבין ולדעת נפש העני, לאט לאט יחלו כל אחד ואחד להצטיין באיזו מלאכה ומפעל יותר מהנשארים, כפי כשרונות נפשו, אז יחכמו לאט לאט לחלק מלאכותיהם ולבחר איש איש במלאכה החביבה עליו, ואז תקל המלאכה ויוטבו החיים לאט לאט, ובחיותם לנפשם יצטרכו גם לחליפין ואח“כ לממכר וקניין ביניהם ועם המורים והמנהלים, וזה יעירם ויעוררם לאט לאט ללמוד קריאה וכתיבה וחשבון גם ישמעו תמיד סיפורים יפים שיקראו לפניהם המורים והחברים, ומזה יתעוררו ללמוד בעצמם, ומכל שכן אם היודע לקרוא ולכתוב ולחשב יבוקש מכל עברים לעשות מלאכת אחרים בכתב או להורותם ספר ובעד זה ישולם לו במיטב כסף או שוה כסף וכן ילמדו גם ספר ולשון וחשבון ובעתות המנוחה הרבות יקראו בספרים וישקדו על כל מיני לימודים מועילים והמורים בתבונתם יעירו ויעוררו תשוקה עזה להגות בתוה”ק ואמונה וכל חכמה, ובדרך הזה יחונכו הילדים והילדות מערכה מערכה כפי הנאה לה, על מחלקת הנערים יפקחו גברים חכמים ועל מחלקת הנערות נשים משכילות, ובהיות הענין נערך ונהוג בטוב טעם ודעת כפי כל חוקי ומוצאי התורה והחכמה, אז ילכו החניכים מחיל אל חיל וילמדו להבין בכל מלאכה ופעולה ובפרט עבודת האדמה, ותשוקתם ללימודי החכמה והמוסר תגדל ותפרוץ מיום ליום וכן ילכו מחיל אל חיל, מבית הספר למדרש וישיבה ומאומנות לחרושת ומבי־רב למדרש החכמות ושבת תחכמוני (אוניווער־זיטעט), ולא יהי קיר ברזל מבדיל בין אמונה ותבונה ובין תורה וחכמה כי אם המורים המשכילים ידעו לבאר והוכיח ברור כשמש והתלמידים הגיבורים (ברוחם וגם בגופם) יבינו וישכילו כי השרשים נביאים, חושים, שכל, תורה ופרים: אהבה, תורה, עבודה, תפלה, כולם מרועה אחד נתנו לתכלית אחת: לעשות רצון אלו“ה ואדם ולמצוא אמת ושלום והצלחה ואושר בזמן ולנצח, והאמונה תהי הלב והתורה – הראש וכל המדעים והחרושת – כל שאר אברי וחלקי הנפש האנושית ורק בם יהגו יומם ולילה ובם יאושרו לעד וכל חפצם משושם יהי – גבורה בינה ורחמים וטובת הכלל עד אין קץ! – ובשנת הטו”ב לימי חייהם כבר יושלמו שנות לימודי החניך והשתלמותו, ואז יצא העלם לשוח מעט במלוא רוחב הארץ ללמוד וללמד והשתלם – והלך למסעיו במקלו בידו ותרמילו על שכמו ובינתו ועיניו בראשו ובטחונו האמיץ בצור עולמים – בלבו הרך וחם וכביר וטהור ומזהיר כזוהר הרקיע והלך למסעיו ובקר את הערים המצוינות בעולם ובכל עיר יקובל בזרועות חובקות ממשכילים ישרים שיהיו לנוסע כרעים כאחים כאבות! כי זה כל האדם!…
ככה יתהלך וישוט בעולם החניך המשכיל ובכל עיר יסבוהו גם יסובבוהו הידידים ומגינים המשכילים והם יהיו לו לעינים ותומכים גם כצינה וסוחרה וכרוב סוכך מהכשל החניך הצעיר בשום מכשול ואסון, ובכל עיר יקנה הנוסע ידיעות מועילות מברכות חדשים לבקרים, עד שבוע נפשו במסעיו ובחינותיו במשך שנה ושנתים ועד מצאו לו מנוחה ונחלה וגם חברה ואשת ברית כלבבו במקום אשר יבחר לשבת ושם יתישב ויחיה בטוב ובנעימים במעט המולה וברוב פעולה לטובת עם סגולה וכל החברה המושכלה!… ואם תכבד מהשגת ויכולת קהלות והמונים להקים ולקים את התבנית הרוממה ונשאה הזאת, אז יוכלו לבחור למו דרך אחרת כחפצם, אפס כי בכל פנה שיפנו ובכל דרך שילכו ינהרו ישאפו בכל הכחות למטרה הנשגבה המצוינה פה במלים: דוד“י צ”ח ואדו"ם!!…
־-־–־–־–־-
אהבה רבה. 🔗
כל ידיעותינו והשגותינו מורכבות מרגשותינו שנרגיש בתחילה בחמשת החושים החיצוניים: ראות שֵמַע, מישוש, טעם ריח, שכולן נקבצות ונבחנות ונשמרות במוח ולב האדם, ומזה תולדנה כל המחשבות, נמצא כי כל ידיעותינו באות מהפעולות שתפעול ותתפעל נפשינו מפנימה וחוצה לה, וכל הכרתנו בכל דבר מורכבה מהסימנים הנם הפעולות והמדות שנכיר בדבר, ואלה הסימנים הן המה ציוני הרגשים שהרגשנו את הדבר בכל אחד מחמשת החושים ובלעדי זאת איננו יודעים מאומה לא בדברים ולא במקריהם ומחוזותיהם, כללו של דבר: כל ידיעותינו אינן אלא בתשובה על השאלות היסודיות: איך מדוע ולמה? אולם שאלת “מה” נשארה תמיד סתומה וחסומה וחידה נעלמה בעדנו! מה אנו ומה חיינו? מה תוכנו ומה סביבותינו ומה כל העולם כולו?… חידת עולמים היא בעיני חקירות הטבע, לא רק שלא נפתרה עדנה כלל, אלא שגם כל חוקרי הטבע מתיאשים מכל תקוה לפתור באיזה זמן ועדן את השאלה הנצחית הזאת, שאלת המהות! – אז נסוב עינינו מלימודי הטבע ונפן לאמונה הק‘, אולי היא תשכיל ותכון לתת לנו פתרון מספיק ותשובה נכונה על שאלת “מה?!” ואמנם לא שגינו, כי האמונה הק’ נותנת לנו תשובה נכונה וברורה על שאלת “מה?” וכן תענה האמונה אמריה: כל חיינו וקיומנו הוא הרצון, כל אוננו וחוננו נברא ונוצר בידי הרצון, כל כח וחוק ומחזה – רצון הנהו, ואין קצה לתכונה וכח בכל בריאת אין קץ וכל זה הוא רצון: שמים וארץ וכל צבאם, אדם וכל הבריאה – הכל רק רצון ורצון! כל הוננו וקניננו השגנו ברצון, כל פעולותינו ותנועותינו עם כל הגיגנו והגיוננו – הכל מהרצון לרצון, גם על הגוף פועל הרצון פעולה עזה, וכל חיי האדם (והחי) כלולים ברצונו, שהוא הוא גם המוליד את השכל והחושים, גם כל כח והדר שבכל הטבע ובנפש האדם, כל חוקי הטבע, כל מחזות התולדה – הכל רצון הנהו רצון העליון ב“ה הבורא ומנהיג לכל ומטיב לכל; והרצון מה הוא? הלא אך הכח המושך לחיים ויקום, וזאת היא אהבה, ולכן נאמר: כי האהבה היא כל החיים: אהבת כל דבר לעצמו ולכל הדומה לו והאהבה לחיים ושלום עד אין סוף זה הוא כל היקום! חוקרי הטבע מודים, כי כח המושך הוא הכח היחיד, המקים את כל צבא השמים והארץ, גם בנפש האדם וחושיו ושכלו – בכל מושל כח המושך, וכח המושך הוא הוא רצון ואהבה, ולכן נאמר: הכל מיוסד ומתוקן על כח הרצון זה האהבה ובלעדי האהבה – אפס ואי' בטבע ואדם, וכל חיי וחובת האדם היא אהבה: אהבת אדם לעצמו – בחור בטוב ומאוס ברע, אהבת אדם לרעהו ובקשו טובת הכלל, כאמור: “ואהבת לרעך כמוך” ואהבתנו להבורא ב”ה שחיים ברצונו ועמו מקור חיים באין סוף – זאת היא תורת וכל חיי האדם!
