מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִלּוּק שְׁכִינָה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת יִתְחוֹלֵל הַסַּעַר,

מוֹסְדֵי תֵבֵל יָנוּעוּ כַעֲצֵי יַעַר,

בַּכֹּל מֻטֶּה וָשׁד, שַׁמָּה וָפָרֶץ –

הֲבָא יוֹם אֲדֹנָי לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ?

גַּם בָּתֵּי הַנֶּפֶש הִכָּה הָרוּחַ,

רָפוּ כָּל יָדַיִּם, כִּהֲתָה כָּל רוּח

כִּי מָגוֹר מִסָּבִיב, זֶרֶם וָנֵפֶץ,

נִתְּקוּ כָּל תִּקְוָה, הֵפִיצוּ כָּל חֵפֶץ.

וּמִשְּאוֹן הַהֲפֵכָה, מִתּוֹךְ הָרָעַש,

קוֹל נֹהַּ אֶשְׁמַע וּדְמָמָה וָכָעַשׂ;

קוֹל כַּתֹּר יָמַר עַל יוֹנָה נֶאֱהָבֶת –

רוּח הַקֹּדֶשׁ הָאָרֶץ עֹזָבֶת:

"מַה-לִי פֹּה, מִי לִי פֹּה בִּיוֵן הַשָּחַת?

"כָּל קֹדֶש מִרְמָס, עַל עָפָר כָּל נָחַת!

"אַךְ חָצִיר הָעָם יָתוּר לוֹ בָּרָפֶשׁ;

“הֶחָצִיר כִּסָּה כָּל אַגְמֵי הַנָּפֶש”.

"אֶעֱלֶה וַאֲרַחֵף כָּאָז עַל הַמָּיִם

"עַד לֹא עָשָׂה אֵל אֶרֶץ עִם שָׁמַיִם

" עַד לֹא לָמַד אָדָם בִּשְׁנוֹת שֵׁשׁ אֶלֶף

“הוֹסִיף דַּעַת וָרָע, בִּינָה וָסֶלֶף”.

"צַר לִי עָלֶיךָ, הַמְשׁוֹרֵר בֶּן-אוֹנִי!

"גַּם אַתָּה, יָדַעְתִּי, חֻלֵיתָ כָּמוֹנִי,

"נִרְדְּךָ יִבְאַשׁ פֹּה מִצַּחֲנָה וָרֶפֶשׁ

“וּמֶרְחַב יָהּ אֵין לָךְ לַהֲלָך-הַנֶּפֶשׁ”.

"וּמָה הֲלָךְ-נֶפֶשׁ בְּלִי רְאוּת-עֵינָיִם?!

"וּמַה-תֶּחֱזֶה עַתָּה תַּחַת שָׁמָיִם?

"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה תִּרְאֶה לָעָיִן

“וַאֲנָשִׁים יֹרְדִים בּוֹ אַךְ עֹלִים אָיִן”.

"צַר, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת, צַר לִי עָלֶיךָ!

"מַמְרֹרִים תִּשְׂבַּע כָּל חַיֵּי הֶבְלֶךָ;

"תִּישַׁן תִּרְאֶה חֲלוֹם, רֶגַע תָּנוּחַ,

“תִּיקַץ תִּרְאֶה שִׁבְרוֹ – שֶׁבֶר בָּרוּחַ”.

"שָׂא אֵפוֹא כִּנּוֹרְךָ, נַחַת קַסְתֶּךָ;

"הֵא שַׂלְמַת אוֹר, צֹר בָּה חֲלֹמוֹתֶיךָ,

"עֲלֵה אִתִּי מִזֶּה, נִסַּק גָּבֹהַּ;

“שָׁם – מַחֲזוֹת שַׁדַּי, פִּתְרֹנִים לַאלֹהַּ”.


ס“ט פ”ט, 7 פעברואר 1880

יומים אחרי הרעש (בהיכל החרף)

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

עַוְלָה

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

…זה היה אז, באותו סוף-החורף, בעת שאתם הייתם מעבר מזה, ואנו מן העבר ההוא, אצל התורכים.

על סערת עצבינו בעת ההיא, סערת יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע ‑ לא אתעכב. לא אאריך. עתונים וטלגרמות לא היו באים אלינו לקבוצה, אנחנו לא ידענו היכן אנחנו בעולם, ונזונונו רק מפי השמועות, מפי היריות אשר מצד כפר-סבא. ידענו רק דבר אחד, שלא טוב: גואלינו עומדים בחצי-הדרך מירושלים לשכם – ואינם זזים. למה אינם הולכים ישר צפונה? קול העם היה, כי אינם רוצים לעבור דרך מושבותינו, פן יכעסו התורכים עלינו וישמידו את מושבותינו בהיסוגם אחור. בדאגתו לישוב היהודי מתאמץ חיל-אנגליה רק להקיף את האויב, להקיף, אלא שהדבר אינו עולה בידו. אין לנו מזל! הנה הם מתקרבים לשכם – ונהדפים אחור, מתקרבים ונהדפים אחור. ואף רמת-הגלעד (סאלט) בעבר-הירדן כבר היתה בידיהם – ונשמטה. ובמערב, בחזית העיקרית, הולכים הגרמנים מחיל אל חיל, אחר שפוררו את רוסיה ועשו בה כלה. ארמניה שבה לתורכיה אחרי חוזה-השלום של בּרֶסט-ליטוֹבסק, מה יהא בסופנו?..

שם – טוב… בעבר ההוא אחינו מאושרים… אמנם, הם דואגים לנו… אשרם אינו שלם… אבל‑ שלושים מושבות חדשות מתייסדות על ידיהם בנגב… קלא דלא פסק… עוד בזמן המלחמה… כשאנגליה רוצה להרים את קרננו – הכל יאומן… ואולם פה, אצל התורכים… הגרמנים, אמנם, עושים לנו טובות גדולות… אפשר לחיות אתם… וגם התורכים – בינינו לבין עצמנו – אינם עושים לנו כל רעה… במושבות… אבל מה יש לדבר – פה, אצל התורכים, צפויים אנו לכליה…

וסערת-העצבים, פחד-האבדון, אכל בנו יותר מן המחסור. אבל גם זה – המחסור – לא היה קטן. קבוצת-ירקות מצערה היתה לנו, מהלך חצי-פרסה מן המושבה, בבית בודד אחד, ולחם לאכול היה לנו, אבל מסביב התהלכו ידידים ורֵעים נפוחי-כפן…

ואף אלה דאגו לנצחון-האנגלים יותר מאשר לחוסר-כותונת לבשרם. ולא רק משום שכפי שנדמה הא בהא תליא…

                               ______

פעם אחת, בימים שבין פורים לפסח, איחרתי שבת בערב לאור פתילה בשמן. כל החברים כבר ישנו. בשני הימים האחרונים טרדו גשמים ורוחות, לקרוא לא היה מה וממשלת השינה תקפה את כולנו. אני ישנתי כל אותו היום, ולפיכך נדדה שנתי בערב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.