רַק עֲנָבִים

רַק דֻּבְדְּבָן שֶׁבַּגִּנּוֹת

רַק תַּפּוּחִים שֶׁבִּשְׁוָקִים רַחֲבֵי־יָדַיִם

הֵם לְבַדָּם זַכָּאִים לְתַחֲרוֹת

עִם כּוֹכְבֵי אֲדוֹנָי בַּשָּׁמַיִם.

כִּי הוּא סוֹד הַלֵּילוֹת שֶׁמָּלָּאו כִּכְרָמִים

סוֹד שִׁפְעַת בֻּסְתָּנִים מִמָּרוֹם וּמִתַּחַת.

אֵיךְ מֵעֵבֶר לְכָל הָעֱזוּז וְהַפַּחַד

הִגִּיעַנִי רֵיחֵךְ הָעוֹלֶה כְּמוֹ רָמִים

בָּשְׂמֵךְ הָעוֹלֶה כְּפוֹרַחַת.

הַיָּרֵחַ הַזֶּה (כֹּה בָּשֵׁל בְּאוֹרוֹ!)

הַגָּלוּי בִּמְלוֹאוֹ –

טוֹטַפְתּוֹ עֲלֵי מֶצַח.

אוֹיָה לַיְלָה מִלֵּיל יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ!

אַךְ יִנּוֹן בִּי זִכְרֵךְ לָנֶצַח!

זִכְרֵךְ

הַנִּפְעָם הַבְּתוּלִי הַתָּמֵהַּ

הַשּׁוֹאֵל לִנְתִיבוֹת לַנָּתִיב אֲשֶׁר לָךְ:

הֵיכָן אַתְּ?

זָכִיתִי שֵׂאתֵךְ כְּקָמֵעַ

כְּטַעַם הַגֶּפֶן

כְּרֵיחַ לִילָךְ.

שְׂאִי עִמָּדִי הַתְּפִלָּה הַנּוֹשֶׁנֶת:

בָּרוּךְ!.. וְכֻלֵּי… – אֲבָל אַתְּ… הֲרֵי אַתְּ…

הֲרֵי אַתְּ… אַךְ בָּאֹפֶק – חַמָּה מְעַשֶּׁנֶת

עֲשָׁנָהּ הַקַּדְמוֹן

הַנִּבְעָת.