הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי, שָׁלוֹם הֱיֵה נָא, ­–

בְּתוֹךְ לִבִּי אַתָּה כְּזֵכֶר לֹא־נִתָּשׁ.

זוֹ הַפְּרִידָה, שֶׁנִּגְזְרָה עָלֵינוּ,

הִיא עֲרֻבָּה, כִּי עוֹד יָבוֹא מִפְגָּשׁ.

הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי – בְּלִי לַחַץ־יָד, בְּאֵלֶם;

אַל הַעֲגֵם עֵינַיִם, אַל יֵאוּשׁ.

הַמָּוֶת – מַה חִדּוּשׁ בּוֹ בַּחַיִּים הָאֵלֶּה?

אֶפֶס, הַחַיִּים – גַּם הֵם אֵינָם חִדּוּשׁ.