מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיַעֲבִירוּ זַעַמְכֶם עַד קְצֵה הָאָרֶץ.

כִּי-הִנֵּה הוּטַלְתֶּם אֶל-מִדְבָּר, נִצְמַדְתֶּם לִצְחִיחַ סָלַע,

מַעֲרֻמֵּי עוֹלָם סְבִיבְכֶם וּמְאֵרַת אֱלֹהִים הַדּוֹמָמֶת;

וְעַתִּיקֵי מִשְּׁדֵי אֲדָמָה רֵיחַ חֵיק אֵם נְשִׁיתֶם,

וַתִּשְׁכְּחוּ מַה-מַּרְאֵה הַדֶּשֶׁא וּמָה-רֵיחוֹ אַחֲרֵי הַגָּשֶׁם,

וּמַה-חֹסֶן יַעְרוֹת עַד וְצָהֳלַת אֲפִיקֵי מָיִם,

וּמַה-צֵּל עֵץ הַחַיִּים, הָרָטֹב וְהָרַעֲנָן לָנֶצַח.

וּבִכְלוֹת פֵּרוּרֵי נַפְשְׁכֶם, שְׁאֵרִית פִּרְיָהּ וְקַרְנָהּ –

וַיְהִי מַאֲכַלְכֶם חָצָץ, לִחַכְתֶּם חַלָּמִישׁ בַּצָּמָא,

תְּפִלַּתְכֶם – לְחִישַׁת צִפְעוֹנִים, וְתִקְוַתְכֶם – רַחֲבֵי יְשִׁימוֹן.

וַתֵּלַהּ עֵינְכֶם מֵהַבִּיט אֶל-מְעוֹרֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

מְקוֹם אֵין דָּבָר בִּשְׁבִילְכֶם לְהַחֲיוֹת לֵבָב וָעָיִן,

וּמְקוֹם זְעוּמָה יַד-אֱלֹהִים וְעֵינוֹ רָעָה וְצָרָה

מֵהַתְעוֹת שָׁמָּה עָב קַל וּמְנַּפְנֵף עָלָיו כְּנַף רוּחַ –

וְנָבְלוּ חַיֵּיכֶם בְּשִׁמָּמוֹן, בְּעֵירֹם וּבְיֹבֶשׁ כֹּל,

וּשְׁאֶלְתֶּם אֶת-נַפְשְׁכֶם לָמוּת וּבְחֶבְלֵי חַיֵּיכֶם תִּזְעָקוּ.

קִרְאוּ לַנְּשָׁרִים וְיִשְׂאוּ זַעֲקַתְכֶם עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.

כִּי הִנֵּה נִפְקַד מִדְבַּרְכֶם, נִפְקַד בִּנְשִׂיאִים וָרוּחַ,

מִיַּרְכְּתֵי אֶרֶץ נֵעוֹרוּ צִירִים מְבַשְּׂרֵי תְחִיָּה,

עֲדַת עָבִים רָוִים וְקַלִּים, שָׂשִׂים לִקְרַאת קֹוֵיהֶם,

נוֹשְׂאֵי הַתְּחִיָּה מִמֶּרְחָק, וּרְוָיָה לִצְמֵאִים וּלְעֹרְגִים,

נִרְדָּם הָרַעַם בְּחֵיקָם וְרֶשֶׁף מְפַזֵּז לִפְנֵיהֶם,

מִתְפַּתֵּל בֵּין קָדְקֳדֵי צוּרִים וּמְקַפֵּץ עַל שִׁנֵּי סְלָעִים,

וְהִגִּיעוּ הֶעָבִים עָדֵיכֶם, וְהִבְהִיק הַבָּרָק בְּעֵינְכֶם,

וְנֵעוֹר הָרַעַם וְרָגַז וּפִתְאֹם יִתְפּוֹצֵץ עַל-רֹאשְׁכֶם,

וְחָל וְהִזְדַּעְזַע הַמִּדְבָּר וְסַלְעֲכֶם יָנוּט תַּחְתֵּיכֶם,

וְקַמְתֶּם מִשְׁתָּאִים וַחֲרֵדִים, מֻכֵּי סַנְוֵרִים וְתִמָּהוֹן,

נִזְרָקִים מֵאוֹר אֶל-עֲלָטָה וּטְבוּלִים בִּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד,

