מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ישראל אפרת

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

אפרת היקר, בעצבות גדולה אני ניצב לפני ארונך, כדי לומר לך ועליך דברים אחרונים בשם אגודת הסופרים העברים, שבה פעלת ואף כיהנת זמן-מה כראשה, ובשמי, שקשרי חברוּת וידידות עמוקים נרקמו ונמשכו בינינו עשרות שנים.

אפרת היה זקן-הסופרים העברים. והמלה זקן יוצאת בעברית למשמעויות שונות. עטור שיבה, זקן שבחבורה, זקן-הדור, זקן בחכמה, טעם זקנים, שבע-ימים, זקן היושב בישיבה, ושבע-יצירה, שעליו נאמר: תלמידי-חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם. ואמנם בן תשעים היה כבן ארבעים ליצירה. רענן, ערני, לא כהתה עינו ולא נס ליחו. פתוח לרוחות חדשות, מחדש מדעתו ומכוחו.

אפרת עלה ארצה ונעשה רקטור של אוניברסיטת תל-אביב, בהיותו בן 64, כלומר, בגיל שבו צורתו הרוחנית של אדם ומעמדו כיוצר כבר חתומים וקבועים, אך אפרת בא מלא כוח-נעורים וצמאון רוחני. היתה לו כאן שחרוּת שניה. הוא התחדש כולו ומעיינות השראה ויצירה נפתחו לפניו. הוא זכה בארץ לעדנה שירית ויצירית גדולה. וזיקנתו כמשורר לא זו בלבד שלא ביישה את צעירותו, אלא עלתה עליה כמה מונים. לפיכך היה מקובל כמשורר לא רק על ותיקים, כי אם גם על צעירים שוחרי המודרנה.

רשת יצירתו של אפרת היתה פרושה על פני ארבעה תחומים: השירה, ההגות, המסה הספרותית והתרגום. ובארבעתם הגדיל לעשות והגיב פרי-הילולים. כל התחומים האלה ינקו זה מזה ונשקו זה לזה. שירתו היא שירת הלב והמחשבה. היא מקיפה עולם ומלואו. ליריקה ואפיקה, אלוהים ואדם, גוף וטבע, מכאוב ושמחה, שוֹאה ותקומה. עולמו היה בנוי על אהבה וחסד. הפילוסופיה העברית היא לפי גירסתו רומאן בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. הן כך הוא מסיים את הפרק הראשון בספרו “הפילוסופיה העברית העתיקה”: “נדמה, שאהבה טראגית אחת מרחפת בעליונים ובתחתונים וחותרת לקראת גאולה שלמה של אלוהים ואדם גם יחד באחרית הימים”. מסתו יפה ומלאה פיוט והגות פילוסופית, ובכולם ניכרים ייחודו ומקוריותו.

ממעיינות התורה והתרבות שאב מלוא חפניים. גם בשירה וגם בפילוסופיה תמך יתדותיו ב“בראשית ברא אלוהים”. עושר ידיעתו והשכלתו המגוונת, בקיאותו באוצרות ישראל ובתרבות האסתטית והפילוסופית של העמים היו למשל ולמופת. וכגודל ידיעתו כן גודל אחריותו לכל מלה ולכל רעיון. הוא טיפח את הלשון העברית שאהב כל-כך, והשתעשע באותיותיה ובצירופיה. הוא חידש בה, כביכול, בדרך אגב, והרחיב את גבולה, והלשון העברית נענתה לו ופתחה לפניו את מכמניה וגילתה לו את רזיה, שאין היא מגלה אלא לברורים ולצנועין.

שמחה היתה לראות את אפרת המופלג בשנם יושב בקומה הששית ברחוב מאפו 11 וצופה מעל קומת הבית לארבע רוחות העולם ולנפשו פנימה, ואת אשר יראה יגיד לנו בלשון שירה זכה ופרוזה אצילה.

אהבנו אותו והוקרנו אותו, כי היה סופר גדול, ידיד וריע, עונג היה לשהות בביתו המטופח על ידי נוות-ביתו, וליהנות משיחתו, בלשון חכמים, המתובלת בבדיחות-דעת ובהברקות מחשבה.

יצירתו שהיא רבת-אנפין, חכמה ויופי, עתידה לתפוס מקום מיוחד בספרותנו ושמו של אפרת המשורר ינוֹן לדורות.


  1. נתפרסם ב“מאזנים” כרך נ“ב, חוברת 3, שבט תשמ”א, פברואר 1981.  ↩

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

הכוח הרוחני של עם ישראל

מאת שמריהו לוין (מאמרים ומסות)

שקוי לעצמותינו, מרוה ומרענן את הנפש, הן הידיעות שמגיעות אלינו, בשעה זו של דאגה קשה וכאב עמוק, מעבר הים, המספרות לנו על בטחון חזק, אמונה איתנה, על יצירה שבתקוה ובהתעוררות בין אחינו בני ישראל. לא תכופות הן הידיעות האלה, אבל כל שעה שהן מגיעות הן מכניסות בחיי יום יום, בחיי חולין שלנו מקצת מרוחו של חג וממלאות את לבותינו רגשי גאון. גאים אנו עליהם על אחינו: קרובים הם כל כך אל החורבן ומה רחוקים הם מדכדוכה של נפש ויאוש! וברגש הגאון מתערבת הרגשה של קנאה, ברם לא היא הקנאה המושרשת באנוכיות האנושית וכרוכה בצרות-עין. קנאה נעלה מזו תוקפת אותנו: לא, אין אנו רוצים חו"ח ליטול את חלקם שלהם, את גבורתם, אלא צר לנו צר, שרחוקים אנו מהם ואין אנו זוכים לסייע עמהם, לכתף את עצמנו עמהם, להצרף כמותם בכור הנסיון ולצאת מצורפים מתוך תהליך זה כשווים עם שווים, להטהר, להשכיל, להיות טובים יותר, אצילים יותר ועומדים בנסיון.

פותח אני ברוסיה.

כחצי מיליון חיילים יהודים בערך עומדים במערכות השונות, הנמשכות על פני מרחקים עצומים, מווילנה ומינסק עד הרי הקרפטים, מן הים הבלטי עד הררי אל של קבקז. כלום יכולים אתם להעלות לפני עיני רוחכם מחזה זה? כלום יפה וחזק הוא כוח-המדמה שלכם לתפוס את המתרחש והולך כאן? כלום יש בידיכם להקיף בראייתכם הן את חצי המיליון של חיילים יהודים והן את המיליונים האחדים לפחות של סבאים וסבות, אבות ואמהות, אחיות, אחים וילדים, הנלחמים את מלחמתם הם בביתם, מלחמה פנימית עם עצמם, כל אחד לפי כשרו, כל אחד לפי דרכו? הם הם הרואים את מוראות המלחמה מרחוק, יומם בדמיון ולילה בחלום.

ו“הפליטים”? – זה שימוש-לשון שנקנה לנודד החדש, שנתלש מביתו, מאדמתו, כמוץ מפני הסערה, כעלה נדף ברוח, ללא מטרה, ללא תכלית. לא יחידים, יחידים אלא אלפים ורבבות, דחוקים זה לזה וצפופים ככבשים אלה בתקוף אותם רוח סערה, מטרות עוז, ברקים ורעמים, רוחות ושלגים, דרך שדות ויערים, עירומים למחצה, רעבים וצמאים. כלום אפשר לו לאדם לראות מרחוק את התמונה כמו? כלום עשוי שכלנו להשיג אף השגה קלושה של יסורים מגובבים אלה, של כאב צורב זה, של עלבון חותך את הנפש?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.