ומי האיש החפץ חיים – יבקש אהבה, כי רק אהבה היא מקור החיים עם שלושת שורשיהם שהם: גבורה בינה ורחמים, גבורת הרוח וגם גבורת הגוף היא בכלל אהבה, כי כל כוח ועוז היא מהאהבה הכללית הנצחית, וכל כח וגבורה אשר בנו וסביבותינו היא כטיפה מים גבורת ויכולת האין סוף שהיא הבורא ית‘, וזאת גבורת האין סוף – היא גם מקור חיים וחכמה ובינה, וכל הבינה שבאדם וכל הברואים אינה אלא כקו אורה אחת מאור האין סוף זוהי הבינה העליונה, זה השית“ב, וזאת הגבורה זאת הבינה האין סופות – היא היא הטוב והרחמים שבאין סוף, וכל רחמים וחמלה וטוב שבנפשנו הנה כטפה מים אין סוף שהיא החנינה העליונה האין סופית, וכהרבותנו לעסוק במדת הגבורה, בינה ורחמים – היינו: אהבה בכלל – כן נתקרב יותר ויותר לרצון העליון ב”ה, זוהי האהבה העליונה האין סופית, וכל חיי האדם המה ברוחו, והרוח אינו אלא כח הרגשת הרצון הנובע מרצון עליון ומופק בתכונת ומדות סור מרע ועשות ובקש טוב וחיים, ובכלל נאמר: כל רוח האדם הוא רוח האהבה, רק מהרוח וברוח כל חיינו ויקומנו ורק כל האהוב ומועיל לרוח ונפש זה הוא הטוב, וכל השנוא ונמאס לרוח האדם המתגלה מתוך חושיו ושכלו – זה הוא הרע ותעודת וחובת האדם (וכל דבר) היא: סור מרע ובקש טוב כפי הוראת רוחו, ורוחנו הוא חיינו הוא המתלבש גם בגוף שהוא לבושו ומעונו וכל הגוף והחומר פועל ומעשי הרוח הנהו, כי הרוח שבנפשנו אינו אלא ניצוץ אורה מאור ורוח וכח האין סוף זה הבורא יתב’, ומצוות ונטיות רוחנו ונפשנו הן הנה מצוות הבורא ב“ה, המתגלה לנו ומודיע לנו רצון קדשו מתוך נביאים – חושים – שכל – תורה, כי הלא לולא הרוח ותוצאותיו – השכל והחושים שבנפשנו, לולא הרוח בנו, הלא לא נדע ולא נבין מאומה לא בחיים וטבע ולא בתורה ומצווה ולא נותר מאבן דומם, נמצא כי רק רוח האדם וכל תוצאותיו – זה הוא כל החיים וחובת האדם, ורק כל הטוב ומועיל, הנעים ורצוי לרוח המשכיל – רק זה הוא רצון עליון ב”ה והוא מקור החיים, אבל כל הנמאס לנפש האדם ושנוא לרוח האנושי – זה הוא המות, הפך הרצון, המכונה “שטן” וממנו נסור! ורצון עליון ב“ה נגלה אלינו מתוך התורה והאמונה הק‘. גם מתוך כל חכמה ומחקר וחרושת ונוי וכל רגש קודש עם כל המטהר ומרומם את נפשנו ומטיב ומנעים חיינו, כל זה רצון השיתב’ הוא! ולאות והכשרה לנפשנו לדבקה במקור החיים (זהו רצון עליון ב"ה) נטל עלינו למול את בשרינו וגם את ליבנו, אות וזכרון ותחילת קיום סור מרע (גזרת הערלה) ועשה טוב (קיום המצוה) כו', גם נטל עלינו לשמור שבתות ומועדים, זכר לחירותנו בעבר ומנוחת עולמים העתידה לבא, וכל שומר שבת ומועד ישיג ברכת עולמים, גם נחוץ לכל משכיל לסור מכל טומאה במזון ונישואים ובכל שנים עשרה אופני החיים: מקום מצב וזמן, גוף רוח וחומר, מחשבה דיבור ומעשה, מזון מלאכה ומנוחה, ובכל י”ב אופני החיים האלה יבקש לעשות צדקה וחסד וכל טוב – וזאת היא התוה“ק שנתנה מסיני ונתפרשה בתלמוד ומתפרשת תמיד, הידועה לנו בשם: תורה שבכתב ועל פה, כי מחויבים אנו ללמוד כל טוב מכל אדם ומכל בריה, כי כל העולם כספר ה' הוא, ולכל אדם ישר ניתן אם מעט אם הרבה שפע הרוה”ק והכשרון להכיר את האמת! ולכן כל משכיל ילמוד לא רק מנביאים חושים שכל תורה, כי אם גם ישמור ללמוד מכל אדם וללמד לכל, כמאמר חז"ל: איזהו חכם הרואה את הנולד והלומד מכל אדם, זה נטל עלינו כתורה ותעודה! ולכן כל החפץ חיים ילמוד כל תורת ישראל עם כל חכמה וחרושת גם ילמוד ויחקור בכל האמונות והדעות אשר בכל עם נאור ויצרף וילבן בשכלו ויבחר כל טוב הנמצא בם, כי כל טוב לה' היא!