וּפְרַשְׂתֶּם כַּפֵּיכֶם לֶעָבִים וְשִׁוְּעוּ עֵינֵיכֶם אֶל-מָטָר –

אַךְ עָבֵי הַבְּרָכָה יַחֲלֹפוּ, כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּאוּ יֵלֵכוּ,

עָזְבוּ שְׂחוֹק רַעֲמָם לָכֶם וְגִשְׁמֵיהֶם יוֹלִיכוּ אֶל-אָרֶץ;

וְעֲמַדְתֶּם גַּלְמוּדִים וַחֲרֵרִים עִם-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וַאֲבָנָיו,

וּתְפִלָּה אַחֲרוֹנָה נוֹבֶלֶת כִּמְאֵרָה נַעֲוָה עַל-שְׂפַתְכֶם,

וּשְׁאֶלְתֶּם אֶת-נַפְשְׁכֶם לָמוּת וּבְזַעֲוַת חַיֵּיכֶם תִּמָּקּוּ –

קִרְאוּ לֶעָבִים וְיִשְׂאוּ יְגוֹנְכֶם אֶל רַחֲבֵי הַיַּמִּים.


תרס"ו.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

דברים אחדים

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (זכרונות ויומנים)

מפנקס זכרונותי

מֻגָּש

לִנְדִיב הַלֵבָב וַאֲצִיל הָרוּחַ,

הַתּוֹמֵךְ גּוֹרָלִי לְעֵת זִקְנָתִי,

רַבִּי יִשְרָאֵל מַץ שׁליט"א.

דברים אחדים

א) לפני הועד ליובל השמונים עלה במחשבה להוציא את פרי רוחי לעת זקנתי בשלשה כרכים. והועד עודנו עומד במחשבתו זו, המחשבה הטובה אשר עליה ראוי הוא לברכה. בכל זאת מצאתי לנכון לבלי לציין את הכרך הזה, במספר “ראשון”. באחת כי ראשון מכלל דאיכה שני, והשני עוד ליכא – אחרי אשר, בעונותינו הרבים, אוחזים עוד המדפיסים מעשי הקודמים לפניהם בידיהם ואינם מחזיקים במדותיו של הקב"ה לצרף את המחשבה הטובה של הועד למעשה – ואני אמרתי לנפשי כי אך את הטוב אעשה אם אשנה הפעם את הסדר, כי זה כשאזכה, זאת אומרת כשיזכני הועד או כשיזוכונו הקוראים בקנותם את הכרך הזה בכסף מלא, להוציא את הכרכים הבאים, אז, רק אז, אציין את הכרך הבא במספר “שני”, וידע כל איש כי שני מכלל דאיכא ראשון. וזאת שנית כי על דעתי קובע כל כרך וכרך ברכה לעצמו ואיננו זקוק לא לקודם לפניו ולא לבא אחריו – וכשהוא לעצמו יהי לספר שלם בידי הקוראים.

ב) לא כותב תולדות אנכי אבל רושם שרטוטים כן לדמותי אני וכן לדמויותיהם של האנשים אשר נפגשתי עמהם בימי חיי. כי על כן כשסדרתי את שלשת הכרכים למחלקותיהם עשיתי כן במחשבה תחלה לדלג לפעמים על דברים שבכרך האחד קצר להם המצע ואינם יכולים להיות בלתי אם עניים וזה בכרכים האחרים, כשימצאו להם מקומם הראוי להם, עשירים הם, ואז יש בהם גם שרטוטים המצטרפים מאליהם לנוספים על הדמויות הללו, ולמשלימים אותן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.