הַלֵּיל עָמַד מִלֶּכֶת

וְאֹפֶל אִילָנִי נִדְחָק אֶל הַחַלּוֹן.

וְהַדְּמָמָה סַלְעִית, כִּבְדַת מַתֶּכֶת,

מוֹחֶצֶת כָּל פִּרְפּוּר וּבְדַל חֲלוֹם.

הָעַיִן מְחַטֶּטֶת־מְנַחֶשֶׁת:

חוֹמָה – וּגְבוּל;

בִּקְתוֹת הַגַּיְא מִצְטוֹפְפוֹת אֶל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר

וְהֶחָלָל בְּשַלְשְׁלוֹת אֵימִים כָּבוּל.

הִנֵּה הַסַּהַר הַנִּבְהָל יָגִיחַ

וְיֻכְסְפוּ קָרְחוֹת סְלָעִים.

אַבְנֵי הַקִּיר יִתְנַעֲרוּ מִפִּיחַ

וְרוּחַ יְטַיֵּל בֵּין הַקְּלָעִים.

וְשׁוּב הַלֵּיל יֵעוֹר. הוּא יְמַהֵר לָלֶכֶת,

הָרוּחַ יְזָרְזוֹ בְּמִקְצְבֵי אַבּוּב.

הָאֱגוֹזָה לוֹ תַעֲנֶה בְלַחֲשֵׁי שַׁלֶּכֶת

וּתְאַוֵּשׁ צַמֶּרֶת הֶחָרוּב.