מוצא הדברים הוא: כל החיים והאושר היא האהבה ורק האהבה היא הגבורה והבינה והעושר, הבינה והצדקה וכל טוב, וכל אשר תרבה האהבה בנפש האדם, כן תרבה שלימותה ויכלתה ורוממותה וכשרונה כי רק האהבה היא היא כל החיים והאדם בראשם, הנפש השפלה וקטנה וצנומה – כנפש הגרועים שבבעלי החיים – לא תרגיש אהבה אחרת בלתי רק לעצמה ובשרה בשעת ההוה, ולכן היא נכונה תמיד למלאת תאותה בשעת ורגעי ההוה אפילו אם בזה תאבד את כל כחותיה ואשרה בעתיד וגם על פרי בטנה לא תרחם ותאכלם ותכלם לרעבונה ותאותה, והנפש היותר מושלמת ועשירה בכח האהבה – ממילא בכח גם בבינה – כוללת באהבתה גם את ילדיה וקרוביה ועתידה הקרוב לה היותר גדולה בכחה זו אהבתה – משתפכת גם על כל הברואים הדומים לה ותבקש טובת ושלום רוב אדם ובצרת אנשים גם לה צר וכל חפצה ומשושה הוא להטיב גם לכל אדם, והנפש היקרה המושלמת הזאת בל תוכל בשום אופן להסתפק רק בחיי שעה וגשמיות, כי אם תשאף להצלחה תמידית וחיי נצח יותר הרבה מלחיי שעה ובעת שתחזה כי עונג ההוה וחיי השעה מאבדים את חיי עתידה, אז לא יערבו לה כל ענג ההוה ותימר לה כל שמחה נוכחית שאחריתה תוגה לעצמה או לאחרים, ועוד יש גבוה מזה בנפשות המשכילות וגבוה מעל גבוה, וכל הגובה הזה כלול בכח האהבה שהיא לבדה החיים ומקור האושר, וכגובה האהבה בנפש, כן תגבה מדת הגבורה הרוחנית והבינה והרחמים בקרבה, וכן תתפשט יותר ויותר על כל רגע ותנועה מקצה מזה ועל כל העתיד והנצח מהקצה השני ועל כל החברה האנושית מהעבר השלישי ועל כל הטבע להבינה ולחקרה ולנצחה – מעבר הרביעי, וככה יבדלו האנשים גם בדעותיהם ואמונותיהם לפי מדת וקומת האהבה – ההרגשה – שלהם: עניי האהבה והדעת מעריצים רק את המוחש ומובן ברגש ושכל הפשוט וממאנים להאמין ברוחניות ונצחיות וכל שאר יסודות האמונה, כי אינם מרגישים זאת ואהבתם – נפשם – הקטנה ושפלה בל תוכל להשיג את המושגים הגבוהים ההם, וגם אם חונכה הנפש השפלה הזאת בחינוך האמונה והדת ובעל כורחה לומדה להאמין ביסודי האמונה שהשיגו בשכלם ורוחם הכביר – בעלי רוח הקודש הקודמים – אז איפוא גם האמונה הק' תהפוך בעיניהם רק לגל של הבלים והזיות ומעשיות חיצוניות בלי רגש בלי רעיון, ומכל חכמה (וחנינה) וגבורה יסור לבם, ככה גם בנוגע לאהבת זולתו זו חנינה: הנפשות היבשות ושוממות מאמינות, כאילו רק המה אדם המה ובחירי היצירה ורק להם ומשפחתם ושבטם נתנה ארץ ושמים ואין למשפחה ושבט אחרים כל חלק ונחלה בחיים ואושר, ולא לבד שלא יכללו גם את שאר משפחות האדמה באהבתם, כי אם עוד ישנאו תכלית שנאה (שנאת הבער העזה כמות!) את כל העמים והמשפחות האחרים ומקללים אותם קללות נמרצות ומבקשים להרע והציק להם תמיד והשביתם מן הארץ, כאילו מפחדים הם פן רבו ויפרוצו בני אדם ויאחזו בכל הארץ וכבשוה עד כי לא תשאר מנוחה ונחלה בעדם, ככה נשמע גם את הכלב נובח ומתנפל על כל בריה בחשבו בלבו הכלבי כאילו כל בריה באה לכבוש ולגזול את גל אשפתו והעצמות היבשות שיְגָרם, גם בתוך הנפש השפלה שוכנת הרוח הרעה זהו רוח הכלב ההפוכה לנפש האנושית! – כל זה איננו דרך האהבה זו אמת ושלום זו האמונה הק' בעצם טהרתה! האמונה הקדושה תצוה על האדם להכניע כל חייו וכחותיו כליל לרצון העליון שזה לבדו הוא מקור הברכה ליחיד וציבור ולהינזר מכל מותרות וכל הנאה בלי מועילה ובלי טהורה, גם תצונו האמונה הק' לאהוב כל אדם ביקר כנפשנו וגם את כל האנשים והמשפחות והעמים שלא הגיעו לגרם מעלת השלימות האמונית כמונו. גם אותם חלילה לנו מלשנוא ותעב ושקץ, כי אם מחויבים אנו לערוך ולמדוד כל אדם לא רק לפי תכונתו ברגע ההוה, כי אם לפי התכונה והצורה שיכול ומחויב האיש לקבל, ואל המטרה הזאת נכון את נפשנו וגם נפשות כל אדם: האמונה הק' מצותנו לאהוב ולכבד את כל אדם ומשפחה ועם ולחוס ולרחם גם על הכסיל ונבל, לבקש תיקונם והטבתם והיא האמונה הק' מצותנו גם כן לבקש קיום רצון עליון – זהו אמת – בכל הכחות וללמוד כל טוב מכל אדם ומכל עם ולהבין ולהכיר תמיד, כי רק לה' לבדו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד עם כל טוב סלה באין סוף, לכן יראה המשכיל גם בשכל וחושים את קול אלו’ה ורצון עליון, בקצרה: ישמור שכל וחושים ותורה והכל באמת ולאמת!
ובהיות האהבה מקור החיים והברכה בעולם, לכן גם תהי כאות ומבחן לנו להכיר על ידה בין טוב לרע ובין אנשי אמת לאנשי שקר וחנופה, הכלל הוא: דרך ה' דרך האמונה הק' – היא כולה אהבה, כולה אמת ושלום לישראל ולכל העמים, לתורה וחכמה וחרושת המעשה והנוי (לנביאים ותורה גם לחושים ושכל) ולברר הטוב ולקבלו גם משאר העמים ולדרוש טובת עצמו עם טובת כל ישראל וגם טובת כל העמים בהוה עבר ועתיד בכל הכחות והחיים – הכלל: שלום שלום לרחוק ולקרוב I זהו דרך הקודש האמונה והתבונה, המובילים את האדם לכל הצלחה זמנית ועושר נצחי, לא כן הרשעים והחנפים השומרים יראת ה' אבל עוזבים אהבת אנשים או להפך: אוחזים בדרך ארץ ויושר וכושר, אבל כופרים בתורה ועוזבים המצוות, ואלה המרבים את השנאה בישראל לעמים ומפרידים בין תורה והשכלה ובין אמונה ותבונה וכן הלאה – אלה הרשעים והחנפים בסוד ישרים לא יבאו ובקהל שומרי אמונים לא יחשבו, כי הם משחיתים חרשי המשחית אנשי דמים ומרמה! כל תורת ואמונת האמת היא כולה אהבה כולה שלום אמת לא רק לאוהבים כי אם גם לשונאים, ואף גם כל העונשים שבתורה הנם לשם ולתכלית האהבה והטוב למען בער את הרע ולגדור בפני הטובים שלא יפלו גם הם ברשת הרע וגם למרק ושטוף את הרעים וחטאים על ידי העונשים למען ישובו לטוב וינקו מעוון וישיגו אורחות חיים, ואף גם הצוויים לבער שבעת העמים ולמחות זרע עמלק מבלי החיות כל נשמה – גם זה לשם האהבה והשלום, כי שבעת העמים וזרע עמלק היו כולם נשחתים עד אין להם תיקון אלא שבירה ורק שבירתם והריסותם זה הוא תיקונם ותיקון כל העולם, ואחרי כל זה צריך לזכור ולדעת כי כל התורה והאדם כלולים ברוחניות ופעולות, ישראל נקרא כל שומר תורה ועמלק הוא כל שונא תורה ואמונה, ואם בן ישראל עזב את התורה ויאחז בדרכי השקר והפריצות והחניפה או אז איננו עוד ישראל (כל עוד שלא נוקה ונתקן ברצון או באונס – ) כי אם לזרע עמלק יחשב, להפך: בר עממין ואף גם זרע עמלק אם עזב דרכי רשע ופשע ויוסיף אומץ בחסד ואמת וכל טוב במעשה דיבור ומחשבה וכל שאר אופני החיים ככל חוקת התורה ומשפטי החכמה, – אז אין זה עוד זרע עמלק כי אם זרע אברהם, זרע ברך ה', וזה הוא גם עניין הנקמות שעותדו ישראל לעשות בגויים ולמחות זכר עמלק ושלא לחיות כל נשמה משבעת העמים – כל זה הוא ברוחניות: לעשות נקמה בגויים היינו – בהבלי הגויים, שאותם מחויב ישראל להסיר ולבער בכח הבינה והאמת ולהורות לכל הגויים רצון עליון ב“ה באמת ובתמים, וכל המקבלים את האמת ינוצלו ועל ישראל יחשבו, אבל הרעים וחטאים, שאין להם עוד כל תיקון אחר זולתי השבירה ויאבדו! וכן היא גם מחית זרע עמלק, עמלק הרוחני, מחית מעשי ומידות עמלק, כי רק לפי המידות והמעשים נדע ונכיר מי הוא המשכיל מבני הברית והחסד ומי הוא מבני הכריתה ועל זרע עמלק יחשב: כל הטובים שבעולם בני ישראל הם, וכל הרעים והחטאים, כל אנשי דמים ומרמה המפוזרים בכל העמים (לרבות גם הרעים שבצאן יעקב, כל הרעים זרע עמלק המהואותם היינו דעותיהם הרעות, מחויבים אנו לבער בלי חמלה! וכן תהי ביאת המשיח והגאולה ועוה”ב, רק לטובים ולישרים בליבותם הנמצאים בישראל ובכל העמים שסוף סוף ילוו כלם על ישראל, כי הלא כל שומר אמת במידות ופעולה מחויב לשמור אמת גם במזון מלאכה ומנוחה וכל י“ב אופני החיים ומקריהם, וזאת היא התו”ה, ולעת הקץ תפקחנה גם עיני העמים העורים לחזות ולהבין אמתות התוה"ק ונספחו על בית יעקב!!
האהבה היא כל החיים והאושר, אחת אמרנו ולא נשנה! לכן רק זה הוא הגבור והחכם והעשיר והצדיק – מי שאוהב את עצמו באהבת אמת בלי מוגבלה, כל אוהב נפשו וחפץ חיים יבקש רק חיים במקומו מצבו וזמנו, גופו רוחו וחומרו, מחשבתו דיבורו ומעשהו, מזונו מלאכתו ומנוחתו, את כולם ינקה מכל חלאה ומכל רע זו טומאה ובכלם ישמור כחותיו ורגעיו לבלי לאבד מהם אף כאבקת רוכל לריק או בפינוק שהוא עוד יותר גרוע מריק, ובכל כחותיו וי"ב אופני החיים הנזכרים, יבקש המשכיל אך טוב ומועיל ויפה ויבקש תמיד לקנות את כל חיי הנצח במחיר כל רגע קטן, גם ישתמש המשכיל תמיד בכל מקרה וכח וכשרון ורגש רק להרבות הטוב והתועלת, ולכן אך טוב ימצא בכל אשר יפנה וגם הרע יהפך לו לטוב, כי כן ברא ה' את העולם וכן הכינו, כי כל איש ימצא בו כפרי מעלליו ורצונו ותכונתו: שוחר טוב ימצאנו ודורש רעה תבואנו, למשכיל יהי כל העולם לגן עדן שבו ישתה ממקור החיים באין הרף, ולרשע הכסיל נהפך גם עדן גן אלו’ה לגיא צלמות, כי הלא מה הוא האדם ומה חייו? הן לא העולם היא חיינו, כי אם חיינו זה רוחנו משתפכים על כל העולם ומצללים את כל העולם בחובנו, ולכן רק כפי מצב עיניך תחזה את כל סביבותיך וכמדת ותכונת רוחנו נרגיש ונמצא תבל ומלואו וכל פעולות אדם תשובנה אליו וממנו תפוצנה על כל סביביו, ומכל משמר ישמור המשכיל – האוהב נפשו באמת – את נפשו להיותה בריאה וחזקה ברוח וגם בגוף, ומגמתו זאת ישיג בעזרת החינוך הטוב שקבל וחייו הישרים, המתאימים כליל עם כל חוקי האהבה, זה תורה ותבונה, וכן יחנך וידריך את צאצאיו מדור לדור, להיותם פשוטים וערים, פשוטים בפשטות התמימות האמיתית וערים מכל סרח העודף וערמת הנחש הקדמוני – מהמשתמש בם לרעה, אכן יבינו היטב גם בכל ערמת ערומים ונכלי הזדים למען ידעו להשתמר מכל רגשות פועלי און ולסכל עצות הרשעים והשיב חמסם בראשם ולהשיבם לטובה אם אפשר ובכל אופן להציל את צאצאיהם משחת הרשע והפשע ולהושיעם תשועת עולמים האהבה ושלום האמת. והמשכיל אוהב נפשו באמת יבקש גם עושר, זה כל המועיל לאדם בחיים, אבל לא יאהב בצע וינוס מכל עושק ונלוז ומרמה כמנוסת חרב, מדעתו כי בכל פעולה רעה מאבד הרע את נפשו בשדדו ממנה את שפע רוח הקודש – גבורה בינה ורחמים – בעולם הזה ובהשקיעו אותה בלוע השטן בעולם הבא, כי כל העולם הוא רצון וכל המאבד את העולם ומשחיתו אם רב אם מעט – זה הוא השטן, הפך הרצון, הפועל טוב מגביר את נפשו ומרוממה מעלה מעלה בחייו, וגם אחר מותו – תעלה הנפש הטהורה השמימה, זהו התאחדותה כניצוץ בשלהבת יה זה אור אין סוף, ואז פרי מעלליה תאכל הנפש ותשבע עונג בלי מצרים למראה כל התוצאות ההולכות ופרות ורבות באין קץ שצמחו ממעשיה הטובים, אבל הנפש הרשעה נשחתה ונשבתה מטהרתה ואורה ונהפכה לעשן וחושך וירד מטה מטה והיתה לברות במלתעות השטן ובמעיו תנוגע באין לשער שזה הוא הגיהנם, זה הוא הצירוף! ולכן המשכיל האוהב עצמו באמת ותמים יבקש תמיד רק תועלת ותכלית הטוב ולא יעמוד בבקשתו זאת, כי אם יוסיף אומץ תמיד לקנות טוב ותועלת יותר ויותר במחיר המעט שמצאו כדמיון הסוחר החרוץ האוכל רק מפירותיו והקרן קיימת לו תמיד למען לסחר על ארץ רבה והרבות בסחורה וריוח בכל יום ובכל שעה! והריוח הזה שיבקש המשכיל אוהב נפשו איננו כלול רק בהון וכסף, כי המשכיל ידע ויבין כי שערה קטנה מרוח האנושי יקרה מעפרות זהב ותועפות כסף, ולכן רק שלימות נפשו יבקש ויסחר תמיד בסחורת מעשי הגבורה הבינה והרחמים, כי בהם ישמן חלקו ובכל רגע שכבש תאותו והתגבר על נפשו ונסיבותיו והטבע, הוא מרגיש בנפשו כי נוספו לנפשו גבורה ובינה וכל רגשי קודש, ובכל פעם שילמוד יקים את הבינה והרחמים ירגיש כי נפשו נחזקה והוארה באור החכמה וכל רגשי קודש, וכן ירבה המשכיל בכל כחותיו להגביר נפשו והאדירה בבינה וצדקה ולטהרה ולצרפה מכל מדות רעות כמו: הגאוה והתאוה הכעס והעצלות וכל מדות רעות שהן כעש לרוח וכרקב לנפש האדם וכל שומר נפשו יסור מהן וירחיקן מנפשו כרעל וחמת פתנים ולעומתן יקנה אך כל מדות טובות חדשים לבקרים: טהרה ונדיבות ותבונה וחריצות, והעולה על הכל: אהבה לכל וענוה וצדק בלי מצרים!
אלו הן המדות הקדושות שאף גם החנפים יודו בהן, אם אמנם יכחידון תחת לשונם כל עוד שלא יבא המשכיל ויתבען בפה מלא מהם, ונֶענָעו למו בהזכיר אותן המשכיל בקול רם באזניהם ואף גם השטן יענה אמן עליהם ברוב ספריו ודרשותיו!… אבל הדבר שלא יאבה ולא יחפוץ בו הצבוע ואדונו השטן בכל כופר – זה הוא חיי הכלל, ורק בזאת יבערו ויסכלו כל רופאי האליל הם כל יוצרי עמל עלי חוק ודורשי במוסר הבלים לחיי הפרט, כי מכל חיי הכלל לא יאבו שמוע, וכל מוסרם ולקחם היא רק להיות כל איש שורר בנפשו ומדבר כלשון מדריכיו וצרכיו, אבל ברצח בעצמותיהם כל עת הזכיר להם המשכיל דבר או חצי דבר מחיי החברה והכלל! כי הבוערים בעם לא ידעו וכסילים לא יבינו ולעומתם, – הזדים – יודעים היטב ומכונים למרוד ולמעול, כי רק חיי החברה זה הוא כל מקור ופרי ההשתלמות ועוד גם בזאת נכרים עקבות ההתחברות וההשתלמות ורק לפי זה יערך ויימדד ערך ושווי וקומת בעל החי בכשרונו והשלמתו הרוחנית, ורק זה הוא כל מותר האדם על הבהמה והחכם על הכסיל, כי האדם נברא בצלם אלוה היינו: אחדות ושלמות, ואותו המוסר הקורא לנפשנו בחיל כל היום: אם אין אני לי מי לי, דמתרגמינן: חירות, הוא הוא גם ירעים כקול הרעם בגלגל באין הרף קול גדול ולא יסף המרעיד שחקים ובוקע ארץ, לאמור: וכשאני לעצמי – מה אני! הן הוא מה שרגל על לשוננו בשם צ – צ – צד – דקה! ההבנתם? צדקה וחירות – הלא זאת היא מנגינתנו העתיקה הקדומה עוד מימי אדם והבל ונח, עד הנה ועד (ועד בכלל יאמר התלמודי) ועד בלי ירח!…. וזאת היא הנקודה שאליה נקלע דברינו כעת: חברותא, חיי החברה, זה רק זה כל חיי האדם ובלעדי חיי החברה אין אדם ואין חיים, בלעדי חברותה אין חינוך ואין בינה, אין גבורה ואין רחמים, גם כל חירותנו הפרטית כקורי עכביש נדמתה וכבגד עדים כל צדקתנו הפרטית, כי מה הוא האדם ומה כחו, מה גבורתו ומה צדקתו – בהיותו נפרד מהחברה וחי רק לעצמו? הלא אז גם לעצמו לא יוכל לחיות כרצונו! רוצה אני ללמוד והשתלם והמציא וחדש – ורגלי אסורות באזיקי העוני והבדידות וידי לנחושתי הריש והמחסור הרוחנית והגופנית וההונית (חומרית) הוגשו, בכל עמלי הרב והעצום בכל חיי הבלי לא מצאתי און לי להפיק זממי אף כטפה מים תקותי וחמודותי! הנני רוצה לחנך ילדי – ואיך אחנכם באפס ידים ואונים ואיה זה אחנכם – באין בית חינוך וכל המכשירים הדרושים לזה, אשר לוא גם הייתי עשיר גדול, גם אז קצרה ידי מהכין וכונן כל זה כמו שתוכל החברה להכין ולכונן ואף גם אם אין הכסף חסר לי – הלא יחסר לי עצה ותבונה וכח ויושר ואמונה אומן! ומדוע זה יתאוננו העצלים הנרפים, האוהבים רק לנום על חלומות המחקר וההגיון וידיהם בל תעשינה תושיה! מדוע ולמה זה יתאוננו וילינו כל היום על רוע סדרי העולם ומעשי בראשית, הן תחת כל התלונות האלה אך ישלחו בפעולה ידיהם ויכוננו אגודת אחים ישרים לתכלית כל טוב, ואז כל חפציהם יושלמו וכל חמודיהם יוקמו וכל זממיהם יוכנו במידה טובה כאשר לא פללו ולא חזו מעולם! רק צריך להתאזר בעוז הסבלנות היצוקה מברזל לפול שבעתים והלב לא יפול והרוח כן יגבר והתעודד והוסיף אומץ בכחות משותפים ובאהבת אמת ענוה וצדק – היינו: לשם שמים, ואז יצליחו ואז יבורכו! זכרו ישרים: רק החברה הישרה היא היא אדמת מטעי כל תיקון והטבה והשלמה וכל השוחר טוב מבלי ליסד חברה ישרה, דמיונו כזורע על צחיח סלע ובאבק שנצבר על הגגות או באגנות, תחת לזרוע זרעו ונטוע נטעי נעמניו באדמה פוריה על מבועי מים חיים!
המשכיל אוהב את נפשו באין שיעור, ולכן יאהב גם את כל ישרי לב כנפשו (ויתאמץ להישיר גם כל לב עקוב) בהרגישו גם אותם כלולים בנפשו ונאחדים באהבתו, הוא ירגיש וידע כי רק רוח אלו’ה הוא המופיע בכחות הטבע ומתנוסס בנפש האדם וכל רוחות בני האדם השואפים לרצון עליון נאצלים מרצון עליון ובו נאחדים כולם לנפש אחת (התכלית היא החיים!) ולכן יבקש המשכיל – בכח אהבת עצמו הפשוטה וערה גם טובת כל ישרי לב כטובת נפשו הפרטית, וגם מפני טובת נפשו הפרטית לבד – יבקש להיטיב ולהועיל לכל אדם תמיד מדעתו, כי בעצם המדה שיטיב האדם לאחרים או לעצמו – בעצם המדה ירבה הטוב גם בנפשו ולנפשו, וגם בעבור זה יבקש המשכיל לאחד רצונו ברצון כל חפצי החיים – ברצון הכל – כי הלא חפץ חיים הוא ואין חיים ואושר אלא בגבורה בינה ועושר וצדקה, ובהתאחד כל ישרי לב לאגודת אחים אחת, אז כל איש מהחבורה הוא אדון ובעל כל הכחות הגופניות והרוחניות שבכל החבורה, כמו שכל אבר מאברי הגוף יתימר בכח וכבוד כל הגויה והרגשתה (זה הרוח) לא רק במעט הכח הנמצא באותו האבר, שלא נוכל להגבילו כלל, כי הלא כמה שידרוש האבר כח ועצמה, כן תנתן לו כרגע מאוצר הנפש הכללית כמו שאותו האבר וכל רעיו פועלים רק לטובת ואושר כל הגויה ורק בשלום כל הגויה שלום לכל אבר, ובשלום כל אבר שלום הגויה כולה! ועוד יתרון לאברים הנאחדים על הנפרדים אפילו אם נקבץ יחדו את כל פרי עמל כל הנפרדים (למשל אנשים נפרדים הפועלים לאדון אחד) כי מידי היות כל צמיחה וריבוי שבנפרדים – פשוטה ומספרית (אריטמעטישע פראגרעסיון) הנה האברים הנאחדים (ר"ל אגודת אחים השוחרים טוב) יגברו וירבו בכחם ואונם וחילם ותנובתם (פראגָרעס) בתנובה והתגברות מכופלת (געאָמטרישע פראגרעסיון) הראשונה היא למשל בקחתנו מספר עשר – כן: עשרה ועשרה ועשרה…. – שלושים…, והשניה תתכפל על עצמה כזה: עשר פי עשר פי עשר… – אלף…, ובמדה נבחרה עוד גם יהי כזה למשל: עשר פי עשר – מאה, מאה פי מאה – עשרת אלפים, עשרת אלפים פי עשרת אלפים – מאה מליון… פירוש הנקודות: וכן הלאה. הלא זה טובה כפולה ומכופלת שהסוחר החרוץ יבין בה עוד יותר מהמטיף הלמוד, ולכן גם בקש המשכיל אוהב נפשו, רק טובת הכלל והתאחדו לאגודת אחים עם כל ישרי לב בכל כחותיו! ורק טוב ואמת ושלום (היינו הך) רק גבורה בינה ורחמים – יבקש וירדוף המשכיל אוהב עצמו בכל כחותיו, וכמו כן כל רעיו: הלא כל אחד דורש טוב לנפשו ולכן ידרוש טוב גם לכל רעיו, למען יטב גם לנפשו מזה – כי הלא זה הוא כלל החיים: נפש ברכה תדושן ומרווה גם הוא יורא וזה הוא שיאחד את כל ישרי לב לאגודת אחים אחת – כי חפץ ורצון כולם עולה למקום אחד – לחיי נצח ורצון עליון! וכן ילכו הישרים הלוך וגבור באהבתם, הלוך וגבור בגבורה בינה ורחמים ומזה יעשו גם חיל ועושר והעולה על כל – ירכשו להם שפע רוח הקודש בנפשם – רוח האדם: גבורה בינה ורחמים זה הוא רוח הקדש ההולך וגדול ממעשי גבו“ר, באין חקר! – וכן תרבה הטהרה והקדושה בנפשות הישרות – כי רק חסד וגבורה וחכמה מביאים לקדושה ותפארת ונצח! וכן תרבה היכולת והדעת בכל נפש ישרה ובאחדות כולן יחדיו, עד כי יגיעו המשכילים גם לנבואה ונפלאות והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ואוהבי כל ברצון האמת ככוכבים לעולם ועד, כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה' כי אם יראת ה' היא אוצרו זו היא האהבה הקדושה מקור החיים שרק עליה יתפלל כל חסיד: אהבה רבה אהבתנו ה' אלוהינו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו, כי רק האהבה הק' היא רצון ה' עליון ב”ה ולכן רק האהבה הק' היא כל כח בטבע וכל כשרון באדם וכל הצלחה זמנית ואושר זמני, כל גבורה כל בינה (כל חכמה ודעת אכנה בשם בינה) כל חנינה, כל רגשי קודש המעוררים את רוח האדם כל יופי ונועם ותפארת הממשיכים את הלב ומשובבים נפש, כל כח וכל מוח כל חיים כל אור, הכל מאהבת האמת ולאהבת האמת, והאהבה היא היא האמת היא היא החיים והשלום ואפס זולתי האהבה, ורק האהבה הטהורה (לאפוקי מאהבת שוא ושקר!) היא היא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה באין חקר ובאין סוף!… ומלאכי אלו’ה – כל שוחר טוב – עולים יורדים בה: עולים בשלימותם ויורדים בעומק ענות צדקם, עולים בהרגשתם הכללית הנאורה ויורדים בהרגשת העצמיות הבהמית ההולכת ומתמעטת (יורדת) בנפשות הנקיים כפי התרבות בהם הרגשת רצון עליון הכללית זו האהבה הקדושה הנצחת שהיא האמת, ואפס זולתה ורק מדה קרנים לרוח האדם בגבורה בינה ורחמים וכל טוב! הנעלה על כל רעיו ותהלה יזכנו לאהבה רבה ויאהבנו ויחננו באהבתו הרבה אמן!
־-־–־–־–־-
ענוה צדק. 🔗
בראש כל המדות הקדושות כאבן נזר מתנוססת הענוה, שהיא גרם מעלת השלמות והתמימות בנפש האדם ועליה דרשו חז“ל על הפסוק: “עקב ענוה יראת ה'” לאמר גבוה מעל גבוה היא מדת הענוה עד כי כל יראת ה' – כל שאר המדות הטובות – הנה רק כעקב והכנה לענוה! ומדוע זה? כי כל המדות הטובות כולן הנן רק הכנה והכשרה בנפש האדם לקיום רצון עליון, וכן יוכן ויוכשר ויושלם האדם יותר ויותר עד הרגישו עצמו בכל רגע כולו כמכונת רצון עליון וכל חייו ויקומו כליל מוקדשים לקים רצון העליון ב”ה ואין לו רצון אחר ורגש אחר זולתי הרגש והכוסף לרצון עליון ב"ה זוהי ענוה, ממילא תסורנה מאתו כל תאוות ומדות רעות ונפשו תבחל במותרות ותרמית וטומאה וכיעור מכל המינים ובכל דבר המתנגד למצות אלו’ה ורצון קדשו או אף גם שאיננו מוביל אליו באורח מישור, וכל רוחו ונפשו ישאפו ויערגו תמיד רק אחרי הטוב האמתי הנצחי ובעדו יחיה ובעדו ימסור נפשו וכל פעולותיו והנאותיו תהיינה רק לשמו ולזכרו, לשם האמת לשם הטוב הנצחי! איש אשר אלה לו, ילך מחיל אל חיל בשלימות נפשו ויהיה כמקור הברכה והישועה בעולם, איש אשר חננו ה' במדת הענוה האמתית ירגיש עצמו תמיד כחומר ביד יוצר הכל ולא יבטח לא בעצמו ולא בשום בריה כי אם רק בצור העולמים ישים כסלו ומבטחו ובכל פעולה ותקוה ובכל אווי וחמדה ורגש ומחשבה – תמיד רק בה' מבטחו ורק אליו יתב' יתפלל בכל עת ובכל רגע לאמר:
אנא ה' הושיעה נא, הצליחה נא, ה' נחני בצדקתך, הישר לפני דרכך, הדריכני באמתך, איש כזה יהי תמיד סבלן ויכנע ושפל בעיניו עד תכלית, בהרגישו תמיד את רוממות יוצרו ומה חדל ושפל הוא בעצמו מצד קציבות בינתו וחלישות מזגו ורוב מגרעות נפשו וריחוקה מהשלימות השמימית הממשיכה את לבבו שבעבורה נברא האדם, איש ענו ירגיש תמיד כי הנשמה לה' והגוף והחומר פועלו ומזונו ומעונו וכל אשר לו ובו ועל כל סביביו, הכל מעשי הבורא ב“ה, וגם כל רעיון זך ורגש טהור ודיבור נאה הנולד בנפשו, מרצון ה' הושם בנפשו ומרוח הקודש מוצאו וכל חייו היו צריכים להיות כולם מלאים רק טוב ויפה ומרום וקדוש, כי לכך נוצר ולזה נמשכה הנשמה הקדושה שנופחה באפו, ורק חטאותיו ובערותו הבדילו בין נפשו לרצון עליון, עד כי הגיוני הקודש ומעשי הצדקה שהיו צריכים למלאת כל חייו ורגעיו, הוצערו ונמעטו אצלו עד כי רק לעתים וזמנים יופיעו בנפשו רגע קטן כברק המבריק מתוך הערפל! וכן ידע וירגיש תמיד, כי רק זאת היא תעודתו וחובתו ואושרו, להשתמש בכל חייו וכחותיו ובכל אונו והונו ושכלו וחושיו ומקריו, כליל רק לעבודת אלוהי האמת והטוב, וכי כרבית לו הטובה כן תרבה עליו החובה להטיב והועיל לכל עבדי ה' לעשות מלאכת ושליחות ה' בעולם בכל הכחות לבער כל רע ולהרבות והפרות כל טוב בעולם, כן ירגיש יותר ויותר את החובה הגדולה והאחריות הנוראה המוטלים על נפשו, לגנון והציל פסוח והמליט כל ענוי ארץ וחלשים ודלים. וכל יראה ערום ורעב וכל מוכה אלו’ה ומעונה ידאב לבו בקרבו ומעיו כחלילים יהמו ויחשוב את עצמו מחויב גם מצד הרגש העמוק גם מצד החובה המוסרית להלביש את הערום והשביע את הרעב והיות זרוע לחלש ומגן לנדכא ולא ינוח ולא ישקוט עד עשותו ועד הקימו מזמות לבבו אלה ואחרי כי קצרה ידו מלהושיע לאדם רב אף אם עשיר מופלג הוא ומכל שכן בהיותו עני אז ירבה רעים ובכל כחו יתאמץ להתחבר לאגודת אחים עם כל ישרי לב שיפגוש בחייו וליסדם לחברה אחת למען לעזור לדל ולחסות על האביון והקים וקים את כל דבר טוב שיולד בלבו או בלב כל אחד מרעיו, שזה יהי כנבואה בעיניו מדעתו כי רק מרצון עליון ב”ה באה כל מחשבה טובה ועצה נכונה הנולדה בלבב האדם, וכן יהמה לב הענו תמיד בראות כל שקר ותרמית וחונף בעולם ויקנא קנאת האמת והצדק ויטיף למוסר ויושר ואמת וצדק וייסד חברה ויתאמץ בכל כחותיו ומזימותיו לבער כל שקר ורע מן העולם ולהקים אמת וצדק בעולם, אכן לא יריב ולא יתקוטט גם עם בעלי השקר כל עוד שנוכל להטיב ותקן בלי קטטות, וגם את הרשעים לא ישנא להרע להם, כי אם רק את מעשיהם ישנא ואותם יבקש להטיב ולתקן או לגלות בקהל את נבלותם ולהורות דרך האמת והצדק לעם ומושל וכהן בלי שום משא פנים ובלי פחד שוא ורק בהיות סכנה בהתגלות לבו, אז יחשוב עצמו מחויב להסתיר צדקתו ואמתו מעיני חנפים, אכן גם אז לא יעשה עולה ולא יחניף לרשע ולא יחדל ולא ימיש מעשות פרי אמת וצדק בכל אשר תמצא ידו!
ותכלית שנאה ישנא איש האמת כל כיבודי שוא וכל תהלות ושבחים, ראשית מדעתו כי רוח היא באנוש לאהוב טוב ולשנוא רע וזה הוא חייו ויקומו ולא נאה לנו שום תהלה בעד זה, כמו שלא נאה שום כבוד ותהלה לצפור למשל בבנותו קנו ולדבורה בהכינה יערות דבשה וכן הלאה, שנית הוא מרגיש עמוק עמוק בכל בתי נפשו ורוחו, כי רק לה' לבדו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וכל טוב סלה באין סוף, וכל טוב הנגלה בתכונת ופעולות האדם – גם אלה מעשה ה' המה ורק לה' לבדו נאה הכבוד וההדר, לא לברואים! ושלישית – פשוט וממש – בהרגישו בנפשו תמיד, איך מכל מעשי אהבה וענוה וצדק יגבר רוח הקודש – גבורה בינה ורחמים – בנפשו ויוטבו כל חייו, אבל מכל שבח וכבוד ותהלה שישמע וינחל מכסילים תשפל ותוחשך נפשו. לכן יבחר לו הענו תמיד לכסות ולהסתיר את כל מעשיו הטובים ולהעיר ולעורר אנשים לכל מעשי גבורה בינה ורחמים בדרך שיחות תומות ודוגמאות ורמזים ומקרים וכל תחבולות ערמה ומזימה המכשירים ומעוררים רוב אדם להבין ולהשכיל והטיב והועיל תמיד – מבלי דעתם גם בעצמם כי הוא הוא (הענו) שהעירם ועוררם למעשי הצדקה והטוב, ורוב מעשיו הטובים יעשה על ידי אחרים יותר מוצלחים ממנו, וגם שמו לא יקרא על מעשיו, אם לא אולי רק בהגיוניו שלפעמים הוא רוצה שיקרא שמו עליהם, למען יצא לו שם טוב וישר בעולם – לא למען רשת כבוד ולנחול יתרונות, חלילה, את כל כבוד ויתרונות ישנא תכלית שנאה – ומעולם לא ירשיא לנפשו שום הנאה שגם כל אדם ומלמד דרדקי לא יוכלו להשיגה – כי אם רק למען ידע העם שמו והגיוניו ויאמינו לו בדברו למו דבר טוב.
אולם, גם אם רבות חבר ותקן וחדש והמציא הענו עד כי האיר לארץ בחכמתו – חלילה לו מהרעיל את רוחו אף בשמץ גאה וגאון ושלות כסילים, כי אם תמיד יכיר ויבאר לכל המספרים בשבחו, כי רק כמכונה הוא בידי הרצון העליון ב"ה ובלעדי סייעתא דשמיא לא היה יכול לעשות מאומה מכל אשר עשה, ורבים טובים וחכמים ממנו באין ערוך עמלים הרבה יותר ממנו וידיהם לא עשו תושיה באין סיעתא דשמיא להם; והסיוע שנתן להם גם הוא אינו כלל בעד יתרון הכשר חכמתו ומעשיו כי אם רק בזכות אבותיו ובהיות הזמן והמקום והמצב גורמים שהוא ולא אחר יהי כלי חפץ בידי ההשגחה להביא תועלת וברכה בעולם, והקטינו מעשיו ומעלותיו, ישגיא פעלי אחרים ויעירם ויעוררם לקום ולעשות בכל טוב יותר הרבה ממנו ויקל וינעים עליהם את הדבר הזה מאוד. ומדי הביאו תמיד בחשבון קשה ומדויק את כל מעשיו והגיוניו וגם את כל צעדיו יספור, הנה זה דרכו תמיד לדין כל אדם לכף זכות והתבונן בעינא פקיחא לכל המעלות הנמצאות או שנמצאו והיכולות להמצא בנפש רעהו ויעיר ויעורר תמיד את עצמו וכל אדם לעלות מעלה מעלה במעלות הנצחון והשלימות וגם בהטיפו למוסר, הנהו כמטיף לעצמו ומתאמץ בכל עוז ואונים לשמור ולעשות את כל הטוב שילמד לאחרים והיות מורה ומלמד לעצמו יותר מלאחרים וגם לאחרים יאלף ויטיף יותר הרבה בדוגמא ופעולה מאשר באומר ודברים. והחלק הראשי במדת הענוה, הוא: הצנע לכת, בלי גאוה, בלי שאון והמולה, בסתר ודממה דקה, בהשקט ובטחה ותמידיות טבעית, שפל ממים ושקט מצמח השדה ומתון מנמלה וחרוץ מדבורה ונעים וערב ושש ועלז כזמיר ביער ויפה ונקי כחבצלת השרון, תמיד תמיד זורע צדקות ומצמיח ישועות בסתר וטמון, ולא יקווה לשכר, ולא ייחל לתהילה ולא יגלה מעשיו הטובים כי אם אך יסתירם תמיד בכל כחו ולא יבטח באיש ולא יקוה לאיש, כי אם ערב ובוקר ישיח ויהמה לאל חייו: אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא! וכל מבטחו ישים רק באל עולם שהוא לבדו פועל גבורות זורע גבורות מצמיח ישועות נורא תהלות אדון הנפלאות.
וכרבות ענות הענוים וצדקתם בחייהם הפרטיים עוד תרבה הרבה יותר בחייהם הכללים, כי כל ענוי ארץ, כל ישרי לב שוחרי טוב – יתאגדו יחד לאגודת אחים ואיש את רעהו יעזורו בכל דבר ואיש את רעהו יעירו ויחזקו תמיד לעשות כל טוב פרטי וכללי , ולהתיעץ תמיד והקים וקים כל עצה טובה, ובסתר יתורו תמיד אחרי כל פרצה לגדרה ואחרי כל קלקול שיש בחיי יחידים וציבורים – לתקנו בסתר ובגלוי בכל יכלתם, ויותר מכל יתורו אחר כל תם ונקי לתמכו ולסעדו בכל מקום ומצב וזמן מבלי דעת והרגיש הנתמך בעצמו, מאין יבוא עזרו, ויותר מכל ירבו בינה (חכמה, תורה, דעת) ומוסר וכשרון בעולם ויחפשו חפש מחופש אחרי כל תם וישר ומוכשר להורותו דעת ולהניב והצמיח כל כחותיו וכשרונותיו עד היותו לאיש משכיל וענו והחל גם הוא לשאוף רק לטוב, ואז תאספהו החברה ברצון אל תוכה. – אלה המה קצות דרכי עבדי ה' ותכונתם ותעודתם ופעולתם בארץ ולמשכיל די גם הקיצור! – ואשרי תמימי דרך ההולכים בדרך שלום האמת לנצח!
־-־–־–־–־-
בינה הגיגי 🔗
אנשי לבב שמעו לי ותחי נפשכם! הביטו וראו והבינו: מה הוא הדבר שממנו תוצאות החיים ומקור האושר והגבורה והברכה לאדם עלי אדמות? הלא זו הבינה, הדעת – הטבעית והמוסרית, ובלעדי הבינה אין מותר לאדם על הבהמה, וגם בבעלי החי הטביע יוצר הטבע די רגש ותבונה כפי שדרוש לחייהם ויקומם, וגם בהם נראה, כי כרבות הרגש והנבונות בחי, כן תרבה פעולתו ותועלתו לעצמו ולבני אדם ומכל שכן באדם – רק הבינה, הדעת – היא כל חיינו ותקותינו, והבינה בת אלו’ה היא וכל־יכולה כל מה שבני האדם מתאוים לו ואינם יכולים להשיג, הוא רק מחסרון הבינה אבל עם הבינה הכל נקל, הכל אפשר, הוד והדר לפני הבינה, עוז ותפארת במקדש הדעת ולפני החכמה תדוץ דאבה ונסו כל יגון ואנחה, ומה הוא שהרים את תקופתנו זאת מאשפתות חשכת ימי הבינים הקדומים? הלא היא הבינה הטבעית והמוסרית שרבתה בימינו אלה הרבה יותר מלפנים, ויסוד כל המצאה וכל תיקון בעולם, היא רק הגדלת הבינה הכללית ביחוד הטבעית, שכל גרגיר קטן ממנה גורר אחריו נהר שלום ונחל שוטף ברכה בחיי יחידים וציבורים גם יחד! וברבות הבינה בעמים כן הנם הולכים ומתקרבים יותר ויותר לתורת ישראל, שהיא גרם מעלות החכמה והשלימות, ובסולם ההשתלמות יש שתי מחנות עולים ויורדים: ישראל יורד מרום מעלת הנבואה והקדושה שעמד לפנים, הלוך והתקרב יותר ויותר לגויים בטבעיותם, שהם מצדם עולים מעלה מעלה בידיעותיהם הטבעיות הלוך והתקרב ככה לתורת ישראל, וקרובים הימים שכל תורת ישראל תתאמת גם בכל ידיעות הטבע ותורת ישראל תקובל ותאושר גם בכל משכילי העמים ואז תהי הגאולה השלימה… לכן אחי בני ישראל, זכרו זאת ויסדו חברת אחים בשם “בינה” והרבו בכל כחותיכם ידיעות הטבע והמוסר, כי בה כל חיינו ותקותינו וכחנו וישועתנו לעד!
־-־–־–־–־-
ב“ה גמרתי בכי טוב א' ר”ח טבת תרנ"ג, ירושלם
תו"ב, שכונת מישרים.
הצעיר אברהם משה חן־תמים